בע"מ 2267/15 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.3.2015 (עמ"ש 42437-10-13, השופטת ו' פלאוט ). בהחלטה זו נדחתה בקשה לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 9.12.2014, שדחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 30.8.2013 (תמ"ש 10288-01-12, השופטת מ' קראוס ).

2.

המבקש והמשיבה הם אחים, הרשומים כבעלי זכויות חכירה בחלקים שווים בדירה בראש העין (להלן:

הדירה ). בשנת 1999 חתמה המשיבה על תצהיר לפיו היא מעבירה את מלוא זכויותיה בדירה לאחיה, המבקש, ללא תמורה. ביום 5.1.2012 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה היא עתרה לסעד הצהרתי לפיו העסקה של העברת הזכויות בדירה בטלה, וכן לפירוק השיתוף בדירה. בית המשפט לענייני משפחה מצא כי מכלול הראיות מצביע על כך שעסקת העברת הזכויות מעוררת תמיהות, וכן קבע כי עסקה זו לא הושלמה ברישום ולא דווחה לרשויות המס. בהתאם לכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי מחצית מהזכויות בדירה שייכות למבקשת, והורה על פירוק השיתוף בדירה.

3.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, והמשיבה מצידה הגישה ערעור שכנגד. ביום 7.4.2014 התקיים דיון מקדמי בשני הערעורים. לאחר שניסיונו של בית המשפט המחוזי להביא את הצדדים לידי פשרה לא צלח, הוא קבע כי שני התיקים יישמעו בפני הרכב ביום 10.12.2014, וכי עיקרי טיעון מטעם הצדדים יוגשו במועד הקבוע לכך בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). ביום 26.11.2014 הגישה המשיבה את עיקרי הטיעון מטעמה. משחלף המועד להגשת עיקרי טיעון מטעם המבקש, הגישה המשיבה ביום 2.12.2014 בקשה לדחות את ערעורו. יצוין כי המבקש טוען כי בקשה זו הוגשה ביום 8.12.2014, אך עיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי לא כך הדבר. ביום 9.12.2014, יום לפני המועד שנקבע לדיון, המבקש הגיש בקשה לדחות את הדיון עקב מצבו הרפואי. בבקשתו זו ציין המבקש כי אינו מיוצג. בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט ) דחה את הבקשה באותו מועד. בית המשפט המחוזי ציין כי בניגוד לנטען המבקש מיוצג בידי עורך דין; כי לא ברור מדוע הגיש את הבקשה ערב הדיון, אף שגם לגרסתו ידע על הצורך בדחייה יומיים קודם לכן; כי התיעוד הרפואי שצירף המבקש לבקשה האמורה אינו מבסס את טענותיו; וכי בית המשפט כבר נערך לדיון ואף מבחינה זו אין מקום לדחותו. המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי לא הוגשו עיקרי טיעון מטעם המבקש, ולפיכך הורה על דחיית ערעורו.

4.

למחרת, ביום 10.12.2014, התקיים דיון בערעור שכנגד שהגישה המשיבה. המבקש התייצב לדיון וביקש לקבוע מועד לדיון בערעורו. בית המשפט המחוזי (השופטות ו' פלאוט ו- א' רבינוביץ'-ברון והשופט צ' ויצמן ) קבע בפסק דינו כי אין מקום לביטול ההחלטה על דחיית ערעורו של המבקש, תוך התייחסות לכך שמצבו של המבקש נראה תקין, כמו גם לעובדה שלא הוצג כל תיעוד רפואי המצדיק שקילה מחדש של דחיית הערעור. במסגרת אותו פסק דין נדחה בהסכמה הערעור שכנגד שהגישה המשיבה.

5.

ביום 6.1.2015 המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שבו נדחה ערעורו, אשר ניתן לטענתו במעמד צד אחד. ביום 1.3.2015, ולאחר שנתקבלה תגובת המשיבה, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין האמור ניתן "בפתקית" על גבי הבקשה שהגיש המבקש עצמו, ולכן לא ניתן לומר שניתן במעמד צד אחד מבחינתו. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי, מכל מקום, דחיית ערעורו של המבקש אושררה במסגרת פסק הדין מיום 10.12.2014, שניתן במעמד הצדדים ומכאן שלא ניתן עוד להגיש בקשה לביטולו.

6.

במסגרת הבקשה דנן טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי פעל בחוסר סמכות כאשר דחה את ערעורו, שכן על פי ההסדר הקבוע בתקנות, במקרה שבו בעל דין אינו מגיש עיקרי טיעון במועד רשאי בית המשפט לשמוע את הערעור, לדחותו למועד אחר או למחוק אותו, אך לא לדחות את הערעור. המבקש מוסיף וטוען כי דחיית הערעור בשל פגם הליכי בלבד גרמה לו לנזק כבד ביותר, וכי בית המשפט המחוזי אמור היה לבחור בפתרון מידתי יותר לתיקון הפגם. המבקש טוען עוד כי סיכויי הערעור שאותו הגיש לבית המשפט המחוזי היו גבוהים ומצביע בהקשר זה על טעויות שונות שנפלו לדידו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

7.

לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה, מצאתי כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

כידוע, אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" היא מחמירה, ורשות ערעור תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר יש חשש לעיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, ולמעשה המבקש אף אינו טוען לכך. כמו כן, איני סבורה כי למבקש נגרם עיוות דין. כידוע, תקנה 446(א) לתקנות קובעת כי עיקרי טיעון בערעור יוגשו בידי המערער 14 יום לפחות לפני מועד הדיון. בענייננו, המבקש לא הגיש את עיקרי הטיעון בהתאם לדין, ולמעשה עשה כן רק לאחר המועד בו התקיים הדיון, קרי באיחור ניכר ומשמעותי מאוד, וזאת אף שבית המשפט המחוזי הורה על הגשת עיקרי הטיעון למעלה משמונה חודשים קודם לכן.

8.

בניגוד לטענתו של המבקש, כבר נפסק בעבר, כי בית המשפט רשאי אף להורות על דחיית הערעור כאשר המערער אינו מתייצב לדיון, ובכלל זאת לא מגיש עיקרי טיעון במועד, כאשר הוא מתרשם שהדבר לא יגרום למערער עיוות דין (ראו: רע"א 3136/00 סלמאן נ' שוקייר , פ"ד נה(2) 97 (2001); רע"א 10535/04 ואזנה נ' בנק לאומי למשכנתאות (8.3.2005); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 313-312 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: הערעור האזרחי )). במקרה שלפנינו לא הציג המבקש, לא לבית המשפט המחוזי ואף לא כעת, כל הסבר מתקבל על הדעת מדוע לא הגיש את עיקרי הטיעון מטעמו במועד. יצוין בהקשר זה כי המבקש חוזר בבקשתו שוב ושוב על הטענה לפיה בקשת המשיבה לדחות את ערעורו הוגשה ביום 8.12.2014, קרי רק יום לפני שבית המשפט דחה את הערעור ומנסה להיבנות מטענה זו. אולם, כאמור, בקשה זו הוגשה כבר ביום 2.12.2014. אניח לטובת בא-כוח המבקש כי מדובר בטעות בתום לב בלבד מצידו, אך בכל מקרה העובדות כהווייתן אינן תומכות בטענתו.

9.

אכן, מחיקת ערעור בשל אי הגשת עיקרי טיעון במועד אינה דבר של מה בכך. קל וחומר שאלה הם פני הדברים בכל הנוגע לדחיית ערעור בשל טעם זה, מאחר שמשמעותה היא שהמערער לא יוכל עוד להביא את טיעוניו בפני בית המשפט. כאשר בית המשפט נדרש להגיב למחדל דיוני חמור שכזה עליו לשקול, בין היתר, את בזבוז הזמן השיפוטי שייגרם כתוצאה מדחיית הדיון עקב אי הגשת עיקרי הטיעון; את חשיבותן וסיכוייהן טענות המערער בערעור גופו; את הנזק שייגרם למערער ולבעלי הדין האחרים אם יורשה המערער להשמיע טענותיו אף שהתרשל; ואת הסיבות למחדלו של המערער. מובן כי כל מקרה יוכרע על פי מכלול נסיבותיו, ותוך שבית המשפט נדרש לבחור בסנקציה מידתית ההולמת אותן, ועשויה להתמצות, במקרים מתאימים, גם בהשתת הוצאות (ראו: ר"ע 551/83 ברגר נ' ונטורה , פ"ד לח(1) 266 (1984); ע"א 73/88 עזבון גרינברג נ' רשם המקרקעין , פ"ד מו (5) 114, 121 (1992); הערעור האזרחי , בעמ' 311-309). מכל מקום, ההכרעה בסוגיה זו מצויה בשיקול דעתו של בית המשפט הדן בערעור, ולא מצאתי מקום להתערב בה בגדרי "גלגול שלישי". בשולי הדברים, אעיר כי כידוע מתנהל כיום מאמץ מערכתי להפחית באופן ניכר את היקפן של דחיות הדיונים הנעשות שלא לצורך, וגורמות לבזבוז של משאבי משפט מרובים. גם באספקלריה זו, אי הגשת עיקרי טיעון הגורמת לדחיית דיון, בלא שניתן לדבר הסבר, כלל וכלל אינה מחדל דיוני פעוט.

10.

לקראת סיום, אוסיף ואעיר כי להשקפתי, ובמידת האפשר, ראוי כי בתי המשפט ינקבו בתאריך מדויק שעד אליו יידרשו בעלי הדין להגיש כתבי טענות מטעמם, תחת הפנייה למועדים הקבועים בתקנות, וזאת כדי למנוע טעויות ואי-הבנות שעלולות לפגוע במועדי הדיונים. אכן, דומה כי במקרה דנן לא הייתה לכך חשיבות, אך במקרים אחרים עשויה קביעת תאריך חד משמעי לסייע במניעת איחורים מצד בעלי הדין ולמנוע התדיינות מיותרת סביב איחורים שכאלה.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי אותה הגיש המבקש יחד עם הבקשה דנן.