רע"א 2112/21 א.נ.ע הסמל שירותי רכב בע"מ נ. אלפא מגה נכסים בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 22.3.2021 (רע"א 22862-03-21, השופט ע' טאהא ) ובצידה בקשה לסעד זמני. בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת מיום 7.3.2021 (ת"א 674-10-20, השופטת א' אבו-אסעד ).

2.

בתמצית יצוין כי ברקעה של הבקשה דנן עומד סכסוך בין הצדדים שנסב בעיקרו על השימוש בנכס של המשיבה המצוי באזור התעשייה אלון תבור (להלן: הנכס ), שאותו שכרה המבקשת, המפעילה במקום מוסך.

3.

מבלי להידרש לפירוט מלוא ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, די לציין כי ביום 13.2.2020 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקשה לפינוי המבקשת מהנכס, וכי במסגרת אותו הליך, ביום 3.8.2020, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. על-פי האמור בו, ניתן נגד המבקשת צו פינוי שביצועו יעוכב כל עוד זו תעמוד בתנאים שעליהם הוסכם (תא"ח 33668-02-20, השופט א' טל ). בהמשך לכך, ביום 27.8.2020 הגישה המשיבה את פסק הדין האמור לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, תוך שטענה כי המבקשת לא עמדה בתנאי ההסכם.

4.

על רקע זה, ביום 1.10.2020 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום ובה עתרה לביטולו של הסכם הפשרה בטענה למרמה ולמצג שווא (בכל הנוגע לשימוש המותר בנכס), וכן להפרות שונות מצד המשיבה (להלן: ההליך הראשי ). בצדה של התביעה עתרה המבקשת אף לקבלת צו מניעה זמני לעיכוב פינויה מהנכס.

5.

ביום 13.10.2020, נערך דיון בבקשה למתן צו מניעה, ובסיומו נקבע, בהסכמת הצדדים, כי המבקשת תפנה את הנכס עד ליום 1.3.2021 והבקשה למתן צו מניעה תימחק (השופט ו' חיר ).

6.

להשלמת התמונה יצוין כי ביום 18.2.2021 נקטה המבקשת בהליך נוסף שכוון לביטול החלטתו האמורה של בית משפט השלום מיום 13.10.2020 (ת"א 39230-02-21) (להלן: ההליך המקביל ). ביום 25.2.2021 המבקשת הגישה בקשה חדשה למתן צו מניעה ביחס לעיכוב פינויה מהנכס בגדרו של ההליך המקביל.

7.

מקורו של ההליך דנן בבקשה נוספת שהגישה המבקשת ביום 25.2.2021 לבית משפט השלום בגדרי ההליך הראשי, שאף בה עתרה למתן צו מניעה זמני שיעכב את הליכי ההוצאה לפועל לפינויה מהנכס. במסגרת זאת, שבה המבקשת על טענותיה למרמה ולמצג שווא, וכן ציינה שמאז ניתנה הסכמתה לפינוי התגלו לה ראיות חדשות שלא היו ידועות לה קודם לכן.

8.

בהחלטתו העומדת ביסוד ההליך שבפני, דחה בית משפט השלום את הבקשה למתן צו מניעה זמני, בקבעו כי היא אינה מעלה כל נימוק שעשוי להצדיק את חזרתה של המבקשת מההסכמה לפינוי הנכס בהתאם להחלטה מיום 13.10.2020. בית משפט השלום הדגיש כי המבקשת לא פירטה מהן העובדות החדשות שהתגלו לה ואשר מצדיקות את חזרתה מההסכמה. יתרה מכך, בית משפט השלום עמד על כך שהמבקשת הגישה כאמור בקשה דומה אף במסגרת ההליך המקביל בפני מותב אחר. בנסיבות אלו קבע בית משפט השלום כי אין הצדקה לאפשר למבקשת לחזור בה מהסכמתה. לבסוף, בית משפט השלום חייב את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 שקלים.

9.

ביום 10.3.2021 המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו של בית משפט השלום ובצדה בקשה לסעד זמני. בקשות אלו נדחו כאמור על-ידי בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע אף הוא כי המבקשת לא הצביעה על נימוקים המצדיקים את חזרתה מההסכמה שנתנה לפינוי ביום 13.10.2020. בית המשפט המחוזי הוסיף כי סיכויי תביעתה של המבקשת בהליך הראשי נמוכים מאוד וכי אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה, בשים לב לכך שעסקינן בפינוי מנכס מסחרי, וממילא כל נזק שייגרם למבקשת ניתן לפיצוי כספי. לבסוף, בית המשפט המחוזי חייב את המבקשת בתשלום הוצאות המשיבה בסך של 2,500 שקלים.

10.

כמו כן, ביום 17.3.2021 נמחקה בקשתה הנוספת של המבקשת לצו מניעה זמני במסגרת ההליך המקביל בהמלצת המותב שדן בו. זאת, בהתחשב בכך שבאותה עת הייתה תלויה ועומדת בקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי.

11.

בבקשת רשות הערעור שבפני, שבצידה הוגשה כאמור אף בקשה לסעד זמני, נטען כי שגו הערכאות הקודמות בעת שדחו את הבקשה למתן צו מניעה זמני. בהקשר זה, המבקשת מטעימה כי יש לתת משקל לכך שבקשתה המקורית לצו מניעה נמחקה בהסכמה ביום 13.10.2020 ולא נדחתה. המבקשת שבה ומוסיפה כי מאז ניתנה הסכמה זו הגיעו לידיה ראיות חדשות המחזקות את טענותיה להטעיה ולמצג שווא מצד המשיבה

וכי בשל כך סיכויי ההליכים שבהם נקטה גבוהים. עוד מדגישה המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה בשים לב לכך שפינויה מהנכס יוביל על-פי הנטען לקריסתה הכלכלית.

12.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי שדינה להידחות, מבלי להידרש לתשובת המשיבה .

כידוע, כלל הוא שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעד זמני אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 2592/17 מ.פ עמית בניה וייזום בע"מ נ' דהן , פסקה 16 (26.4.2017);

רע"א 5536/20 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' איטח , פסקה 9 (17.8.2020)). אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות שעניינן סעד זמני היא אף מצומצמת במיוחד (ראו: רע"א 3825/13 המוסד לביטוח לאומי נ' מחיסאן , פסקה 10 (9.6.2013)

רע"א 3741/17 מרום נ' חוף לבנון בע"מ , פסקה 10 (14.6.2017)). במקרה דנן, על אף הרגישות הכרוכה בסעד של פינוי, לא מצאתי כי מתקיימת אמת מידה מחמירה זו. החלטתה של הערכאה הקודמת התבססה על השיקולים הרלוונטיים בבקשה מן הסוג דנן – סיכויי ההליך ומאזן הנוחות – ולא השתכנעתי כי נפל בה כל פגם. לא למותר לציין שנתתי דעתי לכך שאין מדובר בפינויו של בית מגורים, אלא בנכס מסחרי שהיה מושא להליכים רבים. עוד אוסיף, ולו בבחינת למעלה מן הצורך, כי הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהמבקשת נקטה בהליכים משפטיים רבים במקביל, מבלי לתת הסבר מספק לכאורה לחזרתה מן הסכמתה הדיונית הקודמת.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני שהוגשה בצידה. משלא התבקשה תגובה, אין צו הוצאות.