בע"מ 2943/16 פלוני נ. פלוני

1.

בין הצדדים, בני זוג לשעבר, התגלעה מחלוקת רבת סעיפים לגבי אופן ביצועו של הסכם גירושין ויחסי ממון שכרתו ביום 2.3.2006 (להלן: ההסכם ). לאחר שהכריע בית המשפט לענייני משפחה בכל המחלוקות השונות, הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים לבית המשפט המחוזי. הערעורים התמקדו בארבעה עניינים ב לבד: זכויות הפרישה של האישה; חוות דעת השמאי שהעריך את שווי נכסי הבעל שברומניה; בטוחות שקבעה הערכאה הדיונית להבטחת המגיע לאישה על פי ההסכם; ואופן הערכת שווי אחזקות הבעל בתאגידים שבהם היה בעל מניות.

בענין האחרון נסבה המחלוקת בין הצדדים על פרשנות סעיף 6.3.2 להסכם אשר קבע כי שווי האחזקות ייקבע "על בסיס ההנחה שהבעל או האשה היה/תה צריך/כה לרכוש את האחזקות, וזאת בניכוי כל המיסים ו/או ההיטלים ו/או האגרות וכן כל ההוצאות בין אלה הישירות ובין אלה העקיפות הכרוכות במכירה כאמור, בין על פי הדין הרומני ובין על פי הדין בישראל" . טענת הבעל הייתה כי על מנת לחשב את שווי האחזקות יש לקזז מס (רעיוני) שהיה משתלם לוּ היה צד שלישי רוכש את האחזקות; ואילו האישה טענה כי אין מקום לכך, ויש להתחשב אך ורק במס המשתלם כתוצאה ממכירה בין בני זוג. במקרה זה, בהתאם להחלטת מיסוי 7681/14 של רשות המסים, תוצאת המס היא אפס.

2.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים בכל העניינים, למעט בענין אופן הערכת שווי אחזקות הבעל. בנוגע לכך קבע בית המשפט המחוזי, בשונה מקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה, כי הפרשנות הנכונה של ההסכם היא כעמדת האישה. על כך בעיקר מלין הבעל בבקשת רשות הערעור שהגיש, והוא טוען כי לפנינו שאלה עקרונית ותקדימית שעניינה ניכוי מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג אגב הליכי גירושין.

3.

אכן, השאלה האם יש לנכות מס רעיוני בהעברת מניות בין בני זוג אגב הליכי גירושין ,

לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973

(להלן: חוק יחסי ממון ), היא שאלה עקרונית שלמיטב ידיעתי טרם הוכרעה בפסיקה. בפסק הדין בע"א 803/00 שטיינמץ נ' שטיינמץ (4.12.2001) נדונה שאלה דומה בדבר ניכוי מס בעת העברת זכויות במקרקעין

בין בני זוג אגב הליכי גירושין, אך גם זו לא הוכרעה ולא נפסקה הלכה מחייבת. דעת הרוב שם (השופטת פרוקצ'יה

שאליה הצטרף השופט מצא ) קבעה כי הסוגיה מעוררת שאלות מורכבות אך סברה כי בנסיבות הענין משהועלו הטענות לראשונה בערכאת הערעור ולפיכך גם לא נפרשה תשתית עובדתית הולמת, אין מקום להידרש לכך. אך בענייננו השאלה העקרונית כלל לא מתעוררת, שכן הוראות ההסכם שכרתו הצדדים הן שתוחמות את הדיון. זו המסגרת, ולא סעיף 6 לחוק יחסי ממון. לפיכך, השאלה מהי הפרשנות הנכונה שיש ליתן להסכם האמור היא, עם כל הכבוד, שאלה פרטנית שאינה טומנת בחובה השלכות רוחב.

4.

גם הטענות הנוספות שהעלה הבעל, אחת בנוגע לזכויות הפרישה של האישה ושניה בנוגע לחוות דעת השמאי שהעריך את שווי נכסי הבעל שברומניה - שתיהן הוכרעו לטובת האישה בבית המשפט לענייני משפחה וערעור הבעל על כך נדחה - הן טענות שלא מעוררות כל היבט עקרוני; ובשים לב לאמור בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לענין מניעות והשתק ביחס לטענה האחת וזניחתה של הטענה השנייה, גם אין לומר כי נגרם לבעל עיוות דין.

5.

אשר על כן, לא מצאתי כי הבקשה מגלה עילה למתן רשות ערעור בהתאם לאמות המידה הנוהגות בפסיקה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) , והיא נדחית בזאת. הבעל יישא בהוצאות האישה בסך 10,000 ₪.