בע"מ 2112-23 בע"מ 2112-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים ו' פלאוט, ס"נ, צ' ויצמן וי' מושקוביץ) אשר ניתן ביום 12.2.2023 בעמ"צ 37758-10-22 ובעמ"צ 43253-12-22, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה ונדחה ערעורן של המבקשות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון (השופטת הבכירה ר' מקייס), אשר ניתן ביום 4.9.2022 באמ"צ 26619-11-18, ואשר בגדרו נדחתה בקשת המבקשת 2 לקבלת מעמד של הורה ביחס לקטינות שנולדו בהליך הפריה חוץ-גופית מזרעו של המשיב הפורמלי וביצית המבקשת 1 (להלן: הקטינות); והתקבלה בקשת המבקשת 2 לקבלת מעמד כאפוטרופא לקטינות.

2.בפסק דינו, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבה וקבע שמינויה של המבקשת 2 כאפוטרופא לקטינות יבוטל. בד בבד, דחה בית המשפט את ערעור המבקשות וקבע כי המבקשת 2 לא תוכל לקבל מעמד של הורה מאמץ לקטינות.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א). אמנם, בקשות רשות ערעור במסגרת תיקי משפחה, אשר נוגעות לחייהם של קטינים, ראויות להיבחן על פי אמות מידה מקלות ומרוככות יותר מהרגיל (ראו: בע"מ 5041/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (8.8.2019)), אולם אין פירושו של דבר כי תינתן רשות אוטומטית לערער בענייני הורים וילדים (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2019)).

5.פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינן הפרטני של המבקשות ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. העובדה שבית המשפט המחוזי שינה את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וקבע שמינויה של המבקשת 2 כאפוטרופא יבוטל, אינה כשלעצמה מצדיקה היענות לבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ, פסקה 7 (3.1.2018); וכן חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).

6.בשולי הדברים, אך לא בשולי חשיבותם, אציין כי תרומת זרע מתורם שאינו אנונימי אפשרית על פי דין בכפוף למספר תנאים, ובהם הדרישה שהאישה הנתרמת והגבר התורם יצהירו כי הגבר מודע לכך שהוא יישא בחובות החלות עליו כהורה ביולוגי, מבלי שהדבר יהא תלוי בתוקפם של הסכמים ביניהם (ראו: בג"ץ 4645/18 פלונית נ' שר הבריאות, פסקה 3 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (13.2.2019)). בענייננו, המבקשת 1 והמשיב הפורמלי חתמו על הסכם והצהירו במפורש כי המשיב הפורמלי מקבל על עצמו את מלוא הזכויות והחובות כהורה – הצהרה שבלעדיה לא היה ניתן לבצע את ההפריה כדין (להלן: ההצהרה). דא עקא, באותה העת התגבשו בין המבקשות לבין המשיב הפורמלי הסכמות, אשר סותרות את תוכן ההצהרה, לפיהן למשיב הפורמלי לא תעמוד כל זכות או חבות כלפי הקטינות, בעוד שהמבקשת 2 תאמץ את הקטינות. המבקשות מבקשות כעת כי בית משפט זה ייתן תוקף להסכמות הללו, אשר, כאמור, סותרות את תוכן ההצהרה שבזכותה התאפשר הליך ההפריה אשר הוביל ללידת הקטינות.

7.בקשה זו של המבקשות לא ניתן לקבל בגדרו של הדין הנוהג. לא ניתן לאפשר את ניתוקו ההורי של המשיב הפורמלי ואת אימוץ הקטינות על ידי המבקשת 2. הדבר יהא מנוגד להוראות הדין ולהצהרה שאפשרה מלכתחילה את הליך ההפריה. המבקשות מגדלות את הקטינות מיום לידתן כשתי אימהות לכל דבר ועניין, בעוד שהמשיב הפורמלי אינו מתפקד כאביהן ואף לא נרשם כאביהן של הקטינות. ברם, מציאות זו אינה מהווה הצדקה ליצירת נורמות המנוגדות לדין (ראו: בע"מ 8236/21 פלונית נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 28 לפסק דינו של השופט ד' מינץ (6.12.2022)).

8.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.