בע"מ 5656-24 בע"מ 5656-24

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.6.2024 (עמ"ש 65203-05-24, השופט נ' שילה). בית המשפט המחוזי קיבל בקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 6.5.2024 (תמ"ש 69922-12-20, השופט י' אליהו) בכפוף להפקדת עירבון בסך 100,000 שקלים. בצדה של בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצועם של הליכי ההוצאה לפועל שמנוהלים כנגד המבקש.

2.ההליך שבפני הוא פרק מאוחר של התדיינות בעלת גלגולים קודמים, אשר נדונה מספר פעמים בבית משפט זה במסגרת הליכים שונים. על כן, הדברים יובאו כאן בקיצור נמרץ (ראו למשל: ע"א 5071/21; בע"ם 673/23; בג"ץ 5073/23; בע"ם 6942/23).

3.המבקש והמשיבה 2 הם אח ואחות (להלן: האחים) שירשו את אמם המנוחה בחלקים שווים מכוח צוואה. בין השאר, האחים ירשו דירה בתל אביב שבה מתגורר כיום המבקש (להלן: הדירה). ביום 2.10.2022 נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין ובו הורה, בין היתר, על פירוק השיתוף בדירה על דרך מכירתה בשוק החופשי, תוך שנתן למבקש אפשרות להשתתף בהליך ההתמחרות. עוד נקבע בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש יהיה רשאי להתגורר בדירה עד למועד הפינוי שייקבע בהסכם מכר עתידי, ככל שיחתום על התחייבות לשתף פעולה עם המשיב 1, הוא כונס הנכסים, לשם מכירת הדירה. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה ביום 19.7.2023 (עמ"ש 49650-11-22, סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו-נ' שילה). כמו כן, בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה נדחתה ביום 8.11.2023 (בע"ם 6942/23 הנזכר לעיל).

4.מבלי לפרט יצוין כי לאחר שבית המשפט לענייני משפחה התרשם שהמבקש אינו משתף פעולה עם כונס הנכסים, ביום 25.7.2023 הוא נתן תוקף לפסיקתה שהוגשה לו על-ידי כונס הנכסים, והורתה על פינויו של המבקש מהדירה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל. ביום 12.3.2024 הגיש כונס הנכסים בקשה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה לחתימה על פסיקתה, לאחר שעל-פי הנטען הובהר לו על-ידי לשכת ההוצאה לפועל כי על פסיקתה כאמור לכלול הוראה מפורשת המחייבת את המבקש לפנות את הדירה. ביום 6.5.2024 חתם בית המשפט לענייני משפחה על הפסיקתה האמורה, תוך שהורה למבקש לפנות את הדירה בתוך 20 ימים.

5.ביום 27.5.2024 הגיש המבקש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובצדו בקשה לעיכוב ביצועה של הפסיקתה עד להכרעה בערעור. בהחלטתו שבפתח הדברים, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע באופן חלקי, במובן זה שהורה למבקש להפקיד עירבון בסך של 100,000 שקלים בתוך 15 ימים להבטחת נזקים שעשויים להיגרם למשיבה 2 מהעיכוב במימוש הדירה, וכן כבטוחה לתשלום עבור דמי שימוש ראויים בדירה. בית המשפט המחוזי קבע כי ככל שהמבקש לא יעשה כן – עיכוב הביצוע יבוטל.

6.המבקש, המייצג את עצמו בהליך זה, מעלה טענות רבות כלפי החלטה זו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לתנאי העירבון שנקבע בה. כמו כן, המבקש שב ומעלה טענות כנגד פסק דינו החלוט של בית המשפט לענייני משפחה מיום 2.10.2022, וכן עומד באריכות (אף תוך חריגה מהוראות הדין לעניין זה) על נסיבותיו האישיות, ובהן גילו ומצבו הרפואי.

7.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, בית משפט זה לא יתערב בהחלטותיה של הערכאה הדיונית הנוגעות למתן סעדים זמניים אלא במקרים חריגים (ראו: בע"ם 201/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (1.3.2023); בע"ם 9203/23 שוימר נ' מצליח, פסקה 10 (3.1.2024)). לא התרשמתי שהמקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים המצדיקים התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. החלטתו של בית המשפט המחוזי התבססה על השיקולים הרלוונטיים להכרעה בבקשות לסעד זמני וניתן להתרשם כי גובה העירבון הולם את נסיבות המקרה.

8.למעלה מן הצורך, יצוין כי המבקש שב ועושה שימוש בשפה משתלחת ופוגענית. כפי שהוער למבקש לא אחת על-ידי בית משפט זה, התנהלות זו אינה מקובלת ואף אינה מסייעת לו.

9.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, ובהתחשב בנסיבותיו של המבקש – אין צו להוצאות.