בע"מ 1777-24 בע"מ 1777-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט נ' סילמן) ברמ"ש 75659-01-24 מיום 13.2.2024, שבגדרו נדחתה לגופה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופטת ג' ספרא-ברנע) בתלה"מ 8645-02-23 מיום 28.1.2024, שבמסגרתה נדחתה בקשת המבקש לרשום את בנו ל"מסגרת חינוכית מוסלמית" או דו-לשונית.

2.המבקש, מוסלמי, והמשיבה, יהודייה, הם בני זוג לשעבר, ולהם בן קטין (להלן: הקטין). לקראת שנת הלימודים התשפ"ד, רשמה המשיבה את הקטין למסגרת חינוכית בעיר מגוריה. המבקש, אשר התנגד לכך, הגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לרישום הקטין למסגרת חינוכית מוסלמית ביישוב אחר, ובקשתו נדחתה. המבקש לא השיג על החלטה זו והיא הפכה לחלוטה (להלן: ההחלטה הראשונה).

בהמשך, לקראת שנת הלימודים התשפ"ה, הגיש המבקש בקשה חדשה לרישום הקטין למסגרת חינוכית מוסלמית או דו-לשונית. בית המשפט לענייני משפחה קבע, בעיקרו של דבר, כי משיקולי יציבות, אין לשנות את המסגרת החינוכית אליה רשום הקטין. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה לגופה, תוך שנקבע כי לא השתנו הנסיבות מאז ניתנה ההחלטה הראשונה – עליה לא הגיש המבקש בקשת רשות ערעור; וכי לנוכח הקשיים עמם מתמודד הקטין, כפי שעולה מהתסקיר שנערך בעניינו, ניכר כי הוא נזקק ליציבות, כך שאין מקום להעבירו למסגרת חינוכית אחרת. עוד נקבע, כי טעמי ניידות וזמינות לקטין, אשר חלה עליו חזקת "הגיל הרך", תומכים אף הם בהותרתו במסגרת חינוכית בעיר מגורי המשיבה.

3.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען, בין היתר, כי אין לזקוף לחובתו של המבקש את אי-הגשת בקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה; כי הצדדים הסכימו בעבר שהקטין ילמד בחינוך מוסלמי, והותרתו במסגרת החינוכית הנוכחית תוביל לקרע בינו לבין משפחת אביו; כי המשיבה בהתנהלותה עושה "דין לעצמה"; וכי אין מקום בענייננו לשקול טעמים של ניידות וזמינות, אלא אך את שיקולי טובת הילד (כפי שיילמדו מתסקיר שיעסוק בסוגיה).

4.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

5.הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, או כדי למנוע עיוות-דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמנם אמות המידה הנ"ל גמישות יותר בכל הנוגע ליחסים בין הורים לילדים ולטובתם של קטינים, אך אין בכך כדי להעניק רשות ערעור בלא טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (ראו, מני רבים: בע"מ 7597/23 פלונית נ' עו"ס לחוק נוער ביתר- עילית, פס' 9 (6.12.2023); בע"מ 8362/21 פלוני נ' עו"ס לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960, פס' 5 (6.12.2021)). הבקשה דנן נטועה עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית – ואף לא נטען אחרת על-ידי המבקש. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על-מנת למנוע עיוות-דין. משכך, הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצומצמות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אף בהינתן הגמישות היחסית הנוהגת בכגון דא.

עוד יצוין כי, כפי שציין בית המשפט המחוזי, יש להניח כי גורמי המקצוע יידרשו בהמשך ההליכים לבחינת הסוגיה הנדונה, וטענות הצדדים שמורות להם בנדון.

6.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.