בע"מ 5113/20 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת, ילידת 1954, קיבלה במתנה (לפי הנטען) מסבתה את כל רכושה (ובגדרו גם חלקות מקרקעין), שאותו ירשה האחרונה מבעלה – סבה של המבקשת ושל אחי המבקשת, הוא המשיב לבקשה דנן. בשנת 2017 הגישה המבקשת תביעה למתן סעד הצהרתי שלפיו ייפויי כוח ותצהיר בחתימת המבקשת מחודש יולי 2006 בטלים וחסרי תוקף משפטי (באותה עת, זכויותיה של המבקשת במקרקעין – לאחר העברת הזכויות בהם מסבתה – לא נרשמו). בתמצית ייאמר, כי לפי אותם מסמכים העבירה המבקשת את זכויותיה במקרקעין המפורטים בהם למשיב, ולפי התצהיר – עשתה כן ללא תמורה ותוך ויתור על זכותה לחזור בה מן המתנה האמורה. בתביעה טענה המבקשת כי בבואה למכור חלקה אחת מהמקרקעין בשנת 2017, גילתה כי נרשמה עליה הערת אזהרה לטובת המשיב, וכי החתימה על ייפויי הכוח והתצהיר אשר נחזית להיות חתימתה, זויפה על ידי המשיב, בנו ועורך הדין שערך את המסמכים (להלן: עורך הדין ) או שהושגה על ידם במרמה. לחלופין, עתרה להורות על ביטול המתנה מכוח סעיפים 5(ב) ו-(ג) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק המתנה או החוק ).

2.

ביום 11.12.2019 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' סגן הנשיא א' זגורי ) את התביעה והורה כי ייפויי הכוח והתצהיר בטלים. בית המשפט קיבל את גרסת המשיב שלפיה המבקשת ביקשה להעניק את המתנה האמורה לבנו, נוכח היחסים הקרובים במיוחד שהיו בין השניים, ואך משיקולי מיסוי נוסחו המסמכים כך שהמשיב יהיה מקבל המתנה. כמו כן, טענותיה של המבקשת לזיוף ומרמה נדחו, ונקבע כי אלו לא הוכחו על ידי המבקשת, נוכח פגמים ניכרים בעדותה, הימנעותה מלהעיד את עורך הדין ובהיעדר מסקנה מובהקת בעניין זה בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (להלן: חוות הדעת ) . בצד האמור נקבע כי המבקשת רשאית לחזור בה מהתחייבותה לתת את המתנה לפי סעיף 5(ג) לחוק המתנה מאחר שזו לא הסתיימה ברישום; ונוכח התקיימות יתר תנאי הסעיף, קרי: הידרדרות במצבה הכלכלי של המבקשת והתנהגות מחפירה מצד המשיב ובנו כלפיה. עוד נמצא כי המשיב לא הוכיח כי הסתמך על המתנה ושינה מצבו לרעה בעקבות כך, וממילא טענות מסוג זה לא הוצגו מצד בנו – לו נועדה המתנה לפי גרסת המשיב. למען שלמות התמונה אעיר כי טענת המבקשת שלפיה היא רשאית לחזור בה מהתחייבותה לתת את המתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק נדחתה, נוכח ויתורה בתצהיר המתנה על הזכות לחזור בה מהמתנה.

3.

המשיב הגיש ערעור על פסק הדין והמבקשת הגישה ערעור שכנגד. ביום 18.6.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים א' קולה , ד' צרפתי ו ר' גלפז מוקדי ) את הערעור ודחה את הערעור שכנגד. בית המשפט המחוזי מצא כי אין מקום להחיל במקרה דנן את סעיף 5(ג) לחוק המתנה, משום שעסקינן במתנה שהושלמה ואין מדובר עוד ב"התחייבות לתת מתנה", שבה עוסק סעיף זה. בעניין זה נמצא כי במועד העברת המתנה כל שהיה בידי המבקשת הן זכויותיה האובליגטוריות במקרקעין וכי לשון התצהיר מלמדת כי כוונת המבקשת הייתה להעביר למשיב זכויות אלו. בהתאם, נקבע כי הדיון בשאלת התקיימות יתר תנאי סעיף 5(ג) לחוק הוא למעשה תיאורטי, אך למעלה מן הצורך צוין כי ספק אם הוכחה התנהגות מחפירה של המשיב או הרעה במצבה הכלכלי של המבקשת. יתר קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה אשר לדחיית טענות המבקשת לזיוף חתימתה או לגבי אי תחולתו של סעיף 5(ב) לחוק – אומצו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וטענותיה של המבקשת לגביהן בערעורה שכנגד נדחו. על רקע האמור ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה והורה על דחיית תביעתה של המבקשת.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. בעיקרם של דברים טוענת המבקשת כי יש לסווג את דבר המתנה כהתחייבות עתידית – להבדיל ממתנה שהושלמה – אשר מקימה לה זכות לחזור בה ממנה, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה. עוד נטען, כי בניגוד לפסק הדין של בית המשפט המחוזי יש לקבוע כי התנהגות המשיב ובנו, שבגדרה השניים התנכלו לה והבן אף גרם לה לנזקים בחצר ביתה – עולה לכדי התנהגות מחפירה כנדרש בסעיף 5(ג) לחוק. עוד נטען כי לא ניתן משקל מספק לאמור בחוות הדעת בהליכים הקודמים; וכי ניתן משקל רב מדי לכך שלא העידה את עורך הדין. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היא זו שנהגה במקרקעין כבעלים, ובכלל זאת ביצעה בחלק מהם עסקאות מכר ונדרשה לבדה להליכים משפטיים שהתנהלו לגביהם. לחלופין טוענת המבקשת כי המשיב ויתר על המתנה משלא נקט כל הליך משפטי לאחר שהמבקשת שלחה לו בעבר מכתב המבטל אותה (להלן: מכתב הביטול ); וכי מערכת היחסים הקרובה שהייתה לה עם אחיינה במועד הענקת המתנה, מחייבת את המשיב להוכיח שלא הייתה עליה השפעה בלתי הוגנת.

5.

בהתאם להחלטתי מיום 26.8.2020, המשיב הגיש את תשובתו לבקשה. לטענתו, הבקשה דנן לא עומדת באמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי יישם את ההלכה הנוהגת וקבע שמדובר במתנה שהושלמה לאחר שבחן את נסיבות המקרה; וכי מכל מקום לא הוכחה הרעה במצב הכלכלי של המבקשת או התנהגות מחפירה מצד המשיב. באשר לטענות הזיוף והמרמה שמעלה המבקשת, המשיב סומך ידיו על פסקי הדין של הערכאות הקודמות וטוען כי ממילא די במכתב הביטול שתואר בבקשה דנן על מנת לשמוט את הקרקע תחתיהן. עוד נטען כי בניגוד לרושם העולה מטענות המבקשת, המשיב הוא שנושא במימון העלויות הכרוכות בייצוג בהליכים משפטיים הנוגעים למקרקעין. לבסוף, טוען המשיב כי המבקשת העלתה בבקשתה טענות חדשות שלא הועלו על ידה לפני הערכאות הקודמות ואין להידרש להן.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער "בגלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 538/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (19.2.2020)). המקרה דנן לא בא בקהלי המקרים האמורים. השגותיה של המבקשת לגבי דחיית טענותיה בתביעה לגבי הזיוף והמרמה של ייפויי הכוח והתצהיר מכוונות כולן לקביעות עובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, אשר בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בהן. קביעות אלו נטועות בנסיבות המקרה הקונקרטי ובהתרשמותו של בית המשפט לענייני משפחה מהראיות והעדויות שהוצגו לפניו (ובכללן גם חוות הדעת) ואין בהן עילה למתן רשות ערעור על פי אמת המידה האמורה (בע"ם 6942/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (6.12.2017); בע"ם 9757/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (26.1.2017)). באשר לטענות בדבר תחולתו של סעיף 5(ג) לחוק המתנה, על אף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, אלו טענות "ערעוריות" במהותן, המופנות ליישום הדין על ידי בית המשפט המחוזי בשאלה אם בנסיבות המקרה דנן עסקינן במתנה שהושלמה אם לאו. לפיכך, גם טענות אלו אינן מקימות עילה לבירור נוסף בבית משפט זה, וזאת גם אם באותו נושא הגיעו הערכאות הקודמות לתוצאות שונות ( בע"ם 5251/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (15.10.2020); בע"ם 1866/15

פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (15.4.2015)).

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.