בע"מ 5942/16 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 19.6.2016 (השופטת

ו' פלאוט ; רמ"ש 25769-03-16). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 11.2.2016 (השופט ב' יזרעאלי , תמ"ש 13555-07-15).

2.המבקשת והמשיב נישאו זה לזו ביום 13.12.1984. מנישואים אלה נולדו להם שלושה ילדים, שניים מתוכם בגירים ואחד קטין (להלן: הקטין ). ביום 10.4.2014 נתן בית המשפט לענייני משפחה תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים, שהוגדר כהסכם שלום בית ולחלופין כהסכם גירושין (להלן: פסק דין הפשרה ). בהסכם זה הסדירו הצדדים את התנאים שיחולו על המהלך של שלום בית שעליו הסכימו וכן את העניינים הכרוכים בגירושיהם למקרה שזה לא יצלח.

3.בסופו של דבר ניסיון שלום הבית בין הצדדים לא עלה יפה. בחודש אוקטובר 2014 ניתן נגד המשיב צו עיכוב יציאה מהארץ במסגרת הליכי הוצאה לפועל שהמבקשת פתחה בהם בטענה כי הוא אינו עומד בתשלומים מכוח פסק דין הפשרה.

4.מקורה של הבקשה שבפני הוא בתביעה שהגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה לביטולו של פסק דין הפשרה. בתביעה נטען כי המבקשת הפרה את פסק דין הפשרה בין השאר בשל הוצאתו של צו עיכוב היציאה מהארץ אשר בגינו המשיב פוטר מעבודתו הנמצאת מחוץ לישראל. בד בבד עם הגשת התביעה הגיש המשיב בקשה שכותנה על-ידיו "בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין", שכוונה לעיכוב הביצוע של החיובים מכוח פסק דין הפשרה.

5.בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה בחלקה. בית המשפט לענייני משפחה הורה כי אין לעכב את החיובים הכספיים מכוח פסק דין הפשרה, אך הורה לעכב את ההליכים הנוגעים להוצאת פקודת מאסר במסגרת תיק ההוצאה לפועל. אשר על כן, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הליכי המאסר נגד המשיב יעוכבו בכפוף להפקדת סך של 100,000 שקל במזומן או בערבות בנקאית תוך 30 יום וכן לתשלום סך של 15,000 שקל לחודש למבקשת על חשבון הסכומים שנקבעו בפסק דין הפשרה (סכום הנמוך מהתשלום החודשי שנקבע בפסק דין הפשרה).

6.בקשת רשות הערעור שהגיש המשיב על החלטה זו התקבלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה לא לקחה בחשבון את האפשרות שהמשיב אינו יכול לשלם את החיובים הכספיים שהוטלו עליו ובכך "לפדות את עצמו ממאסר". בית משפט המחוזי סבר כי יש להתנות את האפשרות לנקוט בהליכי מאסר בתשלום המזונות של הקטין בסכומים חודשיים סבירים אשר יבטיחו את צרכיו עד הגיעו לגיל 18. לכן, בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הליכי המאסר נגד המשיב בכפוף לתשלום מזונותיו של הקטין בסך של 3,000 שקל לחודש וכנגד הפקדת ייפוי כוח מטעם המשיב המאפשר איתור של רכוש הרשום על שמו.

7.בקשת רשות הערעור שבפני הוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת מעלה טענות רבות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין השאר היא טוענת כי בית המשפט המחוזי ביסס את פסק דינו על נימוקים שלא הופיעו בטיעוני הצדדים; כי הוא דן בצרכיו של הקטין מבלי שאלה נבחנו על-ידו; כי העדיף את זכות המשיב לחרות על פני זכותה של המבקשת לקניין, שלא בצדק; וכי אף לא העריך נכונה את סיכויי התביעה של המשיב. לטענת המבקשת, השגיאות שנפלו לכאורה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מובילות לכך שהוא ניתן בחוסר סמכות. עוד טוענת המבקשת כי מדובר במקרה חריג המחייב את התערבותו של בית משפט זה.

8.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב.

9.כלל הוא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אמת המידה לקבלתה של בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטת ביניים שעניינה סעד זמני היא אף מחמירה יותר (ראו: בע"מ 4820/12 פלוני נ' פלונית , פסקה 7 (19.7.2012); בע"מ 8536/13 פלוני נ' פלוני , פסקה 16 (3.2.2016)). הבקשה שבפני, נטועה כולה בנסיבות המקרה הספציפי והיא אינה מעוררת שאלה הראויה לדיון ב"גלגול שלישי". בנוסף, היא מכוונת נגד סעד זמני שהוענק על-ידי בית המשפט המחוזי עד לבירור התביעה שהגיש המשיב. משכך, היא אינה עומדת בתנאים להענקת רשות ערעור.

10.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.