בע"מ 4240-23 בע"מ 4240-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטים ס' ג'יוסי, ע' אטיאס וע' ורבנר) אשר ניתן ביום 24.3.2023 בעמ"ש 66895-08-22, במסגרתו התקבל ערעור המשיב 1 (להלן: משה) על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה חיפה (השופטת ע' קצב-קרן), אשר ניתן ביום 7.6.2022 בתמ"ש 8867-11-17, ואשר בגדרו התקבלה תביעת המשיב 2, עיזבון המנוחה (להלן: העיזבון והמנוחה, בהתאמה), להכרה בזכויות המנוחה בכלל הנכסים שצברה יחד עם בעלה, משה, מכוח הלכת השיתוף.

2.המנוחה ומשה (להלן: בני הזוג) נישאו בשנת 1952. המבקש (להלן: איל) והמשיבה 3 (להלן: אירית), הם ילדיהם. בשנת 1974, בני הזוג הקימו, יחד עם שותפים נוספים, חברת טבק. מניות החברה נרשמו בחלקים שווים על שם המנוחה ועל שם משה. בשנת 1988, בני הזוג רכשו את מניות שותפיהם בחברה, וגם מניות אלו נרשמו שווה בשווה על שמותיהם. עוד באותה שנה, איל, בנם של בני הזוג, השתלב בחברה והועבר אליו נתח ממניותיה של המנוחה. בעבור השנים, הועברו לאיל נתחים נוספים ממניות החברה – הן ממניות המנוחה, והן ממניותיו של משה. בעת פטירת המנוחה, בשנת 2013, המנוחה החזיקה 30% מסך מניות החברה; משה החזיק 35% מסך מניות החברה בתוספת 6 מניות יסוד; ואיל החזיק 35% מסך מניות החברה בתוספת 6 מניות יסוד.

בצוואת המנוחה משנת 2011 נקבע כי כל זכויותיה ומניותיה בחברה יועברו לבנה איל. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי על רכושם של בני הזוג חלה חזקת השיתוף, ומשכך הוא, את חלקה של המנוחה במניות החברה – ובהתאם את חלקו של איל שירש את זכויותיה בחברה – יש לגזור מתוך כלל המניות שהיו רשומות על שמות בני הזוג במועד פטירתה. דהיינו: איל יירש מחצית מהזכויות שהיו רשומות במועד פטירת אמו על שם המנוחה ועל שם משה.

בית המשפט המחוזי דחה את מסקנת בית המשפט לענייני משפחה, בקבעו כי מימוש הלכת השיתוף חל קודם למועד פטירת המנוחה – במועד בו נרשמו המניות בחלקים שווים על שמות בני הזוג. משנרשמו המניות באופן שווה על שמותיהם, המסקנה המתבקשת היא שהרישום משקף נכונה את מצב הבעלות, ואין יסוד להנחה לפיה הזכויות בחברה משותפות לבני הזוג. אשר על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי מכוח צוואת אמו, איל יירש את זכויות המנוחה בחברה, כפי שהיו רשומות במועד פטירתה – ואותן בלבד.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה. מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: תקנה 148א).

4.פסק דינו של בית המשפט המחוזי נטוע בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינו מעורר שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. בית המשפט המחוזי הכריע כפי שהכריע תוך שהוא מיישם את הדין הקיים בעניין הלכת השיתוף על נסיבות המקרה, על בסיס העובדות הקונקרטיות שהתבררו; ולא מצאתי כל עילה מבוררת להתערב בשיקול דעתו בעניין זה.

5.אוסיף ואציין, כי העובדה שבית המשפט המחוזי, ביושבו כערכאת הערעור, הגיע לתוצאה שונה מזו של בית המשפט לענייני משפחה אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ, פסקה 7 (3.1.2018); וכן חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.