בע"מ 4276/21 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור שנסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 10.6.2021 (רמ"ש 64318-05-21, השופט ח' שרעבי ), ובצידה בקשה לסעד זמני. בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.5.2021 (תמ"ש 59850-12-20, הרשמת הבכירה א' הדר ), אולם דחה את הערעור לגופו.

2.

מקורו של ההליך בסכסוך שהתעורר בין הצדדים, שהם אחים, בקשר לשלוש חברות מתוך מספר חברות שירשו מהוריהם (להלן: החברות ). ביום 27.12.2020 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה ובה עתר לפירוק השיתוף במניותיהן של החברות ובמקרקעין שבבעלותן.

3.

ביום 29.12.2020 המבקש הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שבה עתר למתן צו שיאסור על דיספוזיציה במניותיהן של החברות ובמקרקעין הרשומים על שמן. ביום 30.12.2020 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש לא הצליח לבסס את הטענה לפיה קיים צורך מידי במתן הצו, מאחר שלא הוכח כי המשיב עתיד לפעול באופן שישנה את זכויותיו של המבקש בחברות באופן בלתי הפיך. כמו כן בית המשפט לענייני משפחה הצביע על כך שהמבקש הוא לכאורה בעל זכויות בחברות ועל כן הוא רשאי לפעול בהן מכוח זכויותיו אלה (הרשמת הבכירה י' שקדי כץ ).

4.

ביום 23.5.2021 המבקש הגיש בקשה נוספת לצו מניעה זמני לבית המשפט לענייני משפחה, היא הבקשה העומדת ביסוד ההליך דנן. המבקש טען בבקשה שהמשיב פעל במניותיהן של החברות בחוסר תום לב. בין השאר, הצביע המבקש בהקשר זה על הסכמים שעשה המשיב בשם חלק מהחברות, לרבות הסכם המקנה אופציה למכירה של 80% מהמקרקעין אשר בבעלות אחת מהן (להלן: הסכם האופציה ). בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה תוך שציין כי גם הפעם לא הצליח המבקש להצביע על "פעולה ספציפית העתידה להתבצע ושיש למנוע את ביצועה".

5.

על החלטה זו הגיש המבקש ביום 31.5.2021 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור המבקש הגיש בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו מניעה ארעי שעניינו אי-מימוש הסכם האופציה.

6.

ביום 10.6.2021 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה לרשות ערעור, דן בה כבערעור והחליט על דחייתו של הערעור. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על עובדות נוספות שהוצגו לו על-ידי המשיב והתייחס בין השאר להסכם פירוד שנחתם על-ידי הצדדים עוד בשנות התשעים של המאה הקודמת ואשר שולל לכאורה מהמבקש את זכויותיו בחברות מושא ההליך (להלן: הסכם הפירוד ). בית המשפט המחוזי קבע כי אילו היה מודע לעובדות אלה בשלב שבו דן בבקשה לצו המניעה, הוא היה נמנע מלתת סעד ארעי, והוסיף כי במובן זה הבקשה, שלא הוזכר בה דבר קיומו של הסכם הפירוד, הייתה נגועה בחוסר ניקיון כפיים חמור. כן ציין בית המשפט המחוזי כי המבקש רשאי להגיש בקשה חדשה למתן צו מניעה זמני לבית המשפט לענייני משפחה אשר תכלול התייחסות לנתונים שהיו חסרים בבקשות שהוגשו עד אותה העת, וככל שייעשה כן, בית המשפט לענייני משפחה יכריע בבקשה כחוכמתו. כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הצו הארעי שניתן על-ידו.

7.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסיקתו של בית המשפט המחוזי, ומועלות בה טענות עובדתיות שונות. בין השאר טוען המבקש כי הסכם הפירוד נזנח על-ידי הצדדים לפני שנים ארוכות, וזאת לאחר שהופר על-ידי המשיב, וכי המשיב זייף יפוי כוח שעליו חתום לכאורה המבקש. כאמור בפתח הדברים, המבקש הגיש גם בקשה לסעד זמני, ובה טען כי יש ליתן צו מניעה זמני שימנע מהמשיב לממש את הסכם האופציה.

8.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, וממילא אף לא נטען בה לכך. כמו כן לא התרשמתי שדחייתה תגרום לעיוות דין למבקש. הדברים אמורים בפרט בשים לב לאמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות שעניינן סעד זמני, שהיא אף מצומצמת במיוחד (ראו: רע"א 3825/13 המוסד לביטוח לאומי נ' מחיסאן , פסקה 10 (9.6.2013); רע"א 3741/17 מרום נ' חוף לבנון בע"מ , פסקה 10 (14.6.2017)).

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני שהוגשה בצידה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.