רע"א 3825/13 המוסד לביטוח לאומי נ. פאיז מחיסאן

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (רע"א 18795-04-13, השופט ר' יעקובי ) מיום 12.5.2013. החלטה זו דחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה מטעם המבקש בהתייחס להחלטתו של בית משפט השלום בירושלים (ת"א 15662-03-13, השופטת ע' אבמן-מולר ) מיום 21.3.2013, אשר הורתה על מתן צו זמני כנגד המבקש המונע ממנו לבצע עבודות הריסה ובניה במקרקעין שבהחזקתו של המשיב.

2.

המשיב מחזיק זה שנים רבות בבית מגורים (להלן: הבית ) ובחלקת קרקע סמוכה המשמשת כחצר הבית (להלן: הקרקע ). לטענתו, הוא נהנה ממעמד של דייר מוגן בנכסים אלה מכוחם של שני חוזי שכירות: האחד – חוזה מיום 8.5.1967 שנערך עם האפוטרופוס לנכסי האויב של הממלכה הירדנית ההאשמית; והשני – חוזה מיום 26.5.1983 שנערך עם חברת עמידר. טענה זו מוכחשת על ידי המבקש, אשר גורס כי המשיב השתלט על נכסים אלה – ולמצער, על הקרקע הסמוכה לבית – שלא כדין.

3.

ביום 20.10.2009 נחתם בין המבקש, המוסד לביטוח לאומי, לבין מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המנהל ) הסכם במסגרתו הועברו למבקש זכויות החכירה בשטח מקרקעין אשר כולל בין היתר את הבית שבו מחזיק המשיב והקרקע הסמוכה לו, וזאת לשם הקמת בניין המיועד לשמש כסניף של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הסכם הפיתוח ). בנייתו של הסניף חדש, בהתבסס על תכנית מתאר מקומית שפורסמה בשנת 2003, יועדה להשתרע גם על הקרקע הסמוכה לבית, אם כי לא על הבית עצמו.

4.

העבודות לבנייתו של הסניף החדש החלו בחודש מרץ 2013, וליתר דיוק, ביום 6.3.2013, כאשר עובדים מטעם המשיב החלו בהריסת הגדרות המקיפות את הקרקע הסמוכה לבית. המשיב ובני משפחתו התנגדו להריסת הגדרות, ולאחר דין ודברים נוסף שהתנהל בין הצדדים בתיווכם של שוטרים שהגיעו למקום, הוחלט כי העבודות ייפסקו עד ליום 10.3.2013 בשעה 7:00 בבוקר. יומיים לאחר מכן, ביום 8.3.2013, הגיש המשיב לבית משפט השלום בירושלים בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד העבודות (באותה עת עדיין מבלי שנלוותה להגשתה תביעה למתן צו מניעה קבוע). הבקשה

נדונה במעמד הצדדים, וביום 21.3.2013 נעתר לה בית משפט השלום ונתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב לבצע עבודות הריסה או בניה בבית או בקרקע הסמוכה לו, תוך שהוא מורה למשיב להגיש את התביעה עיקרית בתוך 7 ימים. בהחלטה צוין כי טענותיו של המשיב בכל הנוגע לזכויות דיירות מוגנת בקרקע הסמוכה לבית אינן מבוססות לכאורה על אדנים מוצקים (בין היתר בהתחשב בכך שהסכם השכירות המאוחר, מיום 26.5.1983, נחתם לשמונה חודשים בלבד ונסב על נכס מסוג דירה, ללא התייחסות לקרקע נלווית). יחד עם זאת, בית משפט השלום העיר כי אין מחלוקת שהמשיב מחזיק בבית ובמקרקעין מזה שנים רבות, בהצביעו על כך שכבר בשנת 1992 הגיש המנהל תובענה לסילוק ידו של המשיב מנכסים אלה (אשר נדחתה בסופו של יום מחמת חוסר סמכות עניינית) ושהסכם הפיתוח כלל התייחסות לצורך בפינויו של "פולש" אשר השתלט על הקרקע הסמוכה לבית והקים סביבה גדרות. בית משפט השלום הצביע על כך שלמרות זאת

המבקש לא פעל מאז חתימת הסכם הפיתוח לסילוק ידו של המשיב מהקרקע, ואילו כיום הוא מבקש "לפנותו" ממנה בדרך של הצבת עובדות בשטח, מבלי שקדם לכך הליך שיפוטי מתאים. בנסיבות אלה, בית משפט השלום סבר שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב באופן שמצדיק את עיכוב העבודות בקרקע עד לבירור זכויותיו במסגרת תביעה עיקרית, וזאת חרף הנזקים הכלכליים שעשויים להיגרם כתוצאה מן העיכוב שייגרם להקמתו של בניין הסניף המתוכנן.

5.

כנגד החלטה זו של בית משפט השלום הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט קמא. הבקשה נסבה הן על מתן צו המניעה הזמני והן על שיעור הערבויות – הנמוך מדי לשיטת המבקש – אשר בהן הותנה צו זה. בקשת רשות הערעור נדחתה ביום 22.5.2013 מבלי להידרש לתשובת המשיב. בית המשפט קמא ציין כי ערכאת הערעור תמעט, ככלל, להתערב בהחלטות שעניינן סעדים זמניים, וכי בנסיבות העניין לא נמצאה הצדקה לסטות מכלל זה. עוד ציין בית המשפט קמא כי הבהילות שאותה משווה המבקש לבקשתו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שלא נקט בצעד כלשהו לסילוק ידו של המשיב מהקרקע מאז רכש את זכויות החכירה בה בשנת 2009.

6.

בין לבין, ביום 11.4.2013, הגיש המשיב את תביעתו לקבלת צו מניעה קבוע כנגד המבקש, ואילו המבקש הגיש ביום 20.5.2013 תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק ידו של המשיב מהקרקע. שתי התביעות תלויות ועומדות כיום בפני בית משפט השלום בירושלים.

7.

גם בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כנגד הוצאת צו המניעה הזמני ושיעור הערבויות שבהן הותנה. בכל הנוגע למתן הצו, המבקש טוען שסיכוייו של המשיב להצליח בתביעתו הם נמוכים ביותר, שכן הטענה בדבר מעמדו כדייר מוגן נעדרת בסיס של ממש – כפי שקבע גם בית משפט השלום. בעניין זה המבקש מצביע, בין היתר, על כך שעיון בהסכמי השכירות משנת 1967 ומשנת 1983 מעלה שהם מתייחסים לתקופת שכירות מוגבלת מראש, וכלל אינם חלים על הקרקע נשוא המחלוקת. עוד טוען המבקש שהמשיב ממילא אינו רשאי לטעון לדיירות מוגנת בקרקע, בשים לב לכך שמדובר בקרקע שאין עליה בניין, ואשר אינה משמשת לצרכי פרנסה. בנסיבות אלה, טוען המבקש, שביצוע העבודות בקרקע אינו צריך להיחשב ניסיון "לקבוע עובדות בשטח", אלא פעולה לגיטימית בקרקע אשר הזכויות בה הוקנו למבקש כדין.

8.

המבקש מוסיף וטוען שאף מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתו, בהתחשב בכך שצו המניעה הזמני, ככל שיוותר על כנו, יניב נזקים כלכליים כבדים ואף יפגע באינטרס הציבורי של תושבי מזרח ירושלים, אשר בניין הסניף החדש נועד לרווחתם. לעומת זאת, כך טוען המבקש, למשיב לא ייגרם כל נזק כתוצאה מביטולו של צו המניעה הזמני, שכן עבודות הבניה המתוכננות לא צפויות לפגוע בבית המגורים עצמו.

9.

לחילופין, המבקש

טוען כי הערבויות שבהפקדתן הותנה צו המניעה הזמני – עירבון בסך 50,000 שקלים וערבות צד ג' מטעם שני ערבים שהם בעלי הכנסה מוכחת – אינן מספקות, מאחר שהן אינן מבטיחות את הטבת הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מצו המניעה הזמני.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתו של המשיב. הבקשה נסבה על עניין שכבר נדון והוכרע בשתי ערכאות ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית העשויה להצדיק דיון בפני ערכאה שלישית (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לאמיתו של דבר, המבקש אף לא טען בעניין זה, אלא מיקד את בקשתו בהשגות על החלטתו של בית משפט השלום לגופה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שבקשת רשות הערעור מופנית כלפי החלטת ביניים שעניינה סעד זמני, בקשה שבה בית המשפט ייאות להתערב בה ב"גלגול שלישי" רק לעיתים נדירות ובמקרים חריגים בלבד ( ראו: בע"מ 6905/09 פלונית נ' פלוני , בפסקה ו' (27.10.2009); רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , בפסקה 9 (28.6.2010)). המבקש לא הצביע בפניי על טעם לחרוג מהכלל הרגיל בדבר מתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" בכלל ובכל הנוגע להחלטות ביניים בפרט, ודי בכך על מנת לדחות את בקשתו.

11 .

אם כן, בנסיבות העניין, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.