בע"מ 2260/01 יוסף ארביב נ. אפיקים נרחבים בניה והשקעות 1990 בע"מ

1.המבקשת 3, חברה פרטית העוסקת במתן שירותי גרירה של כלי רכב, זכתה במהלך חודש ספטמבר 2000 במכרז שפרסמה עירית נתניה, למתן שירותי גרירה של כלי רכב החונים במקומות אסורים בתחום העיר נתניה. לאחר היוודע למבקשת דבר זכייתה, היא רכשה מצד ג' שתי מלגזות (להלן: המלגזות), לשם ביצוע עבודות הגרירה.

המשיבות, שהתחרו אף הן במכרז האמור, פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מניעה, שיאסור על המבקשים כל שימוש במלגזות, מן הטעם שהמלגזות מפרות, על פי הנטען, פטנט הרשום על שמן. ייחודן של המלגזות נשוא הפטנט, כך הוסבר, הוא בתנועתן הדו-צדדית, המאפשרת הרמת כלי רכב הן משמאלן והן מימינן של המשאיות הנושאת אותן.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' זפט) הגיע למסקנה כי המלגזות שברשות המבקשים אכן מפירות את הפטנט הרשום על שם המשיבות. מסקנה זו התבססה על חוות דעתו של מומחה, שנתמנה בהסכמת הצדדים, אשר ערך בחוות דעתו השוואה מפורטת בין מסמכי הפטנט לבין המלגזות שבבעלות המבקשים, ומצא כי לא קיימים ביניהם הבדלים עקרוניים. בית המשפט הוסיף וציין, בהסתמכו על חוות הדעת האמורה, כי "מסתבר, כי כל מרכיבי הפטנט מצויים במלגזות, וככל הנראה כדי להסוות את ההפרה הותקנו מכשולים להפעלה דו-צדדית הניתנים להסרה, שהסרתם תאפשר הפעלה דו-צדדית של המלגזה".

בית משפט קמא דחה את טענות המבקשים לחוסר תום לב, שיהוי ומניעות מצד המשיבות, והחליט, לאור האמור, להעתר לבקשת המשיבות, וליתן צו מניעה זמני כמבוקש.

3.המבקשים פנו לבית משפט זה בבקשה ליתן להם רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. בד בבד עתרו המבקשים לעכב את ביצוע ההחלטה האמורה, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

ביום 3.5.2001 נדחתה הבקשה, מן הטעם שתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, מתנה את סמכותו של בית המשפט שלערעור לדון בבקשה לעיכוב ביצוע, בכך שקדמה לבקשת בעל הדין בקשה קודמת לדרגה הראשונה, והבקשה נדחתה. המבקשים, כך התברר, פנו לבית משפט קמא בבקשה לעכב את החלטתו לשלושים יום בלבד, אך משלא הגישו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מעבר לשלושים הימים האמורים, ממילא לא נדחתה בקשתם, ולפיכך, כך נקבע, אין בית המשפט שלערעור מוסמך לדון בבקשתם.

המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו, ומשנדחתה בקשתם זו, הם שבו ופנו לבית משפט זה, במסגרת בקשת רשות הערעור דנן, בבקשה לעיכוב ביצוע.

בקשתם השניה של המבקשים, שהופנתה כנגד החלטה חדשה ומאוחרת של בית המשפט המחוזי, צריכה היתה, כך נראה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור נפרדת, אך מכל מקום, הדיון בבקשה זו מתיתר, לאור התוצאה אליה הגעתי בבקשת רשות הערעור שלפני.

4.המבקשים חוזרים על הטענות שהעלו בערכאה דלמטה. בין השאר הם יוצאים כנגד תוקפו של הפטנט; סבורים כי אף אם הופר הפטנט, הרי שההפרה מוצאת ביטויה בייצור המלגזות אך לא בשימוש בהן; ומוסיפים וטוענים כי המשיבות נהגו שלא בתום לב ובחוסר נקיון כפיים, משלא התריעו בפניהם מבעוד מועד על דבר קיום הפטנט.

המשיבות מצידן סומכות ידיהן על החלטת בית משפט קמא. הן טוענות כי הפטנט שרשמו תקף, וכי ממילא אין מקום לדון בשאלת תוקפו במסגרת הליך זמני זה; הפרת הפטנט, כך נטען, הוּכחה ברמה הוכחה העולה על זו הנדרשת בהליך זמני, באמצעות חוות דעת המומחה המוסכם וראיות המשיבות; ההפרה מוצאת ביטויה בעצם השימוש במלגזה, הכלול, על פי הגדרת סעיף 1 לחוק הפטנטים, התשכ"ז1967-, בגדר "ניצול ההמצאה", השמור לבעל הפטנט; עוד נטען כי היה על המבקשים לדעת על הפטנט, מכוח מכתב, שנשלח אליהם מטעם לשכת היועץ המשפטי של העיריה, ואשר דן בנושא זה.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו המנומקת של בית משפט קמא. אכן, איני רואה כל הצדקה לדון, במסגרת ההליך הנוכחי, בשאלת ההפרה של הפטנט, שהוכחה לכאורה בחוות דעת המומחה המוסכם, לא כל שכן בשאלת תוקפו של הפטנט. עניינים אלה יתבררו במסגרת הדיון בתיק העיקרי, אשר צפוי להתקיים, כך על פי תגובת המשיבות, בתוך זמן קצר בבית המשפט המחוזי. אף אני, כשופט בית המשפט המחוזי, לא נשתכנעתי כי התנהגותן של המשיבות לקתה בחוסר תום לב, ודומה שאין חולק כי נזקיהם של המבקשים, אם יוכחו נזקים כאלה, הם כספיים גרידא, וניתנים לכימות ולפיצוי.

יחד עם זאת, ומאחר שהמחלוקת בין הצדדים טרם הוכרעה באופן סופי, מצאתי לנכון להורות למשיבות להפקיד כתב התחייבות עצמית להבטחת כל נזקי המבקשים, וכן כתב ערבות של צד שלישי על סך של 100,000 ש"ח.

בכפוף לאמור, הבקשה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.