בע"מ 6206/11 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ברע"א 13692-05-11, מיום 20.07.11 (כב' השופטת צ' קינן ), במסגרתו נדחתה בקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה בת"ב 46980-05-10 מיום 13.04.11 (כב' השופטת ש' אייזנברג ) שאישר את פסק הבוררות שחל על הצדדים מתוקף הסכם בוררות שנחתם על-ידם.

2.

המבקש ושני המשיבים הם אחים שניהלו יחדיו עסקים משותפים, חלקם ירשו מאביהם המנוח. עקב סכסוך עסקי שנתגלע בין הצדדים, הוחלט להעביר את ההכרעה בכלל המחלוקות לידי בורר, ולשם כך נחתם הסכם בוררות ביום 01.05.2009. פסק הבוררות הסופי ניתן ביום 08.02.10. המשיב 1 עתר לאישור הפסק ביום 30.05.10. לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). מנגד, המבקש הגיש ב-14.07.10 התנגדות לאישור הפסק ובקשה לביטולו. המשיב תבע את מחיקת הבקשה לביטול פסק הבוררות על הסף, גם בגלל האיחור בהגשתה בחלוף 45 ימים מיום מתן הפסק בניגוד להוראות סעיף 27(א) לחוק הבוררות. המבקש העלה נימוקים רבים לכך שהגשת בקשתו לביטול הפסק עמדה במועד החוקי, ביניהם כי פסק הבוררות לא התקבל אצלו כפי שנטען על-ידי המשיב בחודש פברואר אלא רק ביום 16.06.10, ועל כן בהתחשב בשביתת המזכירות הבקשה לביטול עמדה במועד הקבוע בחוק; בנוסף טען כי פנייה לבוררים ליתן הבהרות האריכה את המועד להגשת הבקשה. נימוק נוסף נסמך על טענה כי המשיב 1 הפעיל איומים כלפי אחד הבוררים, על כן קיימת עילה לביטול פסק הבוררות בהתאם לסעיף 24(10) לחוק הבוררות, במסגרתו הגשת הבקשה איננה מוגבלת בזמן.

בית המשפט לענייני משפחה אישר את פסק הבוררות ודחה את הבקשה לביטולו על-ידי המבקש משום שלא הוגשה במועד הקבוע בחוק הבוררות. זאת אף שבית המשפט נכון היה להניח שהמבקש אכן הגיש בקשת הבהרה לבוררים – טענה שלא הוכחה עובדתית. עוד נפסק שהמבקש לא הגיש בקשה להארכת המועד להגשת הביטול וכי לא מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת מועד מיוזמתו של בית המשפט. נדחתה גם טענת המבקש לביטול פסק הבוררות על סמך טענת הפעלת איומים מטעם משיב 1 כלפי אחד הבוררים מאחר שנטענה בעלמא ללא מסד עובדתי.

על פסק דין זה הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. נקבע כי הבקשה אינה נמנית על המקרים החריגים בגדרם יש לשקול ליתן רשות ערעור על פסק דין של בתי משפט בענייני בוררות. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע לגופו של עניין שצדק בית המשפט לענייני משפחה כי משהצהיר המבקש שקיבל את פסק הבוררות ביום 14.3.10, בקשתו מיום 17.06.10 לביטול פסק הבוררות הוגשה באיחור ובחלוף המועדים הקבועים לכך. כן נדחו טענות המבקש בדבר הארכת המועד עקב בקשות ההבהרה לבוררים וביטול הפסק על סמך סעיף 24(10).

בנימוקי הבקשה חוזר המבקש על טיעוניו לפני בית המשפט המחוזי. הוא מוסיף וטוען כי בית המשפט שגה בקובעו שאיחר את המועד כיוון שגילה על הפסק רק במסגרת המצאת הבקשה לאישור פסק הבוררות. אין העובדה שהמבקש ידע על פסק הבוררות שלא על דרך המצאתו לצדדים משנה את המועד להגשה. עוד גרס שבעת שהגיש את בקשת ביטול הפסק לא היה מיוצג. על כן, גם אם אוחר המועד, סבור המבקש כי מן הצדק להאריכו, ולדון לגוף הבקשה לצורך בירור האמת. המבקש גם טען כנגד פסק הבוררות לגופו כי נגרם לו עיוות דין בכך שלא נערכה אף ישיבת בוררות בנוכחות המבקש ולא נכתבו פרוטוקולים.

3.

לאחר עיון בבקשה לא מצאתי כי יש להיענות לה. לא מתעוררת במקרה דנא שאלה משפטית ציבורית וכללית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אף לא מתעוררת שאלה חדשה שלא קיבלה מענה בפסקי הדין של הערכאות קמא. טענות המבקש חוזרות ושבות על נימוקיו בבקשה למתן רשות ערעור לפני בית המשפט המחוזי. על כן, אין עילה משפטית המצדיקה ליתן רשות ערעור על פסק דינו.

באשר לטענות המבקש בדבר הפגמים בפסק הבוררות עצמו, דינן של אלה להידחות לפי תנאי הסכם הבוררות שצורף לבקשה. האחים הסכימו ש"הבוררים לא יהיו כפופים להוראות סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט, דיני ראיות, והדינים המהותיים במדינה..." (סעיף 2.2 להסכם הבוררות). עוד הוסכם ש"הבוררים יהיו פטורים מניהול פרוטוקולים של ישיבות הבוררות" (סעיף 2.7). כמו כן, לשון סעיף 2.4 להסכם הבוררות מכתיבה: "הבוררים רשאים להזמין עדים הנוגעים לנושאי המחלוקת בין הצדדים" [הדגשה לא במקור]. תנאי ההסכם מעידים כי תואנותיו של המבקש על שלא קיומה ישיבת בוררות בנוכחותו או שלא נכתבו פרוטוקולים אינן בנות תוחלת על פי ההסכם שנחתם על-ידי המבקש והמשיבים.

המבקש מלין לגבי העדיפות שניתנה ליציבות מוסד הבוררות על גבי בירור האמת במקרה דנא. אכן, חוק הבוררות מעיד על השאיפה שפסק הבוררות יהווה סוף פסוק יעיל ומהיר לסכסוך. יצוין כי במקרים חריגים המתאימים ראה לנכון בית המשפט לבחון את תקינות הליך הבוררות (רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד (10.01.05). המקרה דנא וודאי אינו מתאים. שתי ערכאות בחנו את טענות המבקש המוצגות לפניי והגיעו למסקנה שאף אחד מנימוקיו אינו מצדיק להתערב בפסק הבוררות בחלוף 4 חודשים מהיום שנמסר למבקש. אף לגופו של עניין, כאמור, לא מצאתי ממש בטענות המבקש.

4.

הבקשה נדחית.