בע"מ 1598/12 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגניות הנשיאה קובו ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק) מיום 23.1.12 בתיק עמ"ש 7882-06-10, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (השופטת קופלמן-פרדו) מיום 12.4.10 בתיק תמ"ש 15939-02-10.

ב.

המבקש הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לסעד הצהרתי בה עתר להצהיר על בטלות פעולות שנקטה נגדו המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל (לרקע להגשת התביעות ראו בע"מ 5521/10 פלוני נ' פלונית (לא פורסם); וכן בג"צ 3351/10 פלוני נ' בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (לא פורסם)). בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי המבקש לא הציג עילה למתן הסעד המבוקש, ובין היתר ציין: "אם סבר התובע כי בידיו טענות טובות דיין כדי לבטל את החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל... היה עליו לפנות בבקשה מתאימה לראש ההוצאה לפועל ולא לפנות בתובענה למתן פסק דין הצהרתי" (עמוד 2 לפסק הדין). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה, הנמקתו של בית המשפט לענייני משפחה אושרה לגופה, והמבקש חויב בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דינה בסך 50,000 ש"ח.

ג.

בפנינו טוען המבקש, בעיקר , כלפי שתי אמירות המצויות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי: ראשית , כלפי דברי בית המשפט, במסגרת סקירת הרקע להליך, כי במסגרת תביעה נזיקית שהגיש המבקש בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מפעולות המשיבה, לא הזכיר את קיומה של התביעה לסעד הצהרתי; שנית , כלפי אמירות בפסק הדין העלולות, כנטען, להשפיע על התביעה הנזיקית אשר עדיין תלויה ועומדת. הסעד המבוקש הוא איפוא, להורות "על ביטול קביעות ערכאת הערעור למטה, ככל שהן משליכות על התביעה הנזיקית שטרם נתבררה", וכן התבקש היתר לפיצול סעדים אשר יאפשר את המשך שמיעת התביעה הנזיקית. לבסוף הותיר המבקש לשיקול דעת בית המשפט להתערב בגובה ההוצאות.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. עניינו של פסק הדין קמא בדחיית תובענה לסעד הצהרתי מסוים. בית המשפט למשפחה הסביר, מדוע לא היה מקום להיעתר וליתן סעד כאמור, וקביעתו אושרה בבית המשפט המחוזי. הכרעות בתי המשפט בעניין זה מוצדקות לגופן, הן אינן מעוררות שאלות העשויות להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128), ולמעשה גם המבקש אינו משיג עליהן. להכרעת בית המשפט המחוזי אין השלכה על ההליך הנזיקי שאינו מונח בפניו, ולכאורה - מבלי שאטע מסמרות משלא נתבקשה תשובה, גם כדי שלא להכביר הוצאות - ואין האמירות עליהן הצביע המבקש מקימות מעשה בית דין בעניין זה.

ה.

אוסיף ואציין בהמשך לאלה, כי האמירה לפיה התביעה לסעד הצהרתי לא נזכרה בתביעה הנזיקית נאמרה במסגרת סקירת הרקע להליך על-ידי בית המשפט המחוזי; וכן, כי האמירה לפיה לא ניתנה החלטה המעכבת נקיטת הליכי הוצאה לפועל, נאמרה אף היא במסגרת זו (ואינני מביע עמדה בטענות המבקש לגבי נכונות אמירות אלה). קביעת בית המשפט, כי "הסעד ההצהרתי ממילא מתייתר כשמוגשת תביעת נזיקין" (עמוד 10) אין משמעה - כפי שחושש המבקש - כי גם תביעת הנזיקין התייתרה (וכמובן שאינני מביע כל עמדה

לגופה של תביעה).

ו.

כללם של דברים, הסעדים להם עותר המבקש אינם מצדיקים מתן רשות ערעור, ודומה כי אף אין עילה ליתן אותם לגופם. כל שנקבע בפסק הדין קמא הוא, כי מתן סעד הצהרתי מסור לשיקול דעת בית המשפט, וכי בנסיבות אין מקום ליתן סעד כזה. בקביעה זו אין עילה להתערב, ולפיכך איני נעתר לבקשה. בשולי הדברים אזכיר, כי במסגרת בע"מ 5521/10 כבר הוצע למבקש להתמקד בהליכים המתאימים והראויים למימוש זכויותיו הנטענות, וייטיב לעשות אם יתן דעתו לדברים אלה.