בע"מ 3203/21 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 14.2.2021 (עמ"ש 17280-11-20, סגן הנשיאה א' ואגו והשופטים ג' גדעון ו- ג' לוין ). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת מיום 8.9.2020 (תמ"ש 39768-05-10, השופטת הבכירה א' אשקלוני ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר שנישאו בשנת 1989 והתגרשו בשנת 2010. ביסודו של ההליך דנן עומדת תביעה לאיזון משאבים שהגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בשנה שבה התגרשו. ההתדיינות המשפטית בין הצדדים מתנהלת זה למעלה מעשור, שבמהלכו ניתנו בעניינם מספר פסקי דין בערכאות הדיוניות. לצורך ההליך שבפני די יהיה להידרש לעיקרי ההליכים האמורים בתמצית.

3.

ביום 1.8.2014 ניתן פסק דין חלקי בתביעה שהגישה המשיבה, ובו, בעיקרו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה הורה על עריכת איזון משאבים בין הצדדים וקבע כי יש למנות לשם כך מומחה לבחינת "מסת הנכסים שאיזונם נדרש". בהמשך לכך, ביום 16.4.2018, לאחר שהוגשו חוות דעת מטעם מומחים שונים (שמאית מקרקעין, רואה חשבון ואקטואר) נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין משלים (להלן: פסק הדין המשלים הראשון ). בתמצית, נקבע בו כי איזון המשאבים יבוצע – בהתאם לממצאי חוות הדעת של המומחים – על דרך של חלוקה שווה של הזכויות וחובות בין הצדדים, תוך דחיית טענת המשיבה כי יש מקום לסטות מכך בהתאם להוראות סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, התשל"ג-1973.

4.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 3.6.2016 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, ובהמשך, ביום 3.1.2017, הוא הוכרז כפושט רגל (פש"ר 4451-05-16).

5.

המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין המשלים הראשון לבית המשפט המחוזי וזה התקבל ביום 28.6.2019 (עמ"ש 69269-11-18). בית המשפט המחוזי קבע כי יש להשיב את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שישלים את הכרעתו במספר סוגיות. הערעור שכנגד שהגיש המבקש נדחה.

6.

ביום 8.9.2020 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין משלים נוסף (להלן: פסק הדין המשלים השני ). בתמצית, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ככלל איזון המשאבים בין הצדדים ייעשה בדרך של "מחצה על מחצה", אך בכל הנוגע לבית המגורים של הצדדים ייעשה האיזון ביחס של 60% למשיבה ו-40% למבקש. בית המשפט לענייני משפחה קבע גם כי המשיבה תישא בחובות שמקורם בעסקיו של המבקש רק ככל שהוכח כי אלו נפרעו על-ידי המבקש באופן אישי.

7.

המשיבה הגישה ערעור אף על פסק הדין המשלים השני ובו העלתה טענות שונות בעניין שווים של נכסים שונים וכן טענה כי היה מקום להחריג את בית המגורים המשותף במלואו ממסת הנכסים לאיזון, כך שזה יועבר בשלמותו לבעלותה. בנוסף, המשיבה טענה כי לא היה מקום לחייבה כלל בחובותיו העסקיים של המבקש. יצוין כי במסגרת הדיון בערעור צורף כצד להליך הנאמן על נכסיו של המבקש במסגרת הליך פשיטת הרגל.

8.

כאמור בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה בחלקו. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של המשיבה בעניין שווי הנכסים, בציינו כי לא מצא שגגה בנימוקיו ובמסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה. לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המשיבה בעניין החובות. לבסוף, באשר לבית המגורים, בית המשפט המחוזי מצא כי יש מקום לתת משקל משמעותי להתנהלותו הבלתי ראויה של המבקש לאורך ההתדיינות המשפטית. בסיכומו של דבר, במכלול הנסיבות, בית המשפט המחוזי קבע כי חלוקת הזכויות בבית המגורים תהיה ביחס של 75% למשיבה ו-25% למבקש.

9.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהחליט להתערב בשיעור החלוקה של הזכויות בבית המגורים, כמו גם בקביעה כי המבקש לבדו יישא בחובות העסקיים. לשיטת המבקש, המקרה דנן מעלה לדיון שורה של שאלות עקרוניות, לרבות באשר לנטל הראייה בכל הנוגע להוכחת חובות בתביעה לאיזון משאבים ובאשר לשיקולים המאפשרים סטייה מאיזון משאבים שוויוני. המבקש מוסיף וטוען כי דחיית בקשת רשות הערעור אף תגרום לו לעיוות דין נוכח ההשלכות הכלכליות המשמעותיות של פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

10.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה ורק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם של הצדדים או כאשר נגרם עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בנסיבות העניין, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה נופך עקרוני , מצאתי כי המקרה דנן נטוע היטב בנסיבותיו הקונקרטיות ואינו מעלה כל שאלה עקרונית. כך גם לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תהיה כרוכה בעיוות דין למבקש. זאת, בפרט בשים לב לזמן הממושך של ניהול ההליך בין הצדדים ולפסקי הדין שניתנו בערכאות השונות בתקופה זו. יש להוסיף כי העובדה כשלעצמה שהערכאות הקודמות הגיעו לתוצאות שונות אינה מהווה טעם מספיק למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 4657/15 לוי נ' מרקוביץ , פסקה 12 (19.8.2015); רע"א 2442/21 סולימאן נ' מצליח , פסקה 8 (22.4.2021)).

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו הוצאות.