בע"מ 6386/21 פלוני נ. פלוני

1.

בין המבקש לבין המשיבה, בני זוג לשעבר, מתנהל סכסוך ארוך שנים בעניין בית בבעלותם המשותפת (להלן: הנכס ) במסגרת הליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים, הורה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה על מתן צו לפירוק השיתוף בנכס בשנת 2010 (נזכיר כי הליך מכירת ארך פרק זמן ממושך, ראו החלטתי בבע"ם 6605/21 פלוני נ' פלונית ( 14.10.2021 ) ). ביום 7.4.2014 הורה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה על מכירת הנכס לצד שלישי, תוך שנקבע, בין היתר, כי מחלקו של המבקש במכירה יקוזזו מחצית מדמי השכירות שקיבל מהשכרת הנכס בפועל, מיום בו המשיבה הפסיקה להתגורר בו ועד ליום מכירת הנכס. במסגרת ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה ). במסגרת הסכם הפשרה נקבע שהצדדים " הצהירו לעיל כי הם מוותרים על כל תביעות הדדיות, [ו]הם שומרים לעצמם את זכות הגשת תביעה בגין דמי שכירות ראויים והגרוש שומר לעצמו את הזכות לתבוע

בגין מחצית מעלויות השיפוץ של הנכס, ככל שנעשו בפועל ".

2.

בשנת 2016 הגישה המשיבה תביעה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, שבמסגרתה ביקשה לחייב את המבקש בתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש הבלעדי שעשה בנכס משנת 2009. ביום 21.3.2021 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' סגנית הנשיא א' מירז ) את התביעה באופן חלקי. ראשית, קבע בית המשפט את שיעור שכר הדירה הראוי עבור הנכס, והבהיר כי המבקש הכשיל את עבודת המומחה ועריכת חוות דעת בעניין. עוד נקבע שעלה בידי המשיבה להוכיח זכאות לקבל דמי שימוש עבור השימוש הבלעדי שעושה המבקש בנכס, החל משנת 2009. אשר לתקופת החיוב בדמי שימוש, קבע בית המשפט כי תקופה זו תחל בחודש ספטמבר 2015, וזאת בהתבסס על פרשנות הסכם הפשרה ועל המועד שבו דרשה המשיבה שהמבקש ימסור לידי כונס הנכסים את מפתחות הנכס. בתקופה שקדמה למועד זה, יש לראות את המשיבה כמי שוויתרה על דמי השימוש ואילו ממועד זה גילתה המשיבה את דעתה שברצונה לשוב לעשות שימוש בנכס. ממועד זה, נקבע, יש לראות את המבקש כמי שמנע מהמשיבה את השימוש בנכס. עוד נקבע בפסק הדין כי דמי השימוש יוצמדו למדד המחירים לצרכן.

3.

המשיבה ערערה על פסק הדין – הן לעניין מועד תחילת התקופה שממנה יחויב המבקש בדמי שימוש; הן לעניין הצמדת דמי השימוש למדד המחירים לצרכן בלבד ואי פסיקת ריבית. ביום 6.7.2021 קיבל בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ח' שרעבי , א' אלון ו א' נאמן ) את הערעור באופן חלקי. בית המשפט קבע כי אין מקום לפרש את הסכם הפשרה כך שהמשיבה ויתרה במסגרתו על דמי השימוש, גם ביחס לתקופות עבר, בין היתר נוכח העובדה כי התביעה בהליך הקודם לא כללה רכיב שעניינו דמי שימוש ראויים. משכך, נקבע כי מועד תחילת החיוב בדמי שימוש יהיה בחודש אוגוסט 2009, המועד שבו "השתלט" המבקש על הנכס. לבסוף, דחה בית המשפט את הערעור בכל הנוגע להצמדת דמי השימוש ואי פסיקת ריבית.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי המקרה דנן מעלה שורה שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות לערער. לשיטתו, פרשנות בית המשפט המחוזי את הסכם הפשרה חורגת מהלכות של בית משפט זה בתחום פרשנות חוזים. כן טוען המבקש כי פסק הדין מעלה שאלה עקרונית בתחום ניגוד העניינים, בשל העובדה שבאת כוחו הקודמת של המבקש שימשה גם ככונסת נכסים של הנכס. עוד טוען המבקש כי פסיקת בית המשפט לענייני משפחה התקבלה על בסיס תצהיר פגום של המשיבה, ומשכך פסק הדין התקבל מבלי שהמשיבה הציגה ראיות שמבססות את תביעתה. עוד טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין שמצדיק מתן רשות לערער.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה תינתן במשורה, מקום שבו עולה מהבקשה שאלה החורגת מעניינים של הצדדים הישירים למחלוקת או אם נגרם לאחד הצדדים עיוות דין המצדיק דיון נוסף (בע"ם 5823/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (19.1.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת מידה זו. בכל הנוגע לטענות שמכוונות לפרשנות בית המשפט המחוזי את הסכם הפשרה, הרי שעל אף הניסיון לשוות להן אצטלה עקרונית, הן למעשה מופנות להכרעותיו היישומיות בית המשפט המחוזי ביחס לפרשנות ההסכם ולאומד דעת הצדדים בנסיבות העניין בהתייחס לתיבה "דמי שכירות ראויים" . בכל הנוגע לטענות המבקש בעניין ניגוד העניינים ולפגם בתצהירה של המשיבה, לא מצאתי כי הן מקימות עילה למתן רשות לערער מאחר שהן לא התבררו לפני בית המשפט המחוזי (בע"ם 1856/16 פלוני נ' פלונית (30.5.2016); בע"ם 9777/16 פלונית נ' פלוני (7.3.2017)).

אציין גם כי טענת המבקש בדבר שאלות עקרוניות בתחום ניגוד העניינים נטענה בעלמא וללא פירוט.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.