רע"א 4544-23 רע"א 4544-23

1 בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.6.2023 (רע"א 18554-06-23, השופט ר' וינוגרד). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים מיום 29.5.2023 (ת"א 52375-03-23, השופטת ב' יהלום).

2.מקורו של ההליך שבפני בבקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה לבית משפט השלום עוד ביום 22.3.2023. בתמצית יצוין כי הבקשה הוגשה על-ידי המבקש 1 (להלן: המבקש), שהוא לפי הנטען תושב ירושלים העוסק ברכישת קרקעות באזור, וכוונה נגד הימנותא בע"מ (להלן: הימנותא), המשיבה 1, וכן נגד אגודת תושבי אלון שבות, הוועד המקומי אלון שבות והמועצה האזורית גוש עציון, המשיבים 4-2. בעיקרו של דבר, הסעד שהתבקש בבקשה היה מתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מטעמם לבצע כל פעולה ודיספוזיציה בשטח מקרקעין סמוך לישוב אלון שבות, שזוהה בבקשה בהתאם לרישום טאבו טורקי (להלן: המקרקעין), וכן לסלק את ידם ממנו. מבלי לפרט, יצוין כי לטענת המבקש הוא רכש את הזכויות במקרקעין מהמבקש 2, נכדו ומנהל עיזבונו של מי שנטען כי הוא הבעלים הרשום של המקרקעין, וזאת בעסקה שבה הייתה מעורבת אף המבקשת 3. על רקע האמור, נטען כי המשיבים או חלקם מבצעים שימושים במקרקעין אלה ללא רשות מן הבעלים וכי לאחרונה אף החלו בעבודות חדשות במקום.

3.ביום 26.3.2023 התקיים דיון בבקשה, ובהמשך לו נתן בית משפט השלום צו ארעי עד להכרעה בבקשה. בהמשך, ביום 4.4.2023 הוגש כתב תביעה לסילוק ידם של המשיבים מהמקרקעין שבו פורטו טענותיו של המבקש.

4.ביום 10.4.2023 נתן בית משפט השלום החלטה ראשונה בנושא שבה החליט על דחיית הבקשה למתן צו מניעה זמני. בהחלטה זו צוין, בין השאר, כי המבקש לא הוכיח ברף הלכאורי הנדרש כי הוא בעל זכויות במקרקעין. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ביום 19.4.2023, וזה הורה בפסק דינו מיום 30.4.2023 (השופטת ת' בר-אשר) על קבלת הערעור והשבת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני לבית משפט השלום לצורך השלמת בירור עובדתי.

5.בהמשך לכך, התקיים דיון משלים בבקשה בבית משפט השלום, וזה נתן החלטה נוספת, היא ההחלטה שצוינה בפתח הדברים. בהחלטה זו שב ודחה בית משפט השלום את הבקשה למתן צו מניעה זמני, ובהתאם הורה על ביטול הצו הארעי שהוצא. בעיקרו של דבר בהחלטה נקבע כי הבקשה לא כללה כל ראייה המלמדת על כך שהמבקש רכש בעצמו את המקרקעין וכי בנסיבות אלו נחצה אך "בקושי" הרף הלכאורי הנדרש. כל זאת תוך שצוין כי סיכויי התביעה אינם על הצד החזק. בנוסף לכך, וזאת במישור של מאזן הנוחות, נקבע כי המבקש לא הוכיח שנזקו מאי-מתן הסעד יהיה גדול יותר. בית משפט השלום הצביע, בין היתר, על כך שהימנותא היא חברה מבוססת וכי בשלב זה כבר נוצרה הסתמכות של צדדים שלישיים ביחס לביצוע העבודות במקרקעין. להשלמת התמונה יצוין כי חרף דחיית הבקשה, בית משפט השלום הוסיף כי מצא ליתן תוקף של החלטה להתחייבות שהשמיעו המשיבים לפיה לא ייבנו במקרקעין מבני קבע, למעט שלושה חריגים שפורטו בהחלטה, וזאת עד לסיום ההליך שבפניו.

6.ביום 7.6.2023 הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטתו זו של בית משפט השלום, ובהמשך לכך ביום 8.6.2023 הוגשה אף בקשה דחופה לסעד זמני (שהוגדרה בקשה לעיכוב ביצוע) בכל הנוגע לביטולו של הצו הארעי. בקשה זו נומקה בעיקרה בכך שהימנותא מתעתדת להרחיב את שימושה במקרקעין במתכונת של "פלישה טרייה" בהיקף של 30 דונם נוספים לצורך נטיעת כרם.

7.בהחלטתו הנזכרת בפתח הדברים דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן סעד זמני, אף מבלי לבקש תשובה. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהבקשה נסבה על מקרקעין שביחס אליהם נחתם הסכם עם צד שלישי להקמת כרם, וכי החלו עבודות במקום. בשים לב לכך, בית המשפט המחוזי מצא כי שיקולי מאזן הנוחות, להם יש לתת את מרב המשקל, נוטים בבירור אל עבר דחיית הבקשה.

8.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני. בבקשה נטען כי אי-מתן צו מניעה זמני כמבוקש פוגע בזכויות המבקש, וכי לא היה מקום לתת משקל להתקשרות להקמת כרם במקרקעין, שאף נעשתה ללא תמורה. בהקשר זה נטען כי נטיעת הכרם במקום עלולה לסכל את תוצאות ההליך ואילו העבודות בשטח נמצאות בשלבים ראשוניים בלבד. בצד בקשת רשות הערעור הוגשה אף בקשה למתן סעד זמני.

9.לאחר שבחנתי את הדברים אינני סבורה כי יש הצדקה להיענות לבקשת רשות הערעור. המבקש פורס מסכת מורכבת של טענות הנוגעות לזכויות במקרקעין. ההכרעה בהן אינה יכולה להיעשות באופן מספק במסגרת הליך של סעד זמני. כמו כן, המבקשים לא הצליחו להבהיר מדוע, לאחר שלשיטתם זכויותיהם במקרקעין נפגעו לאורך תקופה לא קצרה, נדרשת כעת החלטה דחופה בהליך מהיר, שמלכתחילה אף אינו "דרך המלך" לבירור זכויות הבעלות במקרקעין.

10.הערכאות שבפני נתנו את עיקר המשקל לשיקולי מאזן הנוחות, ואינני סבורה שהמקרה עומד באמות המידה שנקבעו להתערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 1561/22 עמרם נ' האגודה במושב עובדים דלתון, פסקה 13 (3.4.2022); רע"א 528/23 יגאל נ' רשות המיסים מדינת ישראל פ"ש ת"א 1, פסקה 9 (22.1.2023)). יש לציין כי הטענה הכללית שהעלה המבקש כאילו מתן ההחלטה יהיה למספר שבועות בלבד אינה משקפת כל הערכה ריאלית באשר להליך בבית משפט השלום, ולכן אינה מתמודדת באופן מספק עם הטענה בדבר מאזן הנוחות. בהקשר זה יש אף לקחת בחשבון את התחייבות המשיבים, אשר כאמור קיבלה תוקף של החלטה, לפיה לא יבנו במקרקעין מבני קבע עד לסיום ההליך המשפטי בין הצדדים, וזאת למעט העבודות שצוינו בהחלטתו של בית משפט השלום. לא למותר להוסיף, כפי שאף ציין בית משפט השלום בהחלטתו, כי אם יתקבלו טענותיהם של המבקשים בסופו של יום אין בדחיית הבקשה לסעד זמני כדי למנוע את פינוי המקרקעין וכל זאת בשים לב לאופי העבודות במקום ולטיב ההסכמים בין הצדדים הנוגעים בדבר.

11.מובן כי אינני נוקטת כל עמדה באשר לתוצאותיו של ההליך העיקרי בעניינם של הצדדים.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות. בנסיבות העניין, ממילא נדחית הבקשה לסעד זמני.