בע"מ 7172/12 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים שפירא, בזק-רפפורט ומינץ) בעמ"ש 29518-12-11 מיום 2.8.12, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (סגנית הנשיאה מימון) בתמ"ש 7342/04 ובתמ"ש 7343/04 מיום 31.10.11. הסכסוך עניינו שאלות רכוש בעקבות גירושין. הבקשה עניינה סכום שנפסק כנגד המבקש על דרך האומדנה, בסך 300,000 דולאר ארה"ב.

רקע

ב.

הצדדים נישאו זה לזו בארה"ב בשנת 1976, ולהם ארבעה ילדים. בשנת 1988 עלתה המשפחה ארצה. בהמשך עלו יחסי הצדדים על שרטון, וביום 6.4.09 התגרשו. במוקד המחלוקת עמדה חלוקת הרכוש על פי חוק יחסי ממון תשל"ג -1973.

ג.

בפסק דין ארוך ומפורט שלא הותיר אבן לא הפוכה נדונו בבית המשפט למשפחה תביעת המבקש לסעד הצהרתי ולסילוק ידה של המשיבה מדירת המגורים (תמ"ש 7342/04) ותביעת המשיבה למתן סעדים לפי חוק יחסי ממון, ולמתן פסק דין הצהרתי בדבר שיתוף בנכסים ופירוק שיתוף (תמ"ש 7343/04). ביחס לדירת המגורים של בני הזוג קבע בית המשפט לענייני משפחה כי היא נכס בר איזון הואיל ונרכשה בכספים משותפים. אשר לנכסים שהחזיק המבקש על שמו בטענה שנמסרו לו בנאמנות, התקבלה גירסתו כי נכסים וזכויות שונות מופיעים או הופיעו על שמו ובזיקה אליו אך לא היו בבעלותו.

ד.

נקבע לעניין התמורה שהתקבלה בגין פעילותו של המבקש בהחזקת הנכסים והזכויות הללו, כי לא הוכח שזו הוצאה כולה לצרכים משפחתיים, וכי חלק הוסתר מן המשיבה. עוד נקבע, כי באיזון המשאבים בין הצדדים ייכללו סך של 100,000 דולר בגין חלק מן הסכום שהמבקש הודה שקיבל אך לא הוכיח כי הוציאו לטובת המשפחה, וכן 600,000 דולר נוספים, אשר נקבעו על דרך אומדנה, שאותם כנפסק קיבל המבקש בגין הנכסים שהוחזקו בנאמנות והכרוך בהם, ואשר הסתיר מן המשיבה במשך שנים. הודגש, כי היה קיים קושי לעקוב אחר תנועות הכספים של המבקש, בפרט אלו שנערכו בחשבונותיו בחו"ל, ונאמר כי לבית המשפט הוגשו על ידי המבקש, חרף בקשות חוזרות ונשנות, תצהירים הכוללים נתונים חלקיים בלבד של רכושו.

ה.

לחלופין נקבע, כי המשיבה תקבל 300,000 דולר מכוח סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, הקובע כי בית המשפט רשאי "לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג". עוד נקבע, כי כספים שהועברו לחשבון הצדדים בבנק הבינלאומי בירושלים מחשבון בנק בשוויץ, אינם כספיו של המבקש, ולכן לא ייכללו באיזון המשאבים. באשר לזכויות סוציאליות נקבע, כי הללו ייכללו באיזון המשאבים למעט זכותו לפנסיה מן החברה "אברהם גרוס ובניו" שאינה בת איזון, שכן הפנסיה שהתקבלה כמתנה מאב לבנו ולא בשכר עבודה.

ו.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור וערעור שכנגד שהשיגו על פסק הדין. נקבע ביחס לדירת בני הזוג, כי חרף היותה רשומה על שם המבקש מדובר בנכס בר איזון. זאת מן הטעם שהכספים ששימשו לרכישתה היו כספים משותפים, ובית המשפט לא מצא להתערב בקביעות העובדתיות הנוגעות למקור כספים אלה. בית המשפט המחוזי ציין, כמו גם בית המשפט לענייני משפחה, כי אין מניעה עקרונית שבמקרים מסויימים ייקבע כי הוכחה כוונת שיתוף ספציפי ב"נכס חיצוני", אולם בענייננו אין צורך בכך. אנו מזכירים זאת לשלמות התמונה, אף כי הבקשה אינה עוסקת בנושא זה עוד. לאחר שבחן את טענות הצדדים אשר לנכסים שנקבע כי הוחזקו בנאמנות, צוין, כי בית המשפט לענייני משפחה הגיע למסקנה שפורטה מעלה בין היתר נוכח סכומי העתק שבהם מדובר, משלא ניתן להבין מהי הפעילות שעשה המבקש במשך השנים בלא ידיעת המשיבה, אשר יכלה להניב לו כסף רב. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה כי נטל הבאת הראיות הוטל על כתפי המשיבה להוכיח כי המבקש הוא בעליהם של הנכסים, שלגביהם נטען שהם מוחזקים בנאמנות.

ז.

אשר לסכום שנפסק על דרך האומדנה ציין בית המשפט המחוזי, כי מקובלת עליו דרך הילוכו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר ניתוח הנתונים שהובילו אותו לקביעה זו. צוין, כי אין לשמוע תלונה מפי מי שנקט בדרך הסתרה כי הסכומים שהסתיר נקבעו על דרך האומדנה. עוד צוין ש"אף אין לומר כי מדובר באומדנה קלוטה מן האוויר". הודגש, כי מדובר בהערכה שמרנית, שייתכן שאף החמירה עם המשיבה. אשר לקביעה החלופית לזיכוי המשיבה ב-300,000 דולר מכוח הסמכות הנתונה בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, לא קיבל בית המשפט את פרשנות המבקש כי לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון הוא מנוע מקביעת הגדלתו של חלק של אחד מבני הזוג בסכום נקוב. כן הודגש, כי הכרעה זו לא באה בחריגה ממסגרת הדיון. בעניין הזכויות הסוציאליות לא מצא בית המשפט מקום להתערבות, משמדובר בקביעות עובדתיות.

ח.

התביעה בתמ"ש 7342/04 נדחתה איפוא והתביעה בתמ"ש 7343/04 נתקבלה באופן חלקי.

הבקשה

ט.

לטענת המבקש, לא ניתן היה לעשות שימוש בכלי של אומדנה כאשר ניתן להוכיח את הנחוץ הוכחה במידת ודאות סבירה. לעניין זה, שבית המשפט קבע כי המבקש קיבל בעבר 600,000 דולר נוספים כשכר עבודה, וזאת מבלי שהתאפשר לו לחקור או להתגונן ומבלי שנטען הדבר על ידי המשיבה. לבסוף נטען, כי אין זה המקרה לעשות שימוש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, וכי שימוש בו מבלי שנתבקש הדבר על ידי צד, הוא ניצול כוח שיפוטי לצורך "עשיית צדק" ללא בסיס בדין.

הכרעה

י.

רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית רחבה, אשר חורגת מן המחלוקת הפרטנית שבין הצדדים להליך. בנדון דידן נסבה הבקשה כולה על מחלוקות המתוחמות לסכסוך בין הצדדים, ואשר עיקרן הסדרת חלוקת הרכוש בין הצדדים. בית משפט זה מתבקש איפוא לדון ולהכריע מחדש "במסכת עובדתית שהוכרעה בבית המשפט קמא. בכגון דא תהא התערבותה של ערכאת הערעור במשורה, לא כל שכן כאשר עסקינן בהליך ערעורי שני" (רע"א 6594/06 רחל אשכנזי נ' יותם שר (טרם פורסם); רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)). אין בידי להלום זאת.

י"א.

גם לעיצומם של דברים לא נמצא מקום להתערבות. המבקש משיג נגד קביעת בית המשפט לענייני משפחה לקבוע חלק מן התמורה שקיבל בעבור עיסוקיו ושהסתירה מהמשיבה, על דרך האומדנה. קשה להלום טענה זו, שאין בה אלא היתממות, לאחר שהמבקש לא חשף בפני בית המשפט נתונים באשר להכנסותיו. "האומדנה הוא כלי שאינו בלתי ראוי בכגון דא. פסיקה על פי האומדן שכיחה ונעשה בה שימוש בתחומי משפט שונים (ע"א 46/87 שבילי נ' שבילי (לא פורסם); ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (לא פורסם); רע"א 1935/11 לישואר נ' היכל (לא פורסם); ע"א 658/98 זאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 4022/08 אגבבה נ' ד.י.ש חברה בע"מ (לא פורסם)). לא אחת "אם בשל קושי אובייקטיבי להעריך במדויק נזק צופה פני עתיד, ולעתים אף בנסיבות עמומות מסוימות במבט לעבר, על בית המשפט להפעיל את ניסיון החיים והשכל הישר, לנסות להעמיד עצמו במקומם של הצדדים, ועל יסוד זה להעריך נזק ופיצוי" (ראו ע"א 153/04

רבינוביץ נ' רוזנבוים (לא פורסם), פסקה ז(9), אמנם בדעת מיעוט באשר לתוצאה הקונקרטית). כך נעשה גם בענייננו, משלא עמדו בפני בית המשפט נתונים שאיפשרו לאמוד את הכנסותיו של המבקש במדויק.

י"ב.

כך גם לא מצאתי כי נפל דופי בשימוש החלופי בסמכות שהוקנתה בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, שכן כפי שקבע בית המשפט המחוזי, מדובר בהליך רכושי וזכויות הצדדים נקבעו לנוכח המידע שהובא בפני בית המשפט באשר לרכוש המבקש ולעסקיו. סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון מאפשר לבתי המשפט גמישות, וטעון חשיבה יצירתית (בע"מ 5879/04 פלוני נ' פלונית פ"ד נט(1),193). בתי המשפט הורו לעשות בו שימוש זהיר ומושכל (בע"מ 4699/08 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) המפנה לע"מ (חיפה) 614/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם)), כדי לאפשר "בנסיבות חריגות מתאימות, 'עקרונות של 'צדק חלוקתי' בעת פירוק השיתוף בין בני זוג' (תמ"ש (י-ם) 13111/98 א.ב. נ' מ.ב. (לא פורסם) - סגן הנשיא מרכוס), על פני חלוקה שוה" (בג"צ 4178/04 פלונית נ' בית הדין הרבני לערעורים (לא פורסם)). בענייננו נטען למעשה, כי היה מקום לאפשר זכות טיעון למבקש לפני שימוש בסמכות זו. כאמור מעלה, הובא בפני בית המשפט לענייני משפחה מידע באשר לרכוש המבקש ועסקיו, ומידע גם הוסתר. מעבר לנסיבות הספציפיות, מקום לאפשר סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה - 1995 מאפשר לבית המשפט "בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת" לנהוג "בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק", וסעיף 9 הדן בסדרי הערעור קובע, כי לבית משפט הדן בערעור, יהיו הסמכויות הנתונות לבית המשפט לענייני משפחה. לא מצאתי איפוא כי נפל פגם גם בעניין זה.

י"ג.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.