בע"מ 4787-23 בע"מ 4787-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופט נ' שילה) ברמ"ש 55541-04-23 מיום 23.5.2023, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו (השופט י' שקד) בצב"נ 4500-08-22 מיום 20.4.2023 שבמסגרתה הוארך צו ביניים בעניין ילדי המבקש שניתן ביום 12.7.2022 לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן בהתאמה: הקטינים וחוק הנוער).

רקע בתמצית

2.ביום 12.7.2022 נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת עו"ס לחוק הנוער למתן צו ביניים בעניין הקטינים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, והורה על הוצאת הקטינים ממשמורת המבקש והעברתם למשמורת המשיבה 1 כקלט חירום, כאשר זמני השהות של הקטינים עם המבקש יתקיימו בפיקוח במרכז קשר (להלן בהתאמה: הצו והמשיבה). יצוין כי במקביל מתנהל הליך של תובענה לצו הורות פסיקתי שהגישה המשיבה אחר הקטינים. ביום 7.9.2022, לבקשת עו"ס לחוק הנוער ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, האפוטרופוס לדין ועו"ס לחוק הנוער, האריך בית המשפט לענייני משפחה את הצו ב-90 ימים. ביום 23.11.2022 התקבלה בקשת המבקש להרחבת זמני השהות של הקטינים עמו במרכז קשר, וביום 16.3.2023 התקיים בבית המשפט לענייני משפחה דיון בבקשת עו"ס לחוק הנוער להארכה נוספת של הצו. לאחר שבחן את טענות הצדדים לרבות התנגדות המבקש, והתרשם מתסקירים שהוגשו, הורה בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 20.4.2023 על הארכת הצו ב-120 ימים נוספים.

3.על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, שנדחה לאחר שנקבע כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה מוצדקת ומבוססת על עמדות גורמי המקצוע, וכי לא קיים גורם מקצועי התומך בעמדת המבקש. עוד נקבע כי אין לקבל את טענת המבקש שלפיה תשובות עו"ס משפחה מירושלים לשאלות הבהרה, מצדיקות את קבלת עמדתו. זאת, מאחר שהיא לא נפגשה עם הקטינים, ומשום שאף לשיטתה אין לבטל את הצו לאלתר ולהורות על החזרה מיידית של הקטינים למשמורת המבקש, אלא יש מקום לבניית תכנית מדורגת.

4.על פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, שבמסגרתה חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו לפני הערכאות קמא, וטוען כי לא הוכחה סיבה להותרת הצו על כנו וכי הוא עושה את מרב המאמצים לפגוש את הקטינים ולהיטיב עמם. כמו כן, חוזר המבקש על טענותיו ביחס למשקל שיש ליתן לעמדת עו"ס המשפחה מירושלים, וכן מלין על עמדות גורמי המקצוע עליהן הסתמכו קביעות הערכאות קמא, ועל העומד בבסיסן.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

6.על אף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, עיון בבקשה מעלה כי היא נטועה עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הקונקרטי, ואיננה מעוררת כל שאלה עקרונית שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, לזכות לבירור נוסף במסגרת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור בענייננו דרוש למניעת עיוות-דין. לפיכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). יצוין כי אמות מידה אלה מצומצמות עוד יותר כשמדובר בקביעות שעניינן הסדרים זמניים, כבענייננו (ראו: בע"מ 6905/09 פלונית נ' פלוני, פס' ו' (27.10.2009)).

לכל האמור אוסיף כי טענות המבקש, רובן ככולן, מופנות כלפי ממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, אשר כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, על אחת כמה וכמה במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית, פס' י"ז וההפניות שם (23.6.2009)).

7.ויודגש: החלטת בית המשפט לענייני משפחה נשענת, כאמור, על עמדת הגורמים המקצועיים אשר נכחו בדיון, והבהירו את עמדתם בעניין משמורת קטינים וטובתם. לא ראיתי, אפוא, אף לגוף העניין, עילה להתערב בהחלטה, ונימוקיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי בעניין מקובלים עליי אף הם.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.