בע"מ 5251/20 פלוני נ. פלוני

1.

בין המנוח, שעיזבונו עומד במוקד התיק דנן, לבין המבקשים התקיימה פעילות עסקית, שהובילה לימים לתביעות הדדיות על סך למעלה מעשרות מיליוני דולרים. התביעות ההדדיות הועברו להליך של בוררות, שעודנו מתברר (להלן: הליך הבוררות ) . במהלך ההתדיינות הלך המנוח לעולמו ולפי צוואתו המשיבים 7-1 הם יורשיו (להלן: המשיבים ). ביום 27.11.2018, נתנה הרשמת לענייני ירושה צ' סולומון-דרמר לבקשת המשיבים צו למינוי מנהל עיזבון זמני והמשיב 2 – בנו של המנוח – מונה לתפקיד זה. המבקשים מצדם הגישו בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני "ניטראלי" ועם היוודע החלטת הרשמת, הגישו על החלטה זו ערעור לבית המשפט לענייני משפחה. ביום 22.1.2019, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את הערעור וכשבוע לאחר מכן ניתן צו המורה כי המשיב 2 והמשיבה 8 (להלן: המנהלת הזמנית ) , ימונו למשך 6 חודשים כמנהלי עיזבון משותפים זמניים לעיזבון המנוח. ביום 21.2.2019, הגישו המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה "בקשה דחופה למינוי מנהלי העיזבון הזמניים כמנהלי עיזבון קבועים" וזאת, לאחר שהתברר להם כי כשבוע קודם לכן, ביום 14.2.2019, ניתן צו לקיום צוואת המנוח ללא הוראה בדבר מינוי מנהל עיזבון קבוע. ביום 24.2.2019 החליט בית המשפט לענייני משפחה להאריך את סמכויות מנהלי העיזבון הזמניים כסמכויות של מנהלי עיזבון וזאת עד להחלטה אחרת. ביום 21.7.2019 הוגשה לבית המשפט, בהתאם להחלטתו, פרטת העיזבון בחיסיון. ביום 1.8.2019 הגישו המבקשים בקשה לעיון בפרטת העיזבון ובמסמכי היסוד לעריכת הפרטה (להלן: בקשת העיון ). בהמשך, ביום 24.9.2019 הגישו המבקשים בקשה לחקור בחקירה נגדית את המצהירים מטעם המשיבים (להלן גם:

הבקשה לחקירת המצהירים ).

2.

ביום 28.10.2019 דחה בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שקד ) את הבקשה להורות על מינוי מנהל עיזבון קבוע וכן את בקשות המשיבים לעיון ולחקירת המשיבים על תצהיריהם. בכל הנוגע לבקשה למנות מנהל עיזבון קבוע, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין הצדקה להיעתר לבקשה. בכלל זאת ציין בית המשפט כי היורשים פועלים כמקשה אחת וכי לעיזבון אין נושים, אין חובות לתשלום ואין בנמצא צווי הגבלה המונעים את חלוקתו. בכל הנוגע לטענת המבקשים כי יש להורות על מינוי מנהל עיזבון קבוע לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין שיינתן בגדרי הליך הבוררות, קבע בית המשפט כי לרשות המבקשים עומדים האמצעים המתאימים במסגרת הליך הבוררות עצמו, בתנאים הקבועים בהקשר זה בדין. אשר לבקשת העיון, נקבע כי למבקשים לא קיימת זכות קנויה לעיון בפרטה ואין זה סביר כי "בעל דין המנהל הליך משפטי שטרם הוכרע, יפעל בהליך נוסף משל הוא כבר זכה בהליך הראשון" (סעיף 14 לפסק הדין). משכך, וכל עוד אין הכרעה בהליך הבוררות, הרי שאין הצדקה לפגוע בפרטיות המנוח והמשיבים. זאת ועוד, נקבע כי לא הוכח קשר בין העיון בפרטה ובמסמכי היסוד לעריכתה לבין זכותם של המבקשים לטעון למינוי מנהל עיזבון קבוע. אשר לבקשה לחקירת המצהירים, נקבע כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים חריגים שלא מצדיקים היעתרות לבקשה, וזאת, בעיקרם של דברים, מאחר שבנסיבות העניין לא הוכח כל קשר בין חקירת המצהירים מטעם המשיבים לבין הוכחת הטענה שקיים צורך במינוי מנהל עיזבון קבוע.

3.

המבקשים ערערו על פסק הדין וביום 28.6.2020 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו נ' שילה ) את הערעור. בית המשפט אימץ את מסקנותיו ונימוקיו של בית המשפט לענייני משפחה. צוין כי משהמבקשים הם בעלי זכות תביעה שטרם הוכרעה, אין להם זכות לקבל מידע על אודות נכסי העיזבון והיקפו. עוד נקבע כי אין במקרה דנן כל הצדקה למינוי מנהל עיזבון קבוע משהמשיבים – יורשי המנוח, כאמור – הם בגירים, כשירים ופועלים כמקשה אחת. מינוי מנהל עיזבון קבוע, כך נקבע, ממילא לא יועיל למבקשים להשיג את מטרתם, שהרי אף אם ימונה מנהל עיזבון קבוע והמשיבים יציגו תכנית מוסכמת לחלוקת העיזבון, לא יהיה בידי בית המשפט למנוע את אישורה. זאת ועוד, מינוי מנהל עיזבון כרוך בהוצאה כספית גבוהה, שאין הצדקה להטילה על המשיבים. כן נקבע כי המבקשים לא סיפקו כל הסבר לשאלה מדוע אינם פועלים "בדרך המלך" ופונים בבקשה למתן סעדים זמניים במסגרת הליך הבוררות כדי שתובטח יכולתם להיפרע מהעיזבון ככל שיזכו בתביעתם בסופו של יום. כן נקבע כי בדין קבע בית המשפט לענייני משפחה שאין כל טעם בחקירת המשיבים על תצהיריהם.

4.

מכאן הבקשה שלפניי ובגדרה חוזרים המבקשים, בעיקרם של דברים, על טענותיהם לפני בית המשפט המחוזי. בכלל זאת, טוענים המבקשים כי המקרה דנן מעלה שורה של שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערער. כך, נטען כי שגה בית המשפט מששלל את זכות העיון של המבקשים במסמכים שהתבקשו, וזאת מאחר שהם היו בעלי דין בהליך לפני בית המשפט לענייני משפחה. כן נטען כי שגה בית המשפט משלא אפשר למבקשים לחקור את המשיבים על תצהיריהם. ניהול ההליך בצורה זו, כך נטען, פגע בזכויות המבקשים וגרם להם לעיוות דין מאחר שלא התאפשר להם למעשה להוכיח את נחיצות מינוי מנהל עיזבון קבוע. עוד טוענים המבקשים כי תביעתם היא בגדר חוב כמשמעו בחוק הירושה, וזאת חרף העובדה שבירור התביעה שלהם לא הסתיים. לטענתם, המונח "חוב" בחוק הירושה הוא רחב וכולל, בין היתר, תביעות חוב תלויות ועומדות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 536/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (23.2.2020) ). המקרה דנן אינו בא בקהלי המקרים האמורים. בכל הנוגע לטענות בדבר דחיית הבקשה למנות מנהל עיזבון קבוע, הרי שעל אף הניסיון לשוות להן אצטלה עקרונית, אלו למעשה מופנות ליישום הדין בשאלה האם בנסיבות המקרה דנן קיים צורך למנות מנהל עיזבון קבוע (ראו: שאול שוחט, נחום פינברג ויחזקאל פלומין דיני ירושה ועיזבון 208 (מהדורה שביעית מורחבת ומעודכנת, 2014)). בית המשפט לענייני משפחה ציין בהקשר זה, בין היתר, כי היורשים הם בגירים אשר פועלים כמקשה אחת וכי אין לעיזבון נושים. בית המשפט המחוזי אימץ קביעות אלו והוסיף כי אין מקום להשית את ההוצאה הכספית הגבוהה הכרוכה בניהול עיזבון המנוח על המשיבים. קביעות אלו נטועות אפוא בדל"ת אמותיו של המקרה וככאלו אינן מקימות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (רע"א 2813/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (24.8.2020); בע"ם 3445/20 פלוני נ' פלוני , פסקה 6 (2.6.2020)) .

מסקנה זו רלוונטית גם באשר לטענות המופנות לדחיית בקשת העיון. בית המשפט המחוזי כמו גם בית המשפט לענייני משפחה לא מצאו כי למבקשים, שהם אך בעלי זכות תביעה שטרם הוכרעה, קיימת זכות קנויה לעיין בפרטת העיזבון – תוך פגיעה בפרטיות המשיבים והמנוח. כמו כן, נקבע שאין קשר בנסיבות העניין בין גילוי הפרטה לבין זכותם של המבקשים לטעון למינוי מנהל עיזבון קבוע, וכי ההליכים למינוי מנהל עיזבון "לא נועדו להיות בבחינת 'קיצורי דרך' למי מהצדדים בהליך הבוררות" (סעיף 17 לפסק הדין של בית משפט השלום). נראה אפוא כי אף הטענות באשר לדחיית בקשת העיון הן "ערעוריות" באופיין ואינן עומדות אם כך באמת המידה האמורה. לבסוף, טענות המבקשים המופנות לדחיית הבקשה לחקירת המצהירים מכוונות למעשה לאופן שבו מצא בית המשפט לענייני משפחה לנהל את ההליך שלפניו – וככאלו לא מצאתי שיש בהן כדי להצדיק בירור נוסף לפני ערכאה זו (ראו והשוו: בע"ם 7322/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (18.10.2018);

בע"ם 8310/11 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (1.12.2011); רע"א 3174/10 סלים נ' מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל , פסקה 2 (27.4.2010)) . בנסיבות שתוארו, אף איני סבור כי נגרם למבקשים עיוות דין המצדיק מתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.