פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
4148/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.4.2021 ברמ"ש 77631-12-20
שניתן על-ידי כבוד השופט ש' שוחט – סג"נ
בשם המבקשת:
עו"ד אברהם בן-צבי
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 13.4.2021, ברמ"ש 77631-12-20 (סגן הנשיא (כתוארו אז) ש' שוחט ), שבו נדחה ערעור המבקשת על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, מיום 9.12.2020, מיום 16.12.2020, מיום 27.12.2020, ומיום 30.12.2020, בת"ע 72285-11-20 (השופטת ק' גיל ).
2.
פלוני (להלן: המנוח ) הלך לעולמו בביתו שבניו יורק, ביום 20.4.2020. המנוח הותיר מאחוריו שתי צוואות נטענות: בראשונה, משנת 2013, ציווה את כל רכושו למבקשת, בת-זוגו במשך שנים מספר. בשנייה, משנת 2018, ציווה את זכויותיו בדירה שבחולון, למשיב, אחיינו. המשיב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן צו קיום לצוואה המאוחרת. המבקשת התנגדה, שכן לדידה מדובר בצוואה מזויפת. במסגרת ההליך, ביקשה המבקשת להגיש חוות דעת מומחים מטעמה, לגבי זיהוי כתב-ידו של המנוח בצוואה, וכן לגבי הדין הזר שחל לטענתה. בהחלטה מיום 9.12.2020, דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה. נקבע, כי "בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה לא ניתן להגיש חוו"ד מטעם" . בהחלטות מיום 16.12.2020 ומיום 30.12.2020, נקבע היקף התגובות שיוגשו. בהחלטה מיום 27.12.2020, נקבע, כי ההליך מתנהל בהתאם להוראות סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ), שלפיו "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק" , שכן ההליך אינו בא בגדרו של החריג שנקבע בסעיף 8(ה) לחוק, ומורה כי "הוראות סעיף זה לא יחולו על תובענה לפי חוק הירושה, התשכ"ה-1965, שעילתה אינה סכסוך בתוך המשפחה" .
3.
המבקשת, הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, שבה כרכה את עניינן של כל ההחלטות יחדיו. המבקשת טענה, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה, בקביעתו כי מדובר בסכסוך בתוך המשפחה. לטענתה, המשיב כופר בהיותה קרובת משפחה של המנוח, ועל כן הוא מושתק מלטעון כי עסקינן ב "סכסוך בתוך המשפחה" . עוד נטען, כי הנוהג הרווח, שלפיו לא מתאפשרת הגשת חוות דעת מומחים מטעם הצדדים בבתי משפט לענייני משפחה, חל רק בתחומי ההתמחות של בית המשפט לענייני משפחה, לא בתחום הגרפולוגיה, או בעניינו של הדין הזר. לבסוף נטען, כי צמצום אורכם של כתבי הטענות, הוא קיצוני, ובלתי סביר.
4.
בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת רשות הערעור בחלקה, דן בה כבערעור – אך דחה את הערעור לגופו. נקבע, כי צדק בית המשפט לענייני משפחה, בקביעתו כי הסכסוך שבו עסקינן כמוהו כ "סכסוך בתוך המשפחה" . בהתאם, נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה לא היה מחויב לסדרי הדין הרגילים, והיה מוסמך לקבוע כי לא ניתן להגיש חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, יהא נושאן אשר יהא. לצד זאת, דחה בית המשפט המחוזי על הסף, את טענות המבקשת בדבר היקף כתבי הטענות, שכן מדובר בעניין הנופל בגדרי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009.
מכאן הבקשה שלפנַי.
5.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור – להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה מאת המשיב. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה גם על הבקשה שלפנַי, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. לא נפל פגם בקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ואלו עברו גם תחת שבט ביקורתו של בית המשפט המחוזי, שנימק היטב את מסקנותיו, ובאופן משכנע. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. מתן הרשות גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין; אין הצדקה ל'גלגול שלישי'.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.
משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ד בטבת התשפ"ב (28.12.2021).
ש ו פ ט