בע"מ 4727/01 נחום כהן נ. אילן פרץ

לפיה התיק נקבע להוכחות ליום 8.7.01, וכן נקבעו המועדים להגשת תצהירי עדות ראשית.

2.ביום 9.5.01 הגיש המערער בקשה לפסילת השופט. בבקשתו טען המערער כי אין זה מן הראוי שבית המשפט אשר דן בתיק הפלילי ידון גם בתביעה האזרחית, נוכח העובדה שהכרעת הדין בתיק הפלילי נסמכת על קביעות מהימנות הצדדים. המערער טען כי בשים לב לאמור בהכרעת הדין בהליך הפלילי, ברור בעליל שדעתו של בית המשפט נקבעה מראש לחובתו, ולפיכך חובת הצדק מחייבת העברת התיק לשופט אחר. המשיב התנגד לבקשת הפסילה בטענה כי מדובר בתובענה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, ועל-פי הוראת סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984- (להלן: חוק בתי המשפט), מוסמך השופט שדן בהליך הפלילי לדון בתביעה האזרחית, לבקשת מגיש התביעה.

3.בית המשפט, בהחלטתו מיום 6.6.01, דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי אין לו דעה קדומה כנגד המערער וכי לא מצא חשש כלשהו למשוא פנים. בית המשפט אף ציין כי המערער לא הגיש את הבקשה בהזדמנות הראשונה שהיתה לו, אלא רק לאחר שהגיש בקשות שונות, לרבות בקשה בכתב למחיקת התביעה. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

4.בערעורו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה ומוסיף כי התובענה שהוגשה על ידי המשיב אינה תובענה אזרחית נגררת לפלילים, נוכח העובדה כי לא הוגשה תוך 30 יום מהיום בו פסק הדין הפלילי הפך לחלוט. לפיכך, מן הראוי היה כי התובענה תתברר בהליך המקובל ולא בפני השופט שדן בהליך הפלילי. כן טוען המערער, כי נוכח העובדה שבתיק לא התקיים הליך של קדם משפט, כמקובל בתיקי נזיקין, לא ניתנה למערער אפשרות למצות את זכויותיו הדיוניות בכל הנוגע לגילוי מסמכים ותשובה לשאלון. עוד טוען המערער כי רק ביום 29.4.01, משקיבל את החלטת בית המשפט בדבר קביעת התיק להוכחות, נודע לו כי הדיון בתובענה הועבר אל כב' הנשיא א' כהן, ובסמוך לאחר מכן הגיש את בקשת הפסילה. החלטת בית המשפט בבקשת המחיקה שהגיש המערער הומצאה למשרדו של ב"כ המערער רק ביום 8.5.01. לבסוף טען המערער, כי בית המשפט הפר את הוראת סעיף 77(ב) לחוק בתי המשפט, משדן בבקשת המשיב לצירוף התיק הפלילי כראיה, אשר הוגשה לאחר בקשת הפסלות, וזאת בטרם נתן החלטתו בבקשת הפסלות. המשיב מתנגד לקבלת הערעור וטוען כי הגשת הבקשה נוגדת את הוראת סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט, המתירה למותב במשפט הפלילי לדון בתביעה האזרחית, וזאת במטרה לחסוך זמן, מאמצים וכוח שיפוטי מיותר. כן טוען המשיב כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, וכי לאחר הגשת התביעה לא נשמעה מהמערער הסתייגות כלשהי מהדרך בה הוגשה, מכך שהיא תידון בפני אותו הרכב שהרשיע אותו בפלילים או מכל הקשור למועד הגשת התביעה.

5.לאחר שעיינתי בחומר שבפני הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. עצם העובדה שהשופט דן בהליך הפלילי בעניינו של המערער אין בה כשלעצמה כדי ליצור עילת פסלות. במקרים אחרים נקבע כי עצם הבעת עמדה או דעה בהליך קודם, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים. כך, אפילו מקום בו מוחזר התיק לדיון בפני שופט, לאחר התערבותה של ערכאת הערעור (ראו: ע"פ 75/98 עציון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). יתר על כן, קביעה כי בכל עת שבית המשפט דן בהליך הפלילי ומכריע בו על סמך ממצאי מהימנות אין הוא רשאי לדון בהליך האזרחי המוגש בעקבותיו, תהפוך את סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט לאות מתה. השאלה שיש לשאול היא, על כן, האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 605; ע"א 1335/99 שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). הדגש הינו, אם כן, לא רק בהליך הדיוני, במסגרתו נתגבשה דעה כזו או אחרת, אלא בשאלה המהותית והיא קיומו של חשש ממשי למשוא פנים לגוף העניין (ראו: ע"א 1016/97 פייקוב נ' פייקוב (לא פורסם)). במקרה זה, אכן אימץ בית המשפט במסגרת הכרעת הדין בתיק הפלילי את גרסתו של המשיב, בקובעו כי היא מהימנה עליו, אך אין בכך כדי להצביע כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" בכל הנוגע לשאלות הטעונות הכרעה בהליך האזרחי. מכתבי הטענות שהוגשו בהליך האזרחי עולה כי עיקר המחלוקת בהליך זה הוא בשאלת גובה נזקו של המערער, שאלה אשר לא נידונה בהליך הפלילי. במצב דברים זה, יש יסוד לקביעתו של כב' השופט כי טרם גיבש דעתו במובן זה, שאין חשש ממשי למשוא פנים.

6.באשר לטענת המערער כי לא ניתנה לו האפשרות למצות את זכויותיו הדיוניות במלואן מאחר שלא התקיים הליך של קדם משפט, הרי שטענה זו מכוונת כנגד החלטה דיונית. כפי שנפסק לא אחת, הדרך לתקיפת החלטות מעין אלה היא באמצעות הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא בדרך של הגשת בקשת פסלות וערעור פסלות (ראו: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס , לא פורסם; ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן , לא פורסם; ע"א 108/00 רוזנצוייג נ' חיים (לא פורסם)).

7.מטעמים אלה, אני מורה על דחיית הערעור. בנסיבות אלה, ונוכח העדרה של עילת פסלות, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם בקשת הפסלות הוגשה בהזדמנות הראשונה. כך גם, מתייתר הצורך לדון בשאלה האם התובענה שהוגשה היא "תובענה אזרחית הנגררת לפלילים", והאם בנסיבות המקרה חל סעיף 77(א) לחוק בתי המשפט.