בע"מ 2154/18 פלוני נ. פלוני

1.

הצדדים, בני זוג שהתגרשו ולהם שני ילדים משותפים, ניהלו מספר רב של התדיינויות משפטיות על רקע משבר שפקד את חיי נישואיהם בשנת 2005. במסגרת אחת ההתדיינויות, בערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה ניתן ביום 26.5.2011 פסק דין אשר נתן תוקף להסכם פשרה (להלן: הסכם הפשרה ), לפיו היה על המשיב לשלם למבקשת סכומים שונים שפורטו בפסק הדין כמו גם בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והוסכם כי הצדדים יתגרשו בתוך 60 ימים. הצדדים לא התגרשו אלא המשיכו להתדיין ביניהם, וביום 16.12.2012 ניתן פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה לפיו הסכם הפשרה בטל נוכח סירובה של המבקשת להתגרש. בפסק דין נוסף מיום 14.5.2015 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי האישה מסרבת בתוקף לקבל גט ולפיכך היא איבדה את מזונותיה. בערעור שהוגש על פסק דין זה קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת אכן איננה זכאית יותר למזונותיה אולם על המשיב להוסיף ולשלם לה סכום של 157,000 ₪. בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין בערעור נדחתה (בע"מ 2245/16). המשיב הפקיד בקופת בית המשפט ביום 10.12.2015 המחאה בנקאית בסכום האמור, וסכום זה הועבר לידי המבקשת ביום 19.1.2016. הצדדים התגרשו ביום 14.6.2015.

2.

במסגרת תיק הוצאה לפועל ת"א מס' 01-03891-33-4 המתנהל בין הצדדים, קבעה רשמת ההוצאה הפועל (הרשמת ע' להבי ), בהחלטה מיום 28.11.2016, כי על הסכום של 157,000 ₪ יתווספו ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום 26.5.2011 ועד ליום מתן ההחלטה, וכי מסכום זה תבוצע הקטנת החוב עקב התשלום ביום 10.12.2015 ובסכום נוסף של 2,500 ₪ עקב ההוצאות שהושתו על המבקשת באותה החלטה.

3.

המשיב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה ערעור על ההחלטה האמורה, אשר התקבל ביום 1.10.2017. נקבע, כי בית המשפט המחוזי לא פסק כי על המשיב לשלם גם הפרשי הצמדה וריבית על הסכום של 157,000 ₪, ולרשמת ההוצאה לפועל אין סמכות להוסיפם ולחייב בהם את המשיב.

עוד נקבע, כי לאורך כל התקופה ביקש המשיב לשלם למבקשת את הסכום שנפסק בפשרה אולם המבקשת נמנעה מלקבלו וכעת אינה יכולה להיבנות ממחדלה.

4.

המשיבה לא השלימה עם תוצאה זו והגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה ערעור אשר נקבע כי יש לראות בו בקשה למתן רשות ערעור. ביום 4.3.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שאישר את המסקנה לפיה רשמת ההוצאה לפועל לא הייתה מוסמכת להוסיף לפסק הדין חיובי ריבית והפרשי הצמדה. הודגש, כי בבואו להורות על ביצוע פסק דין, רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי להוסיף על הוראותיו או לפרשו, וככל שפסק הדין איננו ברור, רשאי הוא לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין על מנת שיפרשוׂ או יבהירוׂ. הוער, כי נראה שפסק הדין הינו ברור, ו"מה שייתכן שקרה הוא שנפלה השמטה או טעות

בפסק הדין", והיה על המבקשת לפנות בזמנו אל בית המשפט המחוזי בבקשה לתקנוׂ.

5.

על החלטה זו ביום 14.3.2018 הוגשה הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה שוטחת המבקשת טענות רבות אודות התנהלותו של המשיב, אשר סוחט לטענתה כספים המגיעים לה על פי דין, לאחר ש"הוליך שולל את כל מערכת המשפט". נטען בבקשה, כי הסכם הפשרה מיום 26.5.2011 הופר בידי המשיב בלבד, והוא אף הודה בעצמו במהלך הדיון בבית המשפט לענייני משפחה כי הוא זה שביטל את סידור הגט במטרה לטרפד את חובו, וכך אכן אופס חובו. בנוסף, מעלה המבקשת טענות שונות נגד שופטת בית המשפט לענייני משפחה בדבר סילוף עובדות ותמיכה מגמתית במשיב. בשולי הדברים, ציינה המבקשת כי חוק ההוצאה לפועל מחייב כל תשלום בריבית והצמדה "כאשר מדובר בגוף ממשלתי המבוסס על פסק דין", וכי שגה בית משפט קמא כאשר הודה כי נפלה טעות באי פסיקתן ולמרות זאת לא קיבל את ערעורה.

6.

לאחר עיון בבקשה ובהחלטות דלמטה, אין בידי לקבל את הבקשה, אשר אינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " – רשות אשר תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בדל"ת אמות הסכסוך הפרטני בין הצדדים, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. יתרה מכך, מרבית הטענות בבקשה מופנות כנגד קביעות שיפוטיות אשר זכו זה מכבר להתייחסותו של בית משפט זה במסגרת הליכי ערעור קודמים (בע"מ 3257/13 ובע"מ 2245/16), ואין דבר בינן לבין פסק הדין מושא הבקשה שלפניי, אשר עניינו בפסילת החלטתה של רשמת ההוצאה לפועל מיום 28.11.2016.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית . משלא התבקשה תשובת המשיב לא אעשה צו להוצאות.