רע"א 8145/21 עיזבון המנוח אסעד אבו חאטום ז"ל נ. עיזבון המנוח ג'אלב אבו חא

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 20.9.2021 (רע"א 28264-07-21, השופט ע' טאהא ). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת מיום 24.5.2021 ( ת"א 60700-12-20, השופט הבכיר ס' יוסף ).

2.

מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך על מקרקעין לא מוסדרים בכפר יפיע שהיו בעבר בבעלותו של המנוח עודה אבו חאטום (להלן: עודה ). לעודה היו שני בנים, יורשיו על-פי דין, ואף הם נפטרו בינתיים – אסעד אבו חאטום וגאלב אבו חאטום (להלן בהתאמה: אסעד ו- גאלב ). משני צדי המתרס של הבקשה עומדים מי שזכויותיהם הנטענות קשורות בזכויותיו של אסעד או גאלב. המבקש 1 הוא עיזבונו של אסעד (להלן: עיזבון אסעד ) והמבקשים 3-2 הם שניים מבניו של אסעד. המבקש 4, גדיר דיאב (להלן: גדיר ), הוא מי שכרת הסכם לרכישת המקרקעין מבניו של אסעד בשנת 2012, והמבקש 5, מוחמד זועבי (להלן: מוחמד ), רכש את המקרקעין מגדיר בשנת 2021. מנגד, המשיב 1 הוא עיזבונו של גאלב (להלן: עיזבון גאלב ), והמשיבים 3-2 הם שניים מבניו של גאלב (להלן ביחד: יורשי גאלב ). למען שלמות התמונה יצוין כי המנוח גאלב השאיר אחריו בן ובת נוספים, אשר אינם צד להליך זה. המשיב 4 הוא בן נוסף של אסעד (המשיב 4 יחד עם המבקשים 3-2 יכונו להלן: יורשי אסעד ). המשיב 5, מסעוד אבו חאטום, הוא קרוב משפחתם של אסעד וגאלב והבעלים של חלקת מקרקעין סמוכה למקרקעין (להלן, בהתאמה: מסעוד ו- החלקה הסמוכה ).

3.

על-פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, המקרקעין היו בעבר בבעלותו של עודה, ועם פטירתו הזכויות בהם הועברו ליורשיו – בניו אסעד וגאלב. במשך שנים רבות שררה מחלוקת באשר לגבולות המקרקעין עם מסעוד, בעל החלקה הסמוכה. בהמשך לכך, החל משנת 1996 ניהל אסעד – תחילה בעצמו, ולאחר מותו באמצעות יורשיו – הליכים משפטיים מול מסעוד. בשנת 1998 הורה בית משפט השלום על פתרון המחלוקת בדרך של פירוק שיתוף במקרקעין (ת"א 3064/96, השופט ר' ג'רג'ורה ), ובהמשך, ביום 9.3.2017, הורה בית משפט השלום (ת"א 24870-02-14, השופט א' טל ) על פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין, כך שהמקרקעין מושא הבקשה הוקצו לאסעד והחלקה הסמוכה הוקצתה למסעוד (להלן: ההליך הקודם ). גאלב או בניו לא היו צד להליך הקודם.

4.

כאמור, בשנת 2012 נכרת הסכם מכר בין יורשי אסעד לבין גדיר, אשר בהמשך, לאחר שהחל ההליך המשפטי דנן, התחייב למכור את המקרקעין למוחמד. כעת, בין הצדדים התגלעה מחלוקת ביחס לשאלה האם כל המקרקעין היו בבעלותו של אסעד, או שמא מחצית מהם הייתה בבעלותו של גאלב, וממילא גדיר, ובהמשך מוחמד, רכשו רק מחצית מהזכויות בהם.

5.

ביום 27.12.2020 הגיש עיזבון גאלב, באמצעות בנו של גאלב, המשיב 2, תובענה לבית המשפט המחוזי, ובה התבקש סעד הצהרתי שעל-פיו יורשיו של גאלב הם הבעלים במחצית מהמקרקעין. בהמשך הצטרף להליך כתובע גם המשיב 3. בד בבד עם הגשת התובענה הוגשה גם בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, האוסר על כל דיספוזיציה במקרקעין, עד להכרעה בתובענה.

6.

ביום 11.1.2021 הורה בית המשפט המחוזי (השופט י' אברהם ), על העברת התובענה לבית משפט השלום, מאחר שלו הסמכות העניינית לדון בה בהתחשב בכך שמדובר במקרקעין לא מוסדרים ובכך שהתובענה נסבה על סכסוך הנוגע להחזקה ושימוש במקרקעין, להבדיל מסוגיית הבעלות. בעקבות זאת, ובהסכמת הצדדים, התיק הועבר לבית משפט השלום. ביום 29.1.2021 ניתן צו מניעה זמני כמבוקש (השופט הבכיר סוהיל ) ונקבע דיון במעמד הצדדים.

7.

ביום 17.6.2021 בית משפט השלום דחה את הבקשה לצו מניעה זמני בקבעו כי העובדה שאסעד ניהל לבדו הליך משפטי ממושך נגד מסעוד מעידה על כך שגאלב – שבוודאי ידע על ניהול ההליך – לא ראה עצמו בעל זכויות במקרקעין. עוד קבע בית משפט השלום כי גדיר רכש זכויות במקרקעין בתום לב ובתמורה, תוך הסתמכות על אישור מס רכוש, שבו צוין כי אסעד הוא הבעלים היחיד של המקרקעין (שאינם מוסדרים). בית משפט השלום הוסיף וקבע שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת יורשי גאלב, שכן הנזק היחיד שייגרם להם כתוצאה מדחיית הבקשה הוא נזק כספי, שניתן לפיצוי.

8.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור שהגישו יורשי גאלב על ההחלטה לדחות את הבקשה למתן צו מניעה. בית המשפט המחוזי קבע כי העובדה שגאלב הוריש זכויות במקרקעין לבניו בצוואה שערך בשנת 2012, מעידה על כך שראה עצמו כבעלים, כך שהדבר מגבש זכות לכאורית של יורשיו במקרקעין. בהתייחסו לאישור מס רכוש, קבע בית המשפט המחוזי כי הוא אינו משמש ראיה חד-משמעית לכך שאסעד היה הבעלים היחיד, שכן אישור זה מתייחס לעסקה שערכו יורשי אסעד עם דיאב, ואינו מלמד על מצבת הזכויות במקרקעין בנוגע לעסקאות קודמות. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי יורשיו של אסעד לא הציגו ראיות לטענתם לפיה זכויותיו של גאלב במקרקעין הועברו לאסעד במסגרת עסקת חליפין ביניהם. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט המחוזי קבע שלמקרקעין יש ערך רגשי עבור הצדדים, שכן בנוי עליהם הבית שבו גדל אביהם, וממילא לא ניתן לרפא באמצעות פיצוי כספי את הנזק שייגרם ליורשי גאלב אם יתבצעו דיספוזיציות במקרקעין ובסופו של דבר יתברר כי הם בעלי מחצית מהזכויות. לבסוף, בית המשפט המחוזי הוסיף כי רכישת המקרקעין על-ידי גדיר אינה עומדת בתנאי תקנת השוק ועל כן זכויותיהם של יורשי גאלב – אם יוכח שהם בעלים במשותף של המקרקעין – גוברות. לפיכך, בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת בית משפט השלום והורה על מתן צו מניעה האוסר על ביצוע כל עבודות הריסה או בניה במקרקעין.

9.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשים, בית המשפט המחוזי שגה במספר קביעות עובדתיות אשר הובילו למתן צו המניעה הזמני. בין השאר, המבקשים טוענים כי הקביעה לפיה יש ערך רגשי למקרקעין באופן המטה את הכף בהקשרו של מאזן הנוחות – שגויה, בשים לב לכך שהבית שבו גדלו אסעד וגאלב נהרס זה מכבר. המבקשים מוסיפים, באשר למאזן הנוחות, כי אף אם איסור ביצוע דיספוזיציות במקרקעין עשוי לגרום נזק מסוים ליורשי גאלב, הרי שהדבר ניתן לפיצוי כספי כך שאין מדובר בנזק בלתי-הפיך.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. כידוע, כלל הוא שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעד זמני אלא במקרים חריגים (רע"א 5536/20 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' איטח , פסקה 9 (17.8.2020); רע"א 2112/21 א.נ.ע הסמל שירותי רכב בע"מ נ' אלפא מגה נכסים בע"מ , פסקה 12 (25.3.2021)). אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות שעניינן סעד זמני היא אף מצומצמת במיוחד (ראו: רע"א 3741/17 מרום נ' חוף לבנון בע"מ , פסקה 10 (14.6.2017); בע"ם 4276/21 פלוני נ' פלוני , פסקה 8 (23.6.2021)). במקרה דנן, לא מצאתי כי מתקיימת אמת מידה מחמירה זו. למותר לציין כי עצם העובדה שהערכאות הקודמות לא הגיעו לאותה תוצאה אינה מהווה כשלעצמה טעם למתן רשות ערעור.

11.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. 5