פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
3897/11
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ברמ"ש 39785-05-10 שניתן ביום 22.4.2011 על ידי
כבוד השופטת י' שטופמן
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שטופמן ) מיום 22.4.2011 ברמ"ש 39785-05-10, בו נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ט' קופלמן-פרדו ) מיום 9.5.2010 בע"ר 34069-11-09, בגדרו נדחה ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (הרשמת ו' שוורץ ) מיום 12.11.2009, בה נדחתה בקשת המבקש לסגירת שני תיקי הוצאה לפועל.
רקע עובדתי והליכים קודמים
1.
המבקש חויב במסגרת פסק דין מיום 23.10.1991 במזונות שתי בנותיו ובמזונות אישה, ביחס למשיבה. כן חויב המבקש בהשתתפות בתשלום שכר דירה. לצורך כך נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל, האחד לשם גביית המזונות והשני לשם גביית המדור. ביום 20.12.2000 ניתן כנגד המבקש צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל שננקטו נגדו וביום 12.9.2001 הוכרז המבקש כפושט רגל. בהמשך לכך, עיכב בית משפט שלפשיטת רגל את הליכי הגבייה בהוצאה לפועל וכן הפחית את תשלום דמי המזונות במסגרת סמכותו להקצבת מזונות לפי סעיף 128(א) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ). ביום 26.2.2009 ביטל בית המשפט שלפשיטת רגל את הליכי פשיטת הרגל. בנוסף לכך, שתי בנותיו של המבקש בגרו ומשכך הגיש המבקש בקשה לראש ההוצאה לפועל לסגור את תיקי ההוצאה לפועל, גם בהתחשב בפסק דין של בית הדין הרבני ממנו ביקש ללמוד המבקש כי המשיבה איבדה את זכותה למזונות. המשיבה התנגדה לסגירת התיקים, הן בנימוק שלא הוצגה החלטה שיפוטית מפורשת בה בוטלו מזונותיה והן משום שלטענתה בשל ביטול הליכי פשיטת הרגל היא זכאית לגבות רטרואקטיבית את ההפרש בין הסכום ששולם על ידי המבקש מכוח ההקצבה שנקבעה על ידי בית המשפט שלפשיטת רגל לבין החיוב המקורי במזונות מכוח פסק דין של בית המשפט המוסמך. לטענת המשיבה החלטתו של בית המשפט שלפשיטת רגל רק קוצבת את החיוב במזונות ואין בה לאיין את החיוב להבדיל מצו הפטר שלא ניתן למבקש.
2.
רשמת ההוצאה לפועל דחתה את הבקשה. בהחלטתה נקבע כי המבקש לא הציג החלטה שיפוטית מפורשת לפיה בוטלה זכותה של המבקשת למזונות ואם המבקש מעוניין בכך עליו לפנות לערכאה המוסמכת. כמו כן קיבלה הרשמת את עמדת המשיבה לפיה כל עוד לא ניתן צו הפטר ובוטלו הליכי פשיטת הרגל רשאית המשיבה לשוב ולגבות את ההפרש כאמור שכן החלטתו של בית המשפט שלפשיטת רגל רק קוצבת את החיוב במזונות ואינה מאיינת את החיוב המקורי שנקבע בפסק הדין של הערכאה המוסמכת. בכל הנוגע לביטול זכותה של המשיבה למזונות עתר המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לביטול מזונות. בכל הקשור לזכות הנשייה הרטרואקטיבית הנטענת על ידי המשיבה, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט לענייני משפחה. הערעור נדחה וכך אף בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידו לבית המשפט המחוזי.
כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני. בד בבד עמה הוגשה גם בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בבקשת הרשות לערער.
נימוקי הבקשה
3.
לטענת המבקש, המחלוקת שבין הצדדים מעוררת שאלה משפטית בדבר נפקות החלטתו של בית המשפט שלפשיטת רגל בדבר הקצבת מזונות: האם החלטה זו מאיינת את החיוב המקורי שנקבע בפסק הדין של הערכאה המוסמכת אם לאו. לטענת המבקש תשלום לפי פסק דין של בית המשפט שלפשיטת רגל הנוגע להקצבת מזונות בא במקום החיוב בפסק הדין המוקדם של הערכאה המוסמכת ואינו מהווה אך תשלום "על חשבון" המזונות.
דיון והכרעה
4.
הלכה מושרשת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); ולאחרונה ראו: רע"א 730/11 בירן נ' קיבוץ סער אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם, 5.4.2011), סעיף 8; רע"א 2555/11 גלסטקס בע"מ נ' הוליס תעשיות בע"מ (לא פורסם, 7.4.2011), סעיף 7 ;
עוד ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009) ].
במקרה דנן לא מתעוררת כל שאלה משפטית. מעת שניתן צו כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל מסורה הסמכות לדון בעניינו של החייב לבית המשפט שלפשיטת רגל, לרבות בענייני הקצבת מזונות. סמכות זו מעוגנת בסעיף 128(א) לפקודה [ראו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל
225 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס )]. תכלית ההוראה נועדה לרכז בידי טריבונאל אחד את היכולת לפקח על ניהול נכסיו, הכנסותיו וחיוביו של החייב במסגרת הליכי פשיטת רגל. זאת ועוד, לקביעתן של הערכאות הקודמות ישנה אחיזה שכן כידוע "תוצאת ביטול צו פשיטת-רגל לפי סעיף 55 לפקודה היא מחיקת הליכי פשיטת הרגל, כאילו לא היו מעולם, והחזרת המצב לקדמותו, במובן זה שהנושים יוכלו לחדש הליכי גבייה נגד החייב. זהו ההבדל המרכזי בין צו ביטול לבין צו הפטר, שרק האחרון מפקיע את החובות בני התביעה" (ראו: לוין וגרוניס , בעמ' 189). משכך, משבוטל צו פשיטת הרגל רשאית הייתה המשיבה לשוב ולגבות את ההפרש כאמור.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משכך, התייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל שהגיש המבקש. משלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ט באייר התשע"א (23.5.2011).
ש ו פ ט