בע"מ 156/15 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה 1 (שאיננה יהודיה) נישאו בשנת 2006 בנישואים אזרחיים וחיו יחד עד לפרידתם בחודש יוני 2012, אז עזב המבקש את הבית. במהלך נישואיהם נולדו למשיבה 1 שתי בנות, כיום קטינות בנות 5 ו-7 לערך. לאחר הפרידה הגישה המשיבה 1 תביעת מזונות נגד המבקש בגין בנותיה. המבקש עתר לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה שיורה על עריכת בדיקת רקמות שתוכיח, לטענתו, כי אינו אביהן של הקטינות. המבקש ביקש להציג בדיקת רקמות שנערכה במעבדה בחו"ל המוכיחה לכאורה את טענתו. המשיבה 1 התנגדה לעריכת הבדיקה בבנותיה. ביום 3.5.2015 דחה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ע ' קצב-קרן ) את תביעת המבקש. בית המשפט הסתמך על עמדת היועץ המשפטי לממשלה ותסקיר שירותי הרווחה שהוגשו לעיונו, מהם עלה כי אין צורך ממשי בעריכת הבדיקה, בעוד שישנו חשש ממשי כי עריכתה תפגע בטובת הקטינות. עוד נפסק כי בדיקת הרקמות שערך המבקש בחו"ל אינה ראיה קבילה לפי סעיף 28יב לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 ואין ליתן לה כל משקל בהכרעה דנן.

2.

המבקש ערער על פסק הדין. ביום 9.12.2014 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר , ר' למלשטריך-לטר ו ח' שרעבי ) את הערעור נפסק כי הריונה הראשון של המשיבה 1 התרחש לאחר הליך הזרעה מזרעו של המבקש שנערך בהסכמתו; כי הריונה השני של המשיבה 1 התרחש באופן טבעי, במהלך הנישואים, בתקופה שלגביה אין מחלוקת כי בני הזוג קיימו יחסי אישות באופן סדיר; וכי בדיקת הרקמות שנערכה בחו"ל אינה קבילה כראיה, כאמור בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. זאת ועוד, נקבע כי המבקש גידל את הקטינות ונהג בהן כאביהן במשך כל חייהן עד לעזיבתו את הבית ואף הסכים לרישומן כבנותיו בתעודת הזהות שלו, קרי, הסכים להיחשב כאביהם בעיני רשויות המדינה. בית המשפט המחוזי קבע כי התנהגות זו היא בבחינת הודאה עקבית ומתמשכת באבהותו על הקטינות, ולפיכך המבקש מנוע מלטעון שאיננו אביהן בהיעדר טענה או הוכחה משמעותית לכך. עוד נפסק כי בנסיבות העניין ההגנה על טובת הקטינות מכריעה את הכף לטובת אי עריכת הבדיקה, וגוברת על רצונו של המבקש לברר את אבהותו.

3.

מכאן הבקשה לפניי. המבקש שב וטוען כי אינו אביהן של הקטינות ומבקש כי נורה על עריכת בדיקת רקמות. עיקר טענותיו הן כי ההזרעה בזרעו שממנה הרתה לכאורה המשיבה 1 בפעם הראשונה כלל לא התרחשה; כי לאורך נישואיהם ובסמוך לשני ההריונות המשיבה 1 לא הייתה נאמנה לו ומכאן ספקותיו בנוגע לאבהותו; כי אין להתעלם מבדיקת הרקמות שערך בחו"ל; כי הוא מסרב לזון ולפרנס קטינות שאינן בנותיו; כי טובת הקטינות מחייבת כי ידעו מיהו אביהן הביולוגי; וכי הואיל והמשיבה 1 אינה יהודייה – כך שאין חשש לממזרות הבנות לו יתברר שהמבקש איננו אביהן – יש להעדיף את זכות המבקש לדעת אם הוא אבי הקטינות על פני החשש מפני פגיעה בטובתן.

4.

התבקשה תשובת המשיבה 1 ממנה עולה בתמצית כי התכחשותו של המבקש לאבהותו נובעת מרצונו לחמוק מתשלום המזונות; כי הטענות בדבר אי נאמנותה בתקופת נישואיהם הן שקריות; וכי סירובה לאפשר את בדיקת הרקמות בבנותיה נובעת מחשש כן לשלומן

ולרווחתן.

5.

למען שלמות התמונה יצוין כי בהחלטתי מיום 27.1.2015 הוריתי על צירופו של היועץ המשפטי לממשלה, שהיה נתבע בערכאה הראשונה, להליך זה. ביום 3.3.2015 התקבלה עמדת באת כוחו שלפיה נוכח שביתת הפרקליטים המתנהלת בימים אלה, לא תוגש תגובה לבקשת רשות הערעור.

6.

דין הבקשה להידחות. חלק משמעותי מטענות המבקש נוגעות לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, ובכללן הקביעות הנוגעות לאירועים שקדמו לשני הריונותיה של המשיבה 1. הלכה היא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, והדברים אמורים ביתר שאת ב"גלגול שלישי" ( רע"א 7302/06

פרדי נ' חשין , פסקה 4

(23.10.2006); בע"ם 8268/13 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (13.2.2014)). אף יתר טענותיו של המערער נטועות בסכסוך הפרטני בינו לבין המשיבה 1 ואינן מעוררות שאלה משפטית או ציבורית בעלת חשיבות. משכך, אין מקום ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בערכאתנו (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 273/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פרץ , פסקה 8 (11.4.2013)). אף קביעתו של בית המשפט קמא שלפיה בדיקת הרקמות שנערכה בחו"ל אינה קבילה כראייה – שבדין יסודה – אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

משהתבקשה תשובה, יישא המבקש בהוצאות המשיבה 1 בסך 3,000 ש"ח.