בע"מ 6458/14 פלוני נ. רשות מקרקעי ישראל , מחוז מרכז

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אבי ב-יפו מיום 10.7.2014 (עמ"ש 7351-10-12, סגן הנשיא י' שנלר, סגן הנשיא ק' ורדי, השופט

ח' ברנר ). בפסק דינו זה דחה בית המשפט המחוזי ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה ברמת-גן מיום 21.6.2012 (תמ"ש 29490-06, השופטת ח' ריש-רוטשילד ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש הוא בן להורים שהתגוררו בנחלה במושב העובדים מצליח (להלן: הנחלה ). אבי ו של המבקש הלך לעולמו בשנת 1972 ואילו אמו נפטרה בשנת 1977. במועד פטירתה הייתה האם בת-רשות בנחלה לפי הסכם המשבצת שנעשה בין רשות מקרקעי ישראל, היא המשיבה 1, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית מושב העובדים מצליח, היא המשיבה 2. מאז פטירת ההורים ניטשים הליכים משפטיים בין המבקש לבין אחיו ואחותו או עיזבונותיהם, הם המשיבים 8-3, בקשר לזכויות בנחלה. בפועל, כל אותן שנים נותר המבקש להתגורר בנחלה בהסכמת אחיו ואחותו. ביום 30.3.1978 ניתן צו ירושה, אשר קבע כי כלל ילדיה של האם המנוחה הם יורשיה בחלקים שווים ביניהם.

3.

בשנת 1992 נחקק חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי ). לפי חוק זה, מונו משקמים (לפי פרק ב' לחוק) לארגונים חקלאיים (כהגדרתם בסעיף 1 לחוק), שהמשיבה 2 נמנית עליהם. מאחר שבגין הנחלה נצברו חובות כלפי המשיבה 2, הן בחיי ההורים והן לאחר מותם, החל בשנת 1996 הליך להסדרת חובות אלה בפני המשקמת שמונתה למשיבה 2. בדיון שהתקיים בפני המשקמת ביום 16.12.1996 הכיר המבקש בחובות האמורים וביקש לזמן לדיונים גם את אחיו ואחותו. ביום 6.9.1997 החליטה המשקמת, לאחר שהתקיים בפניה דיון נוסף, שבו לא נכח המבקש, כי הנחלה שייכת לעיזבון והיא תמומש לסילוק החוב של העיזבון למשיבה 2, וכן שימונה כונס נכסים לביצועה של החלטה זו. ביום 20.7.2005 מינתה המשקמת לבקשת חלק מן המשיבים 8-3 כונסי נכסים חלופיים (באי כוחם של אלה).

4.

ביום 26.1.2006 הגיש המבקש המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בתל- אבי ב יפו כנגד המשיבה 2 וכנגד כונס הנכסים (ה"פ 198/06, השופט נ' ישעיה ). המבקש טען כי יש לבטל את כל ההחלטות שקיבלה המשקמת באשר למינוי כונסי הנכסים ולמכירת הנחלה על-ידם. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של המבקש, הן מן הטעם הפרוצדוראלי שהבקשה הוגשה שישה חודשים לאחר החלטתה של המשקמת (בעוד שלפי סעיף 27(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, החל מכוחו של סעיף 27 לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, היה צריך להגישה תוך 45 יום) והן לגופם של דברים, בקובעו כי המשקמת לא חרגה מסמכותה. ביום 6.12.2007 המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה (רע"א 10420/07, השופט

י' דנציגר ) הן מפני שלא הקימה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" והן לגופם של דברים.

5.

מקורה של הבקשה שבפני בתביעתו של המבקש בבית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן, שבה הוא ביקש להורות למשיבה 1 על רישומו כבעל הזכויות בנחלה. בתביעתו טען המבקש, בעיקרו של דבר, כי יש לראותו כ"בן ממשיך" בנחלה. לחלופין טען המבקש כי הוא זכאי לקבל זכויות בנחלה מכוח תקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות חובת המכרזים ), וכי זכויותיהם של המשיבים 8-3 בנחלה התיישנו משלא נקטו בהליך כלשהו למימושן. המשיבים 8-3 טענו בפני בית המשפט לענייני משפחה כי תביעתו של המבקש התיישנה ואף לוקה בשיהוי, וכי לגופו של עניין אין לראות בו "בן ממשיך" בנחלה. המשיבה 1 לא נקטה עמדה בסכסוך לגביי היותו של המבקש "בן ממשיך", אך ציינה כי לא התקבלה אצלה בקשה של המנוחה להעביר את הזכויות למבקש או לאחרים.

6.

ביום 21.6.2012 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר דחה את תביעתו של המבקש. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש אינו "בן ממשיך" בנחלה, שהוא לא העלה טענה כזו בפני אף אחד מן המשיבים בעבר, ואף הכיר בזכויות אחיו בקרקע בהליך המקורי שהתקיים מול המשקמת (בכך שביקש לצרפם להליך). עוד נקבע, כי לא ניתן אישור של הגורמים המיישבים להכרה במבקש כ"בן ממשיך", ואף לא הוכח כי הוא עומד בתנאים לצורך הכרה כ"בן ממשיך". בנוסף לכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי זכויות האחים בקרקע לא התיישנו. בית המשפט לענייני משפחה דחה גם את טענת השיהוי של המבקש, וקבע כי המבקש לא ראה את אחיו כמי שזנחו את טענותיהם, וכי לא שינה מצבו לרעה עקב התנהגותם.

7.

על

פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אבי ב-יפו.

8.

יצוין להשלמת התמונה, כי לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, ובעוד הערעור בבית המשפט המחוזי תלוי ועומד, הסדיר המבקש את החוב בגין הנחלה מול המשיבה 2. עם זאת, ביום 8.1.2014 נתן המשקם החלטה לפיה לא יינתן בעניין זה פסק משקם עד אשר יוכרעו הזכויות בנחלה בהליך האזרחי. בעקבות החלטה זו, פנה המבקש ביום 23.2.2014 לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בבקשה שזה יבטל את החלטת המשקם, יקבע כי החוב הוסדר ויכריע בעניין זה הכרעה סופית. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 10.7.2014 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הפ"ב 45902-02-14 השופט ב' ארנון ) הוסכם בין הצדדים כי החוב סולק, ואילו כל שאר הטענות יידונו בפני בית המשפט לענייני משפחה. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין.

9.

בערעור בבית המשפט המחוזי חזר וטען המבקש כי יש להכיר בו כ"בן ממשיך", וכי בית המשפט לענייני משפחה לא התייחס לטענתו בדבר זכויותיו לפי תקנות חובת המכרזים. עוד טען המבקש כי לא היה מקום לזקוף לחובתו את טענותיו בהליכים שהתקיימו בפני המשקמת, שכן אלו לא נטענו בכתב ההגנה של המשיבים, וכן בשים לב לכך שאינו יודע קרוא וכתוב ובאותה עת לא היה מיוצג. לבסוף, המבקש העלה טענות ביחס להתיישנות טענותיהם של המשיבים, וכן ביחס לכך שהוא הסדיר את החוב מול המשיבה 2.

10.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. ראשית, בית המשפט המחוזי קבע שעל המבקש חל השתק שיפוטי בשל טענותיו בהליך מול המשקמת, וכן שהוא מחויב במעשה בית דין מכוח ההליכים שהתקיימו בפניה והפכו לחלוטים. נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הניח בסיס להכרה בו כ"בן ממשיך".

11.

בית המשפט המחוזי המשיך וקבע כי בנסיבות צריך לחול על עניינם של הצדדים סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ), שמסדיר את הסוגיה של ירושת משק חקלאי. בית המשפט המחוזי ציין כי לפי סעיף זה משק חקלאי שחלוקתו פוגעת בכושר קיומו יימסר ליורש המסוגל ומוכן לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים אם שווי המשק עולה על המגיע לו מן העיזבון, וכי באין הסכמה בין היורשים באשר לאופן יישומו של הסדר זה יחליט בעניין בית המשפט. על כן, כך נקבע, ככל שהמבקש מוכן ומסוגל לקיים את המשק ותהיה על כך הסכמה של היורשים האחרים, המשק יועבר לו בכפוף לפיצויים של היורשים האחרים. בית המשפט המחוזי הוסיף כי טוב יעשו הצדדים אם יגיעו להסדר על פי סעיף זה. טענותיו של המבקש ביחס להתיישנות, להסדרת החוב ולתחולת תקנה 25(1) לתקנות חובת המכרזים נדחו אף הן לאחר שנבחנו לגופן.

הבקשה לרשות ערעור

12.

המבקש טוען לפני, כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי אינו "בן ממשיך". עוד טוען המבקש, כי הערכאות הקודמות ייחסו משקל רב להתבטאויותיו בהליכים קודמים שבהם לא היה מיוצג, ובכך קיפחו אותו.

13.

המבקש הוסיף וטען כנגד הכרעותיו של בית המשפט המחוזי ביחס לפרשנותן של תקנות חובת המכרזים ולטענת ההתיישנות.

דיון והכרעה

14.

לאחר שבחנתי את הדברים ועיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום ליתן בה רשות ערעור, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

15.

הלכה פסוקה היא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית ועקרונית הדרושה להכרעה וחורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982)).

16.

לא השתכנעתי כי במקרה דנן מתעוררת שאלה עקרונית, להבדיל מאשר שאלות הנוגעות ליישום הדין על העובדות שהתבררו ביחס לנחלה המשפחתית, ביחס להכרה במבקש כ"בן ממשיך" וביחס לטענותיו הנוספות, בין היתר באשר להליכים שהתקיימו בפני המשקמת.

17.

בנוסף, לא ראיתי לקבל את טענותיו של המבקש לכך שנגרם לו עיוות דין, שכן בית המשפט המחוזי בחן את טענותיו באשר למעמדו כ"בן ממשיך" ודחה אותן גם לגופן. מבחינה זו, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מושתת רק על הנמקה המבוססת על ההליכים שבהם המבקש לא היה מיוצג, אלא גם על בחינה עצמאית של טענות המבקש.

18.

במבט הצופה פני עתיד, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, יחול על הנחלה סעיף 114 לחוק הירושה. לא למותר לציין שסעיף זה מאפשר ליורשים חופש פעולה יחסי, ביחס לסוגיות העומדות על הפרק –

קביעת זהותו של מקבל הנכס ושווי הפיצוי שיינתן בגינו לעיזבון (ראו: שאול שוחט, מנחם גולדברג ויחזקאל פלומין, דיני ירושה ועיזבון 197-196 (2005)). בדין קבע אפוא בית המשפט המחוזי, כי טוב יעשו הצדדים אם יחתרו להגיע להסכם לפי סעיף זה.

19.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.