רע"א 1561/22 ציון עמרם נ. האגודה במושב עובדים דלתון

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 28.2.2022 (רע"א 54914-02-22, השופטת ע' גולומב ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטותיו של בית משפט השלום בנצרת מיום 18.1.2022 ומיום 22.2.2022 (ת" א 15137-09-20, השופטת מ' ברלינר לוי ).

2.

בבסיס ההליך ניצבת בקשה לביטולו של פסק דין שניתן בהסכמה בבית משפט השלום לפני למעלה מעשור (תא"ק 1700-07) (להלן: פסק הדין המוסכם ), ועניינו בתביעת פינוי שהגישה רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ), היא המשיבה 2, כנגד המבקש. בתמצית יצוין כי המבקש מתגורר במושב דלתון (להלן: המושב ) כחבר האגודה השיתופית, היא המשיבה 1 (להלן: האגודה ). מאחר שפרנסתו היא על עדר בקר, המבקש קיבל הרשאה לרעייה בשטח שגודלו למעלה מ-14,000 דונמים באזור המושב. נוסף על כך, המבקש החזיק בסמיכות לשטח המשבצת של המושב מקרקעין בגודל של כ-30 דונמים (להלן: השטח הנוסף ), שבעבר נמסרו לו, ובהם הקים מתקנים שונים, לרבות מתבן (להלן: המתבן ). לטענת המבקש, רק מאוחר יותר התברר לו כי השטח הנוסף הוחזר על-ידי המושב לרמ"י, ולכן אין לו זכויות בו. ביום 5.10.2011 ניתן כאמור בתביעה זו פסק דין בהסכמה, שעל-פיו המבקש יפנה את השטח הנוסף. הצדדים הסכימו כי מועד הפינוי ייקבע על-ידי בית משפט השלום, וזה קצב לכך תקופה של 12 חודשים, "לפנים משורת הדין" וכדי "למנוע בקשות לאורכה".

3.

במרוצת השנים לא פינה המבקש את השטח הנוסף. ביום 7.9.2020 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום ובגדרה עתר, בין היתר, לביטולו של פסק הדין המוסכם. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי הסכמתו לפינוי ניתנה על בסיס מידע שגוי, וזאת עקב מצג שווא מטעם האגודה ולפיו אם יסכים לסיום ההתדיינות המשפטית, ייעשה מאמץ להסדרת חזקתו בשטח הנוסף או למציאת פתרון חלופי אחר. על רקע זה, המבקש טען כי במרוצת השנים האגודה הפרה את התחייבותה כלפיו. בהקשר זה נטען עוד כי בשנת 2017 המבקש חתם על הסכם עם האגודה לפיו יוקצה לו שטח אחר כחלופה לשטח הנוסף. לטענת המבקש, הסכם זה טרם מומש ומשכך יש להורות על אכיפתו.

4.

בצדה של התביעה הגיש המבקש בקשה לסעדים זמניים לפיהם ייאסר על המשיבים לפנותו מהשטח הנוסף עד להחלטה סופית בתביעה. עוד עתר המבקש למתן צווי עשה שיחייבו את המשיבים להקצות לו שטח חלופי.

5.

ביום 15.2.2021 הסכימו הצדדים כי המבקש יעביר רשימת חלקות אפשריות שאליהן יוכל להעביר את המתבן, וכי רמ"י תבחן לאחר מכן את האפשרות לאשר את העברתו לאחת מהן. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה בו ביום. כמו כן, הורה בית משפט השלום על עיכוב פינויו של המבקש מן השטח הנוסף עד ליום 1.7.2021.

6.

ביום 3.10.2021 קבע בית משפט השלום כי מבלי לגרוע מהסכמות הצדדים מיום 15.2.2021 ייבחנו שתי אפשרויות: האחת – העתקת המתבן לשטח אחר המוחזק על-ידי המבקש; השנייה – צירוף של שטח המתבן למשבצת המושב. בהחלטתו עמד בית משפט השלום על כך שהמבקש פינה בינתיים את רוב המקרקעין המצויים בשטח הנוסף, למעט שטח המתבן. בהמשך לכך, ולאחר שרמ"י הודיעה כי הוספת שטח המתבן למשבצת המושב אינה אפשרית, המבקש הגיש בקשה נוספת לעיכוב פינויו של המתבן, ובקשה זו נדחתה על-ידי בית משפט השלום ביום 18.1.2022.

7.

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה האמורה, ואף זו נדחתה ביום 22.2.2022. בעשותו כן עמד בית משפט השלום על כך שהיה על המבקש לפנות את השטח הנוסף עוד ביום 1.7.2021. יצוין כי במסגרת החלטתו, בית משפט השלום הורה לרמ"י לבחון האם ניתן לבצע את הליכי הפינוי מבלי להרוס את המתבן עצמו. בהתאם לכך, ביום 24.2.2022 הודיעה באת-כוחה של רמ"י למבקש כי "לא ניתן לבצע פינוי בלי הריסה".

8.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בבקשות לעיכוב ביצוע, וזו נדחתה. בעיקרו של דבר, המבקש חזר על עיקרי טענותיו, בין היתר, בנוגע להשתלשלות האירועים הנוגעים לשימושו בשטח הנוסף. המבקש טען שסיכויי התביעה שהגיש גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, מכיוון שפינוי שטח המתבן והריסתו צפויים להסב לו נזק רב. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה תוך שעמד על אמת המידה המצומצמת להתערבות בהחלטות ביניים שעניינן סעדים זמניים. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא כל שגגה בהחלטותיו של בית משפט השלום לגופן.

9.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי יש למקום לקבל את בקשתו ולהורות על עיכוב הליכי הפינוי. זאת, בין השאר, מכיוון שביצוע הפינוי כרוך בהריסת המתבן, דבר שעלול להוביל לנזק בלתי הפיך לעדר הבקר של המבקש, בעוד שעיכובו לא יגרום לרמ"י נזק של ממש.

10.

ביום 3.3.2022 הוריתי על הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור, וכן על הוצאת צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ביום 17.3.2022 הגישו האגודה ורמ"י את תשובותיהן, כמפורט להלן.

11.

בתשובת האגודה היא שבה ועומדת על הצעה לפתרון ביניים שהוצגה במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. בהתאם להצעה זו המבקש יפנה את כלל השטח הנוסף, אך הריסתו של המתבן תעוכב עד להחלטה בבקשה לצירופו של שטח המתבן למשבצת המושב. בהקשר זה טוענת האגודה כי במקרה דנן נוצר "מעגל שוטה", שכן הדרך היחידה למנוע את הריסת המתבן היא הוספתו למשבצת המושב, אלא שלפי נהלי רמ"י, כלל לא ניתן לדון בבקשה שכזו מבלי להרוס את המתבן קודם לכן. מכל מקום, לגוף הדברים, האגודה מוסרת כי אין לה התנגדות עקרונית לכך שמבנה המתבן יישאר בשלב זה על כנו. אולם, האגודה מדגישה כי עמדה זו מתייחסת לכך שהמתבן ישמש לאחסון חציר בלבד, וכי כל פעילות חקלאית אחרת במקום תופסק.

12.

בתשובת רמ"י נמסר כי החלטתו של בית המשפט המחוזי היא מוצדקת ואין מקום להתערב בה. לטענת רמ"י, המבקש לא עמד בתנאים הנדרשים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ולא כל שכן למתן רשות ערעור על החלטה שעניינה סעד זמני. לעניין מאזן הנוחות, רמ"י טוענת כי זה אינו נוטה לטובת המבקש, ממספר טעמים. בהקשר זה מצביעה רמ"י על כך שברשות המבקש שטחי מרעה רבים שבהם הוא יכול לעשות שימוש, וכי פעילותו בשטח השנוי במחלוקת יוצרת מטרד ואף פוגעת באינטרס הציבורי שעניינו מניעת כניסתם של פולשים למקרקעי ציבור. רמ"י מוסיפה כי המבקש התנהל באי-ניקיון כפיים בכך שלטענתה הסתיר מבית המשפט מידע חיוני, לרבות העובדה, כך נטען, כי קיימים נגדו צווי הריסה והפסקת שימוש שאותם הוא מפר במשך למעלה מתשע שנים, זאת בגין עבירות תכנון ובנייה למכביר.

13.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כידוע, כלל הוא שערכאת הערעור לא תיטה להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעד זמני אלא במקרים חריגים (ראו למשל: רע"א 5536/20 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' איטח , פסקה 9 (17.8.2020)). זאת ועוד, אמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות שעניינן סעד זמני היא אף מצומצמת במיוחד (ראו למשל: רע"א 3741/17 מרום נ' חוף לבנון בע"מ , פסקה 10 (14.6.2017); רע"א 8145/21 עיזבון המנוח אסעד אבו חאטום ז"ל נ' עיזבון המנוח גאלב אבו חאטום ז"ל , פסקה 10 (16.12.2021)). במקרה דנן, לא מצאתי כי מתקיימת אמת מידה מחמירה זו. אף לגוף הדברים, לא התרשמתי כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו של המבקש . זאת, בין השאר, בהתחשב בכך שהנזק שאפשר שייגרם למבקש הוא נזק כספי ובר-פיצוי, וזאת מבלי להידרש לאומדן סיכויי התביעה (ראו: רע"א 4508/19 חכימי נ' עיריית בני ברק , פסקה 5 (7.7.2019); רע"א 6957/21 שלומי נכסים ויזום פרוייקטים (2015) בע"מ נ' נמרודי נגריית אור יהודה , פסקה 7 (21.10.2021) ; רע"א 1415/22 פלוני נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל , פסקה 8 (3.3.2022)) .

בהקשר זה, יובהר כי מבקשת רשות הערעור, כמו גם מהתשובות שהוגשו, עולה כי ברשותו של המבקש שטחים רבים אחרים למרעה, ולא הוכח כי עזיבתו את השטח שבמחלוקת עשויה לגרום לו לנזק חמור שאינו בר-פיצוי.

14.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לסעד זמני. במכלול נסיבות העניין, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות. 5