בע"מ 2191/14 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש הגיש תובענה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים שבה ביקש סעד המצהיר כי הרכוש שצבר יחד עם אשתו המנוחה שייך לשניהם בחלקים שווים; וכן עתר להורות על איזון משאבים ועל פירוק השיתוף בנכסים. בין הנכסים מצויה דירה שהמנוחה רשומה כבעליה, ועל זכויותיה רשומה הערת אזהרה לטובת בנה מנישואים קודמים, הוא המשיב, בגין תצהיר העברת זכויות ללא תמורה שהמנוחה חתמה עליו ביום 5.9.2011. המשיב, מצידו, הגיש תובענה להצהיר כי הוא הבעלים בדירה, וכן עתר למתן סעד זמני שיאסור על המבקש להיכנס אליה ולעשות כל פעולה בקשר אליה. המבקש לא התגורר בדירה זו.

2.

התיק נקבע להוכחות ביום 20.5.2013. יום קודם לכן הגיש המבקש בקשה לפסלות שופט. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט נ' פלקס ) ביקש את תשובת המשיב לבקשה ביום הדיון, אך המבקש טען כי אל לו לבית המשפט לקבל את תשובתו המשיב, ועזב את האולם בלא שביקש רשות לכך. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות, ונעתר לבקשת בא כוח המשיב להוכיח את תביעתו בלא שהמבקש נוכח באולם. בית המשפט נעתר לבקשה זו. המשיב אישר את נכונות האמור בתצהיר העדות הראשית שהגיש, וחקר את עורכי הדין שבפניהם נעשו תצהירי העברת הזכויות בדירה מהמנוחה אל המשיב. או אז שב המבקש לאולם, אך כפר בסמכותו של בית המשפט לדון בתובענות נוכח טענות הפסלות. לאחר מכן ניתן פסק דין. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי המשיב הציג נסח רישום בעניינה של הדירה שממנו עולה כי הזכויות בה רשומות על שם המנוחה בלבד, וכן רשומה הערת אזהרה לטובתו. כמו כן הוצגו תצהיר העברת זכויות בדירה מהמנוחה למשיב, תצהיר של המשיב כי הוא מקבל את הזכויות בדירה, ואישורים הנחזים להיות חתומים על ידי המבקש שבהם הצהיר כי הוא מוותר על כל זכות בדירה. אשר על כן, ובהיעדר גרסה נוגדת, נעתר בית המשפט לסעד המבוקש בתובענת המשיב ודחה את תובענת המבקש.

3.

המבקש ערער על פסק הדין. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' סובל , ת' בזק-רפפורט ו ד' מינץ ) דחה את הערעור מטעם כפול: ראשית, משום שהמבקש עשה דין לעצמו ונמנע ליטול חלק בדיון אף שיה באפשרותו לעשות כן; ושנית, משום שחומר הראיות תמך במסקנה שלפיה הדירה הייתה בבעלות המנוחה בלבד ולא הייתה כפופה למשטר של איזון משאבים. בית המשפט המחוזי ציין כי תביעת המשיב נתמכה בהצהרות של המבקש עצמו שלפיהן הוא אינו בעלים של הדירה; וכי מ דובר במתנה שהושלמה ולא בהתחייבות לתת מתנה, ובתור שכזו המבקש אינו יכול לחזור בו מהוויתור על זכויותיו אפילו בהנחה שהיו לו כאלו חרף הוויתור וההצהרות האמורות.

4.

במקביל להגשת ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, פנה המבקש בבקשה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, ועל כך הגיש המבקש בקשה לרשות ערעור. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' גרינברגר ) דחה את הבקשה לרשות ערעור בקובעו כי אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה. המבקש עותר למתן רשות ערעור על החלטה זו (בע"ם 2191/14). כמו כן עותר המבקש למתן רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה (בע"ם 2953/14). אלו הבקשות שלפניי.

5.

המבקש טוען, בתמצית, כי הערכאות הקודמות החמירו עמו יתר על המידה בכך שלא נתנו לו את יומו בבית המשפט. המבקש מכיר בכך שהיה עליו לקיים את הדיון ולא לצאת את האולם, אולם לטענתו התוצאה שלפיה תביעתו נדחתה בלא שהביא ראיות אינה מידתית. המבקש טוען שההצהרות שנתן נועדה למלט את זכויותיו בדירה מנושים, אולם אין בהן כדי לגרוע מזכויותיו בדירה ביחסיו עם המנוחה; וכי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי המתנה הושלמה. מסיבות אלו נטען גם שהיה מקום לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד. המבקש מוסיף ומציין כי אף שהיה מיוצג בבית המשפט לענייני משפחה, בא כוחו לא נכח בדיון שבו נדחתה התובענה, ויש להקנות לכך משקל. כמו כן עותר המבקש לצירוף ראיות חדשות שנתגלו, לטענתו, לאחרונה.

6.

המשיב, מצידו, טוען כי לא נפלה טעות בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכי סיכויי טענותיו של המבקש לגופו של עניין להתקבל – לאחר שהצהיר פעמים מספר כי אין לו זכויות בדירה – הם קלושים. המשיב מתנגד גם לבקשה להגיש ראיות נוספות וטוען שאין עילה לכך.

7.

לאחר שעיינתי בבקשות לרשות ערעור ובתשובת המשיב, באתי לכלל מסקנה שדינן להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקום שבו מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). לא שוכנעתי כי הבקשות דנן באות בגדר אמת מידה זו. למבקש ניתן יומו בבית המשפט לענייני משפחה והוא בחר שלא להביא ראיות. הערכאות הקודמות קבעו שאין עילה להתערב בהחלטה ליתן פסק דין בהיעדר הגנה בנסיבות העניין, וטענת המבקש המכוונת לקביעה זו אינה מגלה עילה לרשות ערעור ב"גלגול שלישי". מעבר לכך, ואף אם אניח, לצורך הדיון, כי היה מקום ליתן משקל מוגבר לעובדה שפסק הדין של הערכאה המבררת ניתן בלא שטענותיו של המבקש נשמעו לגוף העניין, אין לומר כי לא ניתן משקל לסיכוייו להוכיח אותן על רקע החומר הגולמי שעמד לנגד עיני הערכאות הקודמות ונתמך בתצהירים. טענות אלו של המבקש נדונו לפני ארבעה שופטים של בית המשפט המחוזי – שלושה בגדרי הערעור ושופט נוסף בגדרי הבקשה לרשות ערעור. כולם היו תמימי דעים כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שהמבקש הצהיר במפורש – לרבות כלפי המנוחה עצמה (לפני שהלכה לעולמה) וכלפי המשיב – כי הוא מוותר על כל זכות בדירה. במצב דברים זה, לא מצאתי כי קמה עילה למתן רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לדחות את ערעורו של המבקש, כמו גם ביחס להחלטה שלא להיעתר לבקשתו לביטול פסק דין לפי אמת המידה האמורה. לבסוף, לא ראיתי להיעתר לבקשת המבקש לצירוף ראיות חדשות בשלב זה, שכן לא הונחה תשתית לטענתו שלפיה לא היה בידיו לאתרן בשקידה סבירה ולהגישן במועד המתאים לכך.

הבקשות לרשות ערעור נדחות אפוא. המבקש ישא בשכר טרחת בא כוח המשיב בסך של 3,000 ש"ח.