בע"מ 4699/08 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה וסרקרוג והשופטים עמית ווילנר) מיום 16.4.08 בתיק ע"מ 614/07, בו נדחה (ברוב דעות) ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (סגנית הנשיא קינן) מיום 27.6.07 בתיק תמ"ש 45280/00.

ב.

הצדדים נישאו בשנת 1980 והתגרשו בשנת 2000. בתקופה זו חיו בדירה בה התגורר קודם לכן המשיב (3/16 מהזכויות בדירה שייכות למשיב, יתר הזכויות שייכות לבני משפחתו) - ואף שיפצו אותה בסכום ניכר. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי למבקשת אין זכויות בדירה - אך חייב את המשיב בהשבת מחצית משווי ההשבחה (190,000 ₪). עוד נקבע כי כל צד יישאר ובידו הזכויות הכלכליות שצבר. ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה, אך נקבע כי יש להשיב את התיק לערכאה הדיונית - על מנת לבחון כיצד לאזן את הזכויות הסוציאליות שצברה המבקשת (ע"מ 330/05). בשנת 2006 מונה אקטואר, וביום 27.6.07 הכריע בית המשפט לענייני משפחה כי זכויות המבקשת יאוזנו על דרך העברת סכום חודשי מהגמלה לה היא זכאית (תוך חיוב המשיב בהעברת סכומים מסוימים).

ג.

כלפי החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"מ 614/07), בו חזרה המבקשת על עמדתה, לפיה על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, ולהורות כי "כל צד יישאר עם זכויותיו". נאמר, כי המבקשת יוצאת מהנישואין ללא קורת גג, כשהיא מקבלת פנסיה מוקדמת קטנה ובצדה הכנסה מינימלית בלבד - ממנה היא צריכה גם לסייע לבנות המשותפות (שלושתן בגירות). נטען, כי בנסיבות העברת חלק מהגמלה המצומצמת אמנם מהוה איזון שווה - אך לא מוצדק. זאת, כיון שהמשיב ממשיך להתגורר בדירה המשופצת, כי ביכולתו לעבוד וכי ככל הנראה יש לו נכסים נוספים.

ד.

ביום 16.4.08 קיבלה סגנית הנשיאה וסרקרוג (בדעת מיעוט) את עמדת המבקשת. נקבע כי בביצוע איזון המשאבים יש להתחשב גם ביכולתו של כל אחד מבני הזוג לבנות את עתידו. הוטעם כי:

"התוצאה לפיה איזון משאבים ייעשה לגבי זכויות פנסיה של אחד מבני הזוג, כאשר לאחר עמדה ההזדמנות לדאוג לקיומן של זכויות אלה, ובנוסף צבר זכויות קנייניות שבאות לידי ביטוי ברכוש של ממש... על פניה אינה סבירה" (עמ' 6).

נקבע כי איזון שוה מביא לתוצאה בה העותרת נותרת ללא קורת גג, אך חייבת להעביר מכספי הפנסיה למשיב. עוד התייחסה סגנית הנשיאה לכך שאף כי למשיב אך מעט זכויות בדירה - סביר כי הוא יתגורר בה, וכי הוא בחר שלא לצבור זכויות פנסיוניות עת עבד כעצמאי. סגנית הנשיאה התייחסה לכך שמצבו הבריאותי של המשיב קשה, אך קבעה כי כושר ההשתכרות שלו לא נשלל כליל.

ה.

מנגד קבעה, דעת הרוב (השופטים וילנר ועמית) כי יש לדחות את הערעור. נקבע כי רק במקרים חריגים יעשה שימוש באפשרות הקבועה בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון:

"סעיף 8 לחוק יחסי ממון מהווה כלי רב עוצמה בביצוע איזון משאבים, ויש לעשות בו שימוש זהיר ומושכל, שכן לא בנקל ישלול בית המשפט את זכויותיו הקנייניות של מי מבני הזוג ויעניקו לאחר. הכלל הוא כאמור, כי איזון משאבים ייעשה על דרך חלוקה שווה של שווי כלל הנכסים... המקרים בהם ייעשה שימוש בסעיף זה יהיו אלה היוצאים מן הכלל והחריגים, בהם חוסר האיזון בולט באופן מיוחד , לא כל מקרה שבו נוצר בעת איזון המשאבים חוסר שיוויון מבחינת סך שווי הנכסים שיש לכל אחד מבני הזוג, יצדיק שימוש בסעיף 8 לחוק" (עמ' 11 בחוות דעת השופטת וילנר; ההדגשה הוספה - א"ר).

השופטת וילנר ערכה טבלה מפורטת בה השוותה בין נכסי הצדדים והכנסותיהם - והסיקה "כי בבחינת מכלול הנתונים, ובראיה כוללת לטווח רחוק, לא נמצא לטעמי, חוסר איזון כזה במצבם הכלכלי של האיש והאישה המצדיק סטיה מחלוקה שוה". לעמדה זו הצטרף השופט עמית.

ו.

כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען, בתמצית , כי המשיב ממשיך לעבוד אם יחדל - ברשותו ביטוח אי כושר. בנוסף נטען, כי למשיב רכוש נוסף - ולפיכך כי אין חישובה של השופטת וילנר משקף את המציאות. כן נטען, כי המשיב התעמר במבקשת ובבנותיה, וכי בית המשפט לא התחשב בהוצאות המבקשת (ובפרט לעניין הדיור) הנושאת גם בהוצאות הבנות. עוד הוסף, כי למבקשת היו הוצאות מרובות לאחר הפירוד (טיפולים רפואיים, רכישת רכב וכיסוי חובות). סופו של יום - נטען כי איזון "רגיל" לפי סעיף 5 לחוק יוצר תוצאה לא שויונית, לפיה המשיב ממשיך לחיות בדירה מרווחת (וכנטען רכש דירה נוספת), שעה שהמבקשת צריכה - מתוך פנסיה של 3,700 ₪ - למצוא פתרון דיור בתשלום, להעביר למשיב 1,256 ₪ ולקיים את עצמה ואת בנותיה מהיתרה. בנסיבות, כך נטען, מתבקש השימוש בסעיף 8(2).

ז.

לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123) - ואין המקרה שלפנינו, שעניינו איזון משאבים במקרה פרטיקולרי, בא בכללם, כך במובהק. ועוד, חלק ניכר מטענות המערערת הן טענות עובדתיות שאינן עולות בקנה אחד עם ממצאי הערכאות הקודמות (בפרט לגבי רכוש המשיב, כושר השתכרותו וביטוח אבדן הכושר), ובוודאי שלא לכך נועד הערעור הנוסף (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); בע"מ 3254/07 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)).

ח.

עוד ייאמר, כי השאלה עד כמה צריך איזון משאבים להיות "צופה פני עתיד", היא שאלה סבוכה:

"חוק יחסי ממון אינו מגדיר מהן אותן 'נסיבות מיוחדות' המצדיקות סטייה מכלל האיזון השווה. העמדה העקרונית של בית-הדין כפי שהיא משתקפת בפסק-דינו, הינה כי במסגרת קביעת הנסיבות המיוחדות המצדיקות איזון נכסים בין בני-הזוג באופן שאינו שווה, יש להביט לא רק לעבר העבר אלא גם לעבר העתיד, על-מנת להביא לאיזון משאבים שיאפשר לשני בני-הזוג סיכוי הוגן לקראת החיים שלאחר הפירוד (ראו והשוו: ש' שוחט "הלכת השיתוף - מחלוקה שווה לשוויוניות בחלוקה" ספר שמגר ג (תשס"ג) 731, 739). אף שעמדה זו שובה את הלב במבט ראשון, היא מעוררת שאלות לא פשוטות... אינני רואה להכריע במכלול השאלות האמורות וניתן להותירן לעת מצוא" (בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (טרם פורסם) - השופטת, כתארה אז, ביניש)

באותה פרשה ציינתי, "כי לדידי מסתברת הגישה המעדיפה, בנסיבות חריגות מתאימות , 'עקרונות של 'צדק חלוקתי' בעת פירוק השיתוף בין בני זוג' (תמ"ש (י-ם) 13111/98 א.ב. נ' מ.ב. (לא פורסם) - סגן הנשיא מרכוס), על פני חלוקה שוה" (ההדגשה הוספה - א"ר). ברם, ברי כי הכלל הוא סעיף 5 ובגדריו יש לחתור לפתרון אופטימלי, לא בנקל וכעניין שבשגרה ייעשה שימוש בסעיף 8(2).

ט.

במקרה שלפנינו אכן דומה כי המבקשת נותרת במצב שאינו קל - אך בסופו של יום, הדבר קשור בעיקר לעובדה שסך נכסי שני הצדדים אינו גדול. יש לזכור שהדירה בה מתגורר המשיב אינה שלו, כי הוא לוקה ב-100% נכות, וכן כי הוא חויב להעביר למבקשת סכומים ניכרים. גם לשיטת סגנית הנשיא וסרקרוג, "אין להתעלם מן העובדה שזכויות שהיו למשיב ממקומות עבודתו כשכיר, ושנצברו על שמו עוד קודם לנישואיו, נפדו במרוצת השנים למטרות התא המשפחתי" (עמ' 7) - קרי, המבקשת אמנם צברה זכויות, אך זאת התאפשר כיון שהמשיב פדה מזכויותיו לצורך החיים המשותפים . במובן זה גם קשה להלום את הטיעון לפיו, "אין גם להתעלם מן העובדה שבמהלך השנים, כשהיה עצמאי, יכול היה לדאוג לפנסיה מוסדרת, והוא נמנע מלעשות כן" (עמ' 7). בעקבות ההחלטה האם להפריש מהכנסות המשיב לחסכון פנסיוני, שנתקבלה בעיצומם של החיים המשותפים, נהנו שני בני הזוג לעת ההיא מפירותיה - וקשה בעיני, בכל הכבוד, להטיל את תוצאות ההחלטה המשותפת על כתפי המשיב לבדו (למותר לציין כי הטיעון האמור פועל, במציאות הנוכחית, בדרך כלל לחובת בת הזוג, שבהחלטה משותפת מצמצמת את הכנסותיה לטובת טיפול בילדים). בהתחשב באמור, ובתחשיב המפורט שערך בית המשפט המחוזי בדעת הרוב, סבורני כי גם לגופו של עניין קשה להלום התערבות בהחלטת בתי המשפט הקודמים.

י.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.