פרטי ההליך
-בבית המשפט העליון
בע"ם
2083/16
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה
מיום 12.2.2016 ברמ"ש 17561-12-15 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' אלון וכן
על פסק דינו מיום 19.2.2016 ברמ"ש 11315-07-15 שניתן על ידי כבוד השופט ס'
ג'יוסי
בשם המבקשת: עו"ד
אורי נחמני
בשם המשיב: עו"ד
הילה ניזרי
החלטה
1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.2.2016 (רמ"ש 17561-12-15, השופטת א' אלון ) וכן על פסק דינו מיום 19.2.2016 (רמ"ש 11315-07-15, השופט ס' ג'יוסי ). אלה ניתנו בבקשות רשות ערעור על החלטות שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 5480-01-15, השופטת ש' היימן ).
רקע והליכים קודמים
2.המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר שלהם שני ילדים משותפים, שאחד עודו קטין. בין הצדדים נערך הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בקריות ביום 10.7.2014 (להלן: הסכם הגירושין או ההסכם ). בהסכם נקבע, בין היתר, אופן חלוקת הרכוש בין הצדדים, ובתוך כך הוסכם כי דירת המגורים המשותפת של בני הזוג תימכר, כי הכספים שיתקבלו תמורתה ישמשו לכיסוי הלוואה שנטלו המובטחת במשכנתה, וכי היתרה תחולק ביניהם בחלקים שווים. עוד הוסכם כי הבעלות באחד מארבעה מגרשי מקרקעין ברומניה המצויים בבעלותו של המשיב תירשם על שם בתם המשותפת של בני הזוג. מאוחר יותר, המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה לביטולם של הסכם הגירושין ופסק הדין שנתן לו תוקף, בטענה כי יסודו של ההסכם בהטעיה של המשיב בנוגע להיקף רכושו ולמשמעויות המשפטיות של העברת הבעלות במגרש המקרקעין על-פי הדין הרומני. מקורו של ההליך שבפני במספר החלטות של בית המשפט לענייני משפחה שניתנו במסגרת תביעה זו והליכים נוספים שמתנהלים בין הצדדים.
3.ההחלטה בעניין מינוי מומחה לדין הרומני
– המבקשת הגישה בקשה למינוי מומחה לדין הרומני, על-מנת שימציא לבית המשפט חוות דעת בדבר הסוגיות המשפטיות הכרוכות בהעברת מגרש המקרקעין על שם בתם של הצדדים, ולחלופין על שם המבקשת. ביום 8.11.2015 בית המשפט לענייני משפחה דחה בקשה זו, בקבעו כי מאחר שעניינה של התביעה הוא ביטול הסכם הגירושין, אין מקום למינוי מומחה שיחווה את דעתו באשר לשאלות הנוגעות ליישום ההסכם.
4.המבקשת הגישה על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובקשתה נדחתה ביום 12.2.2016. בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בהחלטה דיונית שאין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור בה, וכי היא אף החלטה נכונה לגופה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי השית על המבקשת הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 שקל ולא פסק הוצאות לטובת המשיב נוכח התנהלותם הדיונית של הצדדים.
5.ההחלטה בעניין מכירת דירת המגורים
– בעקבות בקשה שהגיש המשיב למתן הוראות לביצוע פסק הדין שאישר את הסכם הגירושין של הצדדים, בית המשפט לענייני משפחה הורה בהחלטה מיום 16.6.2015 כי המבקשת תודיע בתוך 48 שעות ממועד הדיון האם היא מסכימה כי המשיב ירכוש את חלקה בדירת המגורים, וככל שהיא לא תסכים לכך או לא תגיש את עמדתה, ימונה כונס נכסים חיצוני למכירתה. המבקשת הודיעה כי לשיטתה מכירת דירת המגורים תכשיל את תביעתה, אך בנסיבות שנוצרו לא נותרה בידיה ברירה אלא לבחור באפשרות "הגרועה פחות", לפיה המשיב ירכוש את חלקה בדירת המגורים. בהמשך לכך, ביום 21.6.2015 הורה בית המשפט לענייני משפחה כי המשיב ירכוש את חלקה של המבקשת בדירת המגורים. אולם, לאחר שניתנה החלטה זו המשיב הודיע כי הוא מסיר את הצעתו לרכישת דירת המגורים וביקש כי ימונה כונס נכסים לצורך מכירתה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המשיב אינו יכול לחזור בו מהצעתו בשלב זה, ועל הצדדים לפעול בהתאם להחלטתו מיום 21.6.2015.
6.ההחלטה בעניין צו המניעה הזמני
– בהחלטה נוספת מיום 16.7.2015 בית המשפט לענייני משפחה נתן צו מניעה זמני האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בזכויות במקרקעין שבבעלותו של המשיב ברומניה, וכן צו מניעה זמני האוסר על כל דיספוזיציה בזכויותיו של המשיב בדירת המגורים לאחר שירכוש את חלקה של המבקשת בדירה.
7.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעניין מכירת דירת המגורים, ואילו המשיב הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעניין צו המניעה הזמני. בקשות אלו נדונו במאוחד בפני בית המשפט המחוזי, שנתן את פסק דינו בהן ביום 19.2.2016. בית המשפט המחוזי דן בבקשות כאילו ניתנה ביחס אליהן רשות ערעור והוגשו ערעורים על-פיה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קיבל את הערעורים באופן חלקי, וקבע כי ימונה כונס נכסים למכירתה של דירת המגורים בשוק החופשי, כאשר כספי התמורה ישמשו לסילוק החובות הרובצים עליה וייתרתם לא תחולק בין הצדדים עד להכרעה בתביעה לביטולו של הסכם הגירושין. בית המשפט המחוזי קבע כי בכך יושג איזון בין האינטרס של המשיב לפירוק השיתוף בדירה לבין האינטרס של המבקשת בכך שתוכל להיפרע מהמשיב אם תתקבל תביעתה לביטול ההסכם.
בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע
8.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כנגד פסק דינו והחלטתו האמורים של בית המשפט המחוזי.
9.המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שצמצם את צו המניעה הזמני שהטיל בית המשפט לענייני משפחה. לטענת המבקשת, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית שעניינן סעדים זמניים, ומכל מקום מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לעומת זאת, כך נטען, המשיב לא הצביע על נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהותרת צו המניעה הזמני על כנו.
10.המבקשת מוסיפה כי גם אם יש לצמצם את צו המניעה הזמני, הרי שאין מקום להורות על מכירת הדירה על-ידי כונס נכסים (הכרוכה בהוצאות נוספות ומקטינה את חלקה של המבקשת בתמורת המכר), אלא יש להורות כי המשיב ירכוש את חלקה בדירה תוך הותרת צו המניעה הזמני ביחס לדירה על כנו. מכל מקום, כך נטען, אין להורות על עיכוב של קבלת חלקה של המבקשת בכספי תמורת המכר, משום שהיא אינה חייבת כספים למשיב והוא אף לא טוען כך.
11.המבקשת טוענת עוד כי יש להעדיף את פירוק השיתוף בכל נכסי הצדדים יחד, להבדיל מפירוק שיתוף בנכס ספציפי, וזאת גם כאשר מדובר בתביעה לביטול הסכם, שלכאורה הביא לסיומן את שאר המחלוקות הרכושיות בין הצדדים. המבקשת מדגישה כי הדבר נכון במיוחד במקרה זה, שבו מרבית הנכסים מצויים בבעלותו של המשיב ואף כפופים לדין זר.
12.המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש צורך ממשי במינוי מומחה לדין הרומני בשל ההשלכות של דין זה על חלוקת הנכסים בין הצדדים בכלל, ועל אופן העברתה של הקרקע ברומניה על שם בתם של הצדדים בפרט.
13.לבסוף, המבקשת עותרת לביטול חיובה בהוצאות, ולו לפנים משורת הדין. היא טוענת כי היא תתקשה לשלם את הסכום שהוטל עליה, וכי בית המשפט המחוזי שפט את התבטאויותיה בכתבי הטענות בחומרה יתרה.
14.ביום 19.4.2016 הוריתי על הגשת תשובתו של המשיב לבקשת רשות הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע. כן הוריתי על מתן צו ארעי המונע עשיית כל דיספוזיציה בזכויות בדירת המגורים, לרבות מינוי כונס נכסים או כל הליך אחר למכירת הדירה.
15.בתשובה מטעמו, שהוגשה ביום 2.5.2016, מתנגד המשיב הן לבקשה לעיכוב ביצוע והן לבקשת רשות הערעור. המשיב טוען כי המחלוקת בין הצדדים בנוגע להסכם הגירושין היא כספית בלבד, ועל כן אין כל הצדקה לעכב את פירוק השיתוף בדירת המגורים. הוא מדגיש כי בסמכותו של בית המשפט להורות כי פירוק השיתוף בדירת המגורים ייעשה במנותק מאיזון המשאבים ופירוק השיתוף ביתר הנכסים, וכי כך ראוי לעשות אף במקרה דנן. המשיב מוסיף וטוען כי ככל שהמבקשת מעוניינת כי דירת המגורים תישאר בחזקתה, היא יכולה לרכוש את חלקו שלו בה.
16.המשיב טוען כי בית המשפט לענייני משפחה היה רשאי למנות כונס נכסים לשם מכירת הדירה. הוא ממשיך וטוען כי בית המשפט המחוזי צדק בקבעו כי התמורה ממכירתה של דירת המגורים תוחזק בידי כונס הנכסים בנאמנות עד להכרעה בתביעה, מכיוון שלטענתו אם תתקבל תביעתה של המבקשת היא תהיה חייבת לו כספים. המשיב מוסיף כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין זה ניתן לאחר שכבר נשמעו הראיות בתביעתה של המבקשת בבית המשפט לענייני משפחה, וכי יש לצפות שמכירת הדירה תארך לכל הפחות מספר חודשים. בנסיבות אלו, כך נטען, אין בעיכובם של כספי התמורה ממכירת הדירה עד להכרעה בתביעתה של המבקשת כדי לגרום לה נזק.
17.ביחס להחלטה בעניין מינוי מומחה לדין הרומני, המשיב טוען כי המבקשת הגישה חוות דעת של מומחה לדין הרומני במסגרת ההליך המקורי, וממילא לו רצתה לתמוך טענותיה גם בהליך החדש בחוות דעת מומחה, הייתה יכולה לעשות כן ללא מינוי מיוחד מטעם בית המשפט.
דיון והכרעה
18.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.
19.הלכה פסוקה היא כי בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים חריגים, שבהם עולה ממנה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). הדברים יפים ביתר שאת שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור הנוגעת להחלטת ביניים בהליך שעודנו מתנהל (ראו למשל: רע"א 1752/16 השביל הירוק בע"מ נ' א.ר לנא פיתוח ונוף בע"מ , פסקה 11 (5.4.2016)).
20.במקרה דנן, הבקשה אינה מעלה כל שאלה עקרונית, אלא עוסקת ביישום הדין על נסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים. בכל הנוגע לעיכוב מכירת דירת המגורים, בית משפט זה נדרש לא אחת לשאלה האם יש להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני זוג גם אם עניינם טרם הוסדר באופן כולל (ראו: 4358/01 בר-אל נ' בר-אל , פ"ד נה(5) 856 (19.8.2001); בע"ם 8873/06 פלוני נ' פלוני (7.6.2007); בע"ם 9267/09 פלונית נ' פלוני
(2.3.2010)). על כן, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מעורר שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. בהקשר זה יש להעיר כי גם אם נפלה טעות ביישום הדין על-ידי הערכאה הקודמת – ואיני מביעה עמדה בעניין זה – אין בכך בלבד כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 1400/15 אילוז נ' י.מ. אמסלם בע"מ , פסקה 23 (3.5.2015)). בנוסף, לא התרשמתי כי יש בקביעתו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע למועד ולאופן פירוק השיתוף בדירת המגורים כדי לגרום למבקשת עיוות דין חמור, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.
21.באשר להחלטה בעניין מינוי מומחה לדין הרומני, הרי שמדובר בהחלטה דיונית מובהקת, שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה, לא כל שכן ב"גלגול שלישי", ולא מצאתי שיש לחרוג מכלל זה במקרה דנן. אין בהחלטה זו כל סוגיה עקרונית, ואף אין בה כדי לגרום למבקשת עיוות דין.
22.לקראת סיום אציין כי במסגרת הבקשה דנן לא הובאו בפני נתונים באשר להשלכות שעשויות להיות לעיכוב של כספי התמורה ממכירת הדירה על יכולתה של המבקשת למצוא דיור חלופי. על כן, לא ניתן היה להידרש לסוגיה זו, ככל שהיא מתעוררת, במסגרת הנוכחית. ככל שיש למבקשת טענות במישור זה, היא רשאית להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה.
23.אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו עיכוב ביצוע. בכך מתבטל גם צו עיכוב הביצוע שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 19.4.2016. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 שקל.
ניתנה היום, ב' באייר
התשע"ו (10.5.2016).
ש ו פ ט ת