בע"מ 4175/14 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעמ"ש 2276-12-13 (השופט א' ואגו ) מיום 27.4.14, אשר עתירת המבקש לביטולו נדחתה ביום 11.5.14; בפסק הדין נדחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת בת"ע 121-08 (סגנית הנשיא א' אשקלוני ), זאת מן הטעם שלא הפקיד עירבון במועדו. בבקשה זו עותר המבקש לבטל את מחיקת הערעור, ולאפשר לו לשלם את העירבון הנדרש כדי לקיים את הערעור.

רקע והליכים

ב.

המבקש והמשיב הם אחים, בנים ל-ש"ש ע"ה (להלן המנוח ). בתאריך 1.12.13 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר דחה את עתירתו לביטול קיום צוואת המנוח. בנוסף לכך הגיש המבקש ביום 31.12.13 בקשה לפטור מהפקדת עירבון, ולחלופין להפחתת סכום העירבון והארכת המועד להפקדתו. בבקשה טען המבקש, כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לעבוד ועל כן נעדר הוא מקור הכנסה. כן נטען, כי יש סיכויים גבוהים לכך שערעורו יתקבל. בהחלטה מיום 5.2.14 הורה בית המשפט המחוזי על הפחתת סכום העירבון ל-10,000 שקלים ועל הפקדתו עד ליום 2.3.13, שאם לא כן יידחה הערעור. בהחלטה צוין, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד בהיותו, בחלקו הגדול, מופנה כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. עוד נאמר, כי מצבו הכלכלי הקשה של המבקש העומד בבסיס בקשתו מהוה בנסיבות העניין "חרב פיפיות"; בעוד אשר יש בו כדי להצדיק הפחתה בסכום העירבון, עולה החשש כי המבקש לא יוכל להבטיח את הוצאות המשיב ככל שייפסקו – ביחוד שכן לא שילם הוצאות משפט שנפסקו כנגדו בבית המשפט לענייני משפחה – ומשכך אין מקום לפטור מוחלט, אלא להפחתה מסוימת בסכום ההפקדה.

ג.

ביום 3.3.14 הגיש המבקש בקשה שניה, הזהה לבקשתו מיום 31.12.13. בהחלטה מאותו יום נדחתה הבקשה; נאמר, כי אין להלום מצב בו הבקשה מוגשת יום לאחר פקיעת המועד להפקדת העירבון, וללא התייחסות להחלטה האחרונה בנושא ולמועדים שנקבעו בו, וכי אין באמור בבקשה משום שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה הקודמת. נקבע, כי ההליך יירשם לדחיה החל מיום 20.3.14 ואם לא יופקד העירבון עד למועד זה יידחה הערעור. ביום 20.3.14, הגיש המבקש בקשה להארכת המועד להפקדת העירבון. בהחלטה מאותו יום ניתנה הארכה עד ליום 9.4.14, בבחינת "לפנים משורת הדין". נאמר, כי לאחר מועד זה צפוי הערעור להידחות ללא התראה נוספת. ביום 9.4.14 הגיש המבקש בקשה נוספת להארכת המועד. בו ביום נדחתה הבקשה, תוך שבית המשפט קבע כי הערעור צפוי לדחיה החל מיום 13.4.14, שאז יועלה התיק לעיונו. ביום 13.4.14 הגיש המבקש אף בקשה נוספת להארכת המועד. בהחלטת בית המשפט מאותו יום נקבע, כי העלאת התיק לעיון תידחה בנסיבות עד ליום 24.4.14. בהחלטה מיום 27.4.14, משלא הפקיד המבקש את העירבון, הורה בית המשפט על דחית הערעור. ביום 29.4.14 הגיש המבקש בקשה וכותרתה "בקשה לביטול החלטה", בה עתר לאפשר לו להפקיד את סכום העירבון אשר סוף כל סוף עלה בידו לגייסו. בהחלטה בו ביום ציין בית המשפט, כי כבר נדחה הערעור בפסק דינו מיום 27.4.14, ובפני המבקש עומדת האפשרות בדין להגיש בקשה לביטולו (קרי, על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, תוך 30 יום ממועד פסק הדין), ואין הוא יכול לבקש כעת הארכה נוספת להפקדת העירבון. ואולם, למען הסדר הטוב התבקשה תגובת המשיב בטרם החלטה סופית. ביום 11.5.14, משהתנגד המשיב לבקשה ונוכח האמור בהחלטה מיום 29.4.14, נדחתה הבקשה.

הבקשה

ד.

בבקשה הנוכחית טוען המבקש, כי נוכח מצבו הרפואי והכלכלי כמתואר, רק ביום 29.4.14 עלה בידו לגייס את סכום העירבון. לטענתו, בית המשפט המחוזי נעתר מעיקרא לבקשתו להפחית בסכום העירבון ולהאריך מועדים להפקדתו משום שסבר כי יש ממש בטענותיו בדבר אי-יכולתו לעמוד בחובת ההפקדה וסיכויי הערעור הגבוהים בעניינו. בהתאם לכך טוען המבקש, כי על בסיס אותם נימוקים – ביחוד כאשר פסק הדין עליו נסב הערעור עוסק בעניין משמעותי אשר ראוי כי יתנהל לגביו דיון מהותי – ראוי היה להיעתר להארכה נוספת, בת יומיים בלבד, להפקדת העירבון. מוסיף וטוען המבקש, כי לא הביע זלזול במסגרת ההליך ולא זנח את ערעורו, אלא הגיש בקשות חוזרות לקבלת ארכה אך ורק לשם גיוס הסכום הנדרש, עד אשר מאמצים אלה צלחו. לבסוף טוען המבקש, כי בנסיבות העניין, נוכח מצבו הכלכלי, היעדר הפגיעה במשיב וסיכויי הערעור הטובים – יש לקבל את בקשתו.

ה.

לשלמות התמונה יצוין, כי בהחלטתי מיום 13.8.14 התבקשה תגובת המשיב לבקשה. ביום 18.8.14 התקבלה בקשה מטעם המשיב, בה התבקש בית המשפט להורות למבקש להמציא למשיב את הבקשה ולהאריך המועד להגשת תגובתו. בהחלטה מאותו יום הורה בית משפט זה למבקש להמציא למשיב את בקשת רשות הערעור ובקשות שהוגשו לבית המשפט המחוזי וההחלטות בהן עד ליום 21.8.14. ביום 27.8.14 הודיע המשיב לבית המשפט, כי חרף פניות רבות בטלפון ובכתב ועל אף הוראת בית משפט זה, טרם הומצא לידו עותק של הבקשה. ביום 31.8.14 הוגשה הודעה מטעם המבקש, לפיה בעקבות מבצע "צוק איתן" משרדי בא כוחו באשדוד היו סגורים, ועל כן רק ביום 28.8.14 נודע לו דבר החלטת בית המשפט מיום 18.8.14. לדבריו, מיד עם היוודע הדבר העביר לבא כוח המשיב את החומר הנדרש.

ו.

תגובת המשיב התקבלה ביום 11.9.14; בתגובה נטען, ראשית, כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר תום הלב של המבקש אשר לא עמד במועדים שנקבעו בערכאות הקודמות, השתהה בהעברת העתק של בקשתו למשיב לצורך מתן תגובה ולא שילם למשיב הוצאות שנפסקו כנגדו בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. כן נטען, כי סיכויי הערעור של המבקש נמוכים, נוכח העובדה שערעורו נסב בעיקר כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, ומשכך, היעתרות לבקשה תאלץ את המשיב לנהל הליך סרק נוסף, מבלי שתובטחנה הוצאותיו.

הכרעה

ז.

לאחר העיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. הבקשה תחומה – במובהק – לעניינם הקונקרטי של הצדדים ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. משכך, אינה מצדיקה התערבות בגלגול שלישי.

ח.

אף לגופם של דברים, אין בידי להלום היעתרות לבקשה. בהכרעה האם לאפשר הארכת מועד להפקדת עירבון יש לאזן בין שלושה אינטרסים: האינטרס הראשון הוא זה של המבקש, להשמיע לגופן את טענותיו. לאינטרס זה משקל רב, והוא זכה ללבוש חוקתי, בהוראת סעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, הקובעת את זכות הערעור על פסק דין כזכות חוקתית (ע"א 1518/01 זוהר פורת נ' מזייד זיאדה , (2013) (להלן עניין

פורת )). האינטרס השני הוא של הצד שכנגד, לא להיות מוטרד במשך תקופה בלתי מוגדרת עקב השתהותו, גם אם המוצדקת, של המבקש. האינטרס השלישי הוא האינטרס הציבורי, במניעת התארכותם של הליכים ללא צורך וצידוק (בש"א 3780/98 רוזן ואח' נ' כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות חקלאית ואח', פד נב (3) 625). בעת עריכת האיזון בין שלושת האינטרסים יש לתת את הדעת למשך האיחור בהפקדת העירבון, לטעמים לאיחור ולעיתויה של הבקשה להארכת מועד (רע"א 7759/99 לינה הנדסה בע"מ נ' אחמד חסאן (2000)) (ראו, לאחרונה, ע"א 4352/14 אלגואז נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות (8.9.14)). נוסף לכך, ניתן משקל לשאלה אם התנהגותו של המבקש הצביעה על זלזול כזה בבית המשפט, שחומרתו מצדיקה אי קיום דיון בערעורו (עניין פורת הנזכר).

ט.

בענייננו, ניתנו למבקש הארכות רבות, חלקן לפנים משורת הדין, כדי להפקיד את העירבון הנדרש. דא עקא, המבקש לא עמד במועדים אלה, ובקשותיו החוזרות ונשנות להארכת מועד הוגשו ביום פקיעת ההארכה ולעיתים אף בחלוף מועד זה. לכך נוספת ההתרשמות, כי המבקש, באופן סדרתי, מפר את הוראות בתי המשפט. גם בית המשפט לענייני משפחה התייחס בהחלטותיו להתנהלות זו מצד המבקש, בציינו כי "לא נעלם מעיני כי התובע (המבקש בענייננו, א"ר) נמנע לא אחת מקיום הוראות שניתנו על ידי בית משפט זה" (פסקה 94 לפסק הדין מיום 14.10.13). אף בהליכים בפני בית משפט זה הפר המבקש את ההוראות המוטלות עליו, לפיהן היה עליו להעביר את תוכן בקשתו למשיב. כבר נאמר לא אחת על ידי בית משפט זה, כי החלטות בית המשפט אינן "תכנית כבקשתך" או דבר הנעשה "כרצון איש ואיש" ( אסתר , א' ח') (בע"מ 8644/13 פלונית נ' פלונית (2013); ע"א 3855/09 נפתלי נ' מלם מערכות בע"מ (2008)). והדברים יפים גם ביחס לחובה להפקיד עירבון: " יש לזכור כי מתן הזדמנות למערער להשלים את החסר באי ההפקדה מכוח 'הרישום לדחייה', אינו בגדר תכנית כבקשתך. יש לשאוף לסיים את הליכי הערעור המקדמיים בהקדם, ולא לעכב אותם יתר על המידה " (רע"א 9422/10 אשרף נ' אזברגה (2012) (להלן עניין אשרף ). בהקשר זה יצוין, כי שופט בית המשפט המחוזי רשם את הערעור לדחיה, ובכך קיים את חובתו על פי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי. רישום זה פועל כ"התראה", ונועד למנוע דחיית הערעור באופן אוטומטי אך בשל אי הפקדת עירבון במועד. הוא משול ל"את פתח לו" – מתן הזדמנות למערער להתייחס לעניין ואף להפקיד את הערבון כדי שערעורו יישמע לגופו (ראו עניין אשרף הנזכר). בענייננו ניתנה הזדמנות זו למערער ככל הנחוץ וביד רחבה, והכול כמפורט.

י.

כמובן, לא נעלמו מעיני טענות המערער בדבר היעדר יכולתו לגייס את הסכום הנדרש, ואיני מקל בכך ראש, ביחוד נוכח הרצון שלא לנעול את דלתות בתי המשפט בפני אדם בשל אי-הפקדת עירבון מטעם כלכלי, באופן העלול לפגוע בזכותו לערעור. ואולם בהקשר זה הולמים דברי בית המשפט, כי "אף נאמר כי הזכות לערעור נמנית עם הזכויות החוקתיות ... הרי גם זכות זו היא מסויגת והיא נשקלת כנגד עקרונות מערכתיים של יציבות וסופיות וכנגד זכויותיו של הצד שכנגד" (ע"א 9663/04 אלמלם נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ (2005), מפי השופטת – כתארה אז – מ' נאור ); ובנידון דידן אין עסקינן בנושא הכלכלי בלבד אלא בהתנהגות כלפי בית המשפט. בשים לב איפוא להתמשכות ההליכים ולאינטרס המשיב, שכבר זכה בערכאה הקודמת, שלא להיות מוטרד מהשתהות המבקש, וגם נוכח סיכויי הערעור שאינם נראים

מבטיחים מכל מקום – נראה שלא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואין מקום להתערב בו.

יא.

כללם של דברים, אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ש"ח.