פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
3792/12
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
פלונית
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.04.2012 בעמ"ש 22697-01-11 שניתן
על ידי כבוד השופטים י' שנלר, ק'
ורדי ור' לבהר-שרון
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים שנלר, ורדי ולבהר-שרון), 3.4.12 בעמ"ש 22697-01-11, במסגרתו התקבל חלקית ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.09.10 בתמ"ש 5421-07.
1.
ביום 1.9.10 הכריע בית המשפט לענייני משפחה וחייב את המבקש במזונות בתו הקטינה (המשיבה היא אם הקטינה) וקבע כי המבקש ישלם סך של 2,300 ₪ לחודש דמי מזונות שוטפים וכן יישא במחצית ההוצאות החריגות המפורטות בפסק הדין. במסגרת הערעור שהוגש על-ידי המבקש לבית המשפט המחוזי על גובה המזונות העלתה המשיבה הצעה לפיה יוסכם על סכום מזונות שוטפים מוגדל באופן יחסי תוך צמצום חיוב המבקש בתשלום ההוצאות החריגות. המבקש (בהודעה שהוגשה לאחר הדיון) דחה את ההצעה. ביום 3.4.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, בו נקבע כי בהתחשב במכלול הנסיבות יש לצמצם במקצת את אשר קבע בית המשפט לענייני המשפחה ולאמץ בקירוב את הצעת המשיבה לגבי הרחבת בסיס המזונות השוטפים על חשבון ההוצאות החריגות, כך שבסופו של יום הועמדו המזונות השוטפים על 2,900 ₪ לחודש ואילו באשר להוצאות החריגות חובת ההשתתפות של המבקש צומצמה והוחלה אך על ההוצאות הרפואיות החריגות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו.
2.
בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי אף שבית המשפט המחוזי אימץ חלק משמעותי מטענות המבקש, פסק הדין לא תוקן ולא ניתנה הוראה על השבת התיק לבית המשפט לענייני משפחה, ותחת זאת בית המשפט "בחר במסלול הקל" של אימוץ הצעת הפשרה שהעלתה המשיבה. במישור העקרוני נטען
כי הדרך בה נקט בית המשפט – צמצום ההשתתפות בהוצאות חריגות לטובת מזונות שוטפים נרחבים יותר – פוגעת במעורבות האב בהחלטות לגבי הנושאים שהוסדרו בעבר במסגרת ההוצאות החריגות ובהן בריאות, חינוך, תנועות נוער, קייטנות וחוגים, טיול במסגרת מסע החיים לפולין ועוד, נטען כי נקיטת גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם המגמה לעידוד מעורבות שני ההורים בחיי ילדיהם גם אחרי פרידתם.
3.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה תחומה בעובדותיו של המקרה הנידון ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים לדיון ולהכרעה ולכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
מעבר לכך, היות וליבון סוגיות של מזונות תלוי בעובדות ובנסיבות המקרה הקונקרטי, התערבותה של ערכאת ערעור, לא כל שכן "בגלגול שלישי", תיעשה במשורה (בע"מ 9369/05 פלוני נ' פלונית
(לא פורסם, 25.1.06)). גם במקרה דנן לא ראיתי טעם לסטות מכלל זה, מאחר ושתי הערכאות דלמטה בחנו לעומק את עובדות המקרה ואת טענות הצדדים וביססו היטב את מסקנותיהן.
4.
טענתו של המבקש הינה כי צמצום חלקו של הורה שאינו משמורן בתשלום של הוצאות חריגות עלול להפחית את מעורבותו בגידול הילד המשותף, וכי מדובר בשיקול רלוונטי בקביעת הסדר המזונות. נראה כי יש להותיר בחינת שיקול זה לערכאות הדיוניות בכל מקרה לגופו ובהתאם לנסיבותיו הספציפיות על בסיס התמונה הכוללת שתוצג בפניהן. עוד יש להוסיף כי הדיונים בשתי הערכאות דלמטה נסובו סביב שאלת גובה המזונות והמבקש לא העלה – אף לא בתגובה להצעת הפשרה מצד המשיבה – טענה כי צמצום השתתפותו בהוצאות החריגות תגרום להפחתת מעורבותו בגידול בתו. היות והמבקש אינו מביא כל טעם לכך שערכאת ערעור "בגלגול שלישי" תידרש לטענה חדשה שלא הועלתה בפני ערכאת ערעור קודמת, אין בטענת המבקש כדי להצדיק מתן רשות ערעור (רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר
(לא פורסם, 3.2.2009); רע"פ 10220/03 מסאלחה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 25.11.2003); רע"פ 101/05 בן יקיר נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 5.12.2005); יואל זוסמן
סדרי הדין האזרחי
804 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)).
הבקשה, איפוא, נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' בשבט תשע"ג (13.1.13).
ש ו פ ט ת