רע"א 1752/16 השביל הירוק בע"מ נ. א.ר לנא פיתוח ונוף בע"מ

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.2.2016 (רע"א 4675-01-16, השופטת ע' צ'רניאק ). בית המשפט המחוזי קיבל ערעור מטעם המשיבים על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 7.12.2015 (ת"א 51258-11-13, השופט ע' מאור ), לאחר שהעניק להם רשות ערעור על החלטה זו, וביטל את חיובה של המשיבה 1 בערובה להבטחת הוצאותיהם של המבקשים.

רקע והליכים קודמים

2.בין הצדדים בהליך דנן התגלע סכסוך בעקבות הסכמים שנחתמו ביניהם בקשר לפרויקטים של פיתוח וגינון. המבקשת 1 הגישה תביעה נגד המשיבים לתשלום סכום של כ-2,000,000 שקל בגין הפרה נטענת של הסכמים אלו והוצאת לשון הרע. בהמשך לכך, המשיבים הגישו נגד כל המבקשים תביעה שכנגד בסכום של כ-3,600,000 שקל. במסגרת התביעה שכנגד המבקשים הגישו בקשה לחיובם של המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם.

3.הבקשה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה הולידה התדיינות במסגרת של מספר הליכים, ואין אני נדרשת לפרט את כולם. העיקר לענייננו הוא שבית משפט השלום נעתר בסופו של דבר לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה והורה למשיבה 1, שהיא חברה, להפקיד ערובה בסך של 75,000 שקל. זאת, לאחר שבחן את התנאים לחיובה של חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות לפי הוראות סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ). בית משפט השלום קבע כי המשיבה 1 לא תוכל לשאת בתשלומן של הוצאות המשפט של המבקשים, ככל שאלה יושתו עליה, בשים לב למצבה הכלכלי הקשה. עוד נקבע כי סיכויי ההליך בעניינה של המשיבה 1 אינם גבוהים דיים כדי להצדיק שלא לחייב אותה בהפקדת ערובה כאמור (בהפנייה לרע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ

(11.2.2009) (להלן: עניין הנדסה ממוחשבת )). בית משפט השלום דחה את הטענה כי ככלל אין מקום להורות על הפקדת ערובה במסגרת תביעה שכנגד, והדגיש כי מכל מקום התביעה שכנגד הוגשה תחילה כתביעה נפרדת.

4.המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטה זו. בית המשפט המחוזי דן בבקשה כבערעור, קיבל את הערעור, וביטל את חיובה של המשיבה 1 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים. בית המשפט המחוזי עמד על טענת המשיבים לפיה חיובם בערובה ימנע מהם את בירור התובענה, וקבע כי בנסיבות אלה יש לנקוט בעניין "זהירות יתרה". בית המשפט המחוזי הוסיף כי קיים חשש שהמבקשים הם שגרמו למצבם הכלכלי הקשה של המשיבים, וכי נדמה שסיכוייה של התביעה שכנגד גבוהים. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי בשים לב לכך ששתי התביעות סבות על מערכת עובדתית אחת הגשת התביעה שכנגד לא גררה את המבקשים להליכים משפטיים מיותרים.

בקשת רשות הערעור

5.המבקשים טוענים כי יש להעניק להם רשות ערעור שאם לא כן ייגרם להם עיוות דין, וכי בקשתם מעלה שאלות בעלות חשיבות עקרונית.

6.לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי לא הוציא מן התיק ראיות שלא הוגשו לבית משפט השלום, וצורפו על-ידי המשיבים במסגרת בקשת רשות הערעור. המבקשים מוסיפים כי בית המשפט המחוזי שגה גם בכך שהתערב בממצאים עובדתיים שקבע בית משפט השלום, ובפרט בממצאי המהימנות שנקבעו על-ידו. לטענת המבקשים, לא היה מקום להתערבותו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו של בית משפט השלום בשים לב לכך שמדובר בהחלטה דיונית שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בה.

7.כמו כן, לטענת המבקשים בית המשפט המחוזי חרג מסמכותו בכך שהכריע בבקשת רשות הערעור מבלי שהמשיבים הפקידו עירבון כנדרש בהליך זה לפי תקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

8.עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש לנקוט במקרה זה זהירות יתרה בשים לב לטענת המשיבים לפיה אין ביכולתם להפקיד ערובה. לטענת המבקשים, יש בכך משום פיתוח של "עיקרון משפטי חדש" המנוגד לקביעותיו של בית משפט זה בעניין הנדסה ממוחשבת . מכל מקום, המבקשים טוענים כי המשיבים לא הוכיחו את הטענה כי אין ביכולתם להפקיד ערובה, וכי ממילא בית משפט השלום נתן משקל לקשיים הכלכליים של המשיבים בקביעת סכום הערובה, שהוא נמוך יחסית לסכום התביעה.

9.לבסוף, המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי לא נימק את החלטתו כדבעי.

דיון והכרעה

10.לאחר שבחנתי את טענות המבקשים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

11.הבקשה לרשות ערעור אינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ), לא כל שכן כאשר היא נוגעת להחלטה בעניין דיוני בהליך שטרם הסתיים (ראו למשל: רע"א 6616/15 שני שנהב חברה לשירותים בע"מ נ' יקבי בנימינה אליעז 18-18 בע"מ , פסקה 8 (2.12.2015)). אכן, החלטה בעניין הפקדת ערובה להבטחת הוצאות היא החלטה דיונית שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בה. אולם, אין בעובדה שבית המשפט המחוזי שינה מהחלטתו של בית משפט השלום בסוגיה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור פעם נוספת. כך גם אין בטענה שבית המשפט המחוזי דן לכאורה בבקשת רשות הערעור קודם שהמשיבים הפקידו עירבון כדי להצדיק היעתרות לבקשה, בשים לב לכך שבסופו של דבר הוחלט לדון בבקשת רשות הערעור ולקבל את הערעור (ראו: רע"א 2962/14 שעיבי נ' שמחי , פסקאות ו'-ז' (10.9.2014)). זאת, מבלי לגרוע מכך שככלל דרך הילוך זו אינה עולה בקנה אחד עם ההסדר הקבוע בתקנות ועם תכליתו (שם, בפסקה ה').

12.לבסוף, איני סבורה כי הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. אמות המידה לחיובה של חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות לפי סעיף 353א לחוק החברות נדונו זה מכבר בפסיקתו של בית משפט זה (ראו למשל: עניין הנדסה ממוחשבת ; רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ , פסקאות 11-10 (2.3.2009)). טענותיהם של המבקשים מופנות למעשה כלפי יישומן של אמות מידה אלו על עניינם הקונקרטי, ואינן מעלות שאלה עקרונית כאמור. אף אם טעה בית המשפט המחוזי ביישומן של אמות מידה אלו – ואיני נדרשת לכך במסגרת ההליך דנן – אין בעובדה זו כשלעצמה כדי להצדיק את קבלת הבקשה (ראו למשל: רע"א 2230/15 פז נ' מועצה אזורית חבל מודיעין , פסקה 12 (9.6.2015)).

13.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.