רע"א 8028/14 יורם חן נ. חיים חן

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 28.10.2014 (ע"א 9428-05-14, סגן הנשיא י' כהן , והשופטים מ' רניאל ו- ת' שרון נתנאל ). בפסק דינו זה דחה

בית המשפט המחוזי ערעורים שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 15.3.2014 (ת"א 3667-09-12, השופטת ת' נאות פרי ).

רקע והליכים קודמים

2.

ההליכים שביסוד הבקשה נסבים על הזכויות במשק מספר 4 (להלן: המשק ) במושב גבע כרמל, מושב עובדים להתיישבות שיתופית, הוא המשיב 5 (להלן: המושב או האגודה ). המנוחים יוסף חיון ז"ל, שנפטר בשנת 2004, ואסתר חיון ז"ל, שנפטרה בשנת 2009 (להלן יחד: המנוחים או ההורים ) היו בני רשות במשק. חמישה מבעלי הדין שבפני הם ילדיהם של המנוחים – יורם חן, המבקש 1 (להלן: יורם ), דוד חן, המבקש 3 (להלן: דוד ), בת שבע אברמוביץ, המבקשת 4 (להלן: בת שבע ), חיים חן, המשיב 1 (להלן: חיים ) ורחל בכר, המשיבה 6, שהוגדרה כמשיבה פורמלית (להלן: רחל ). זיוה חן, המשיבה 2, היא אשתו של חיים (להלן: זיוה ), ורינה חן, המבקשת 2, היא אשתו של יורם (להלן: רינה ). המשיבים 3 ו-4 הם גופים מיישבים – הסוכנות היהודית (להלן: הסוכנות ) ומינהל מקרקעי ישראל, כיום רשות מקרקעי ישראל (להלן: המינהל ). מקורה של פרשה זו בסכסוך בין האחים אודות ההכרה בחיים כ"בן ממשיך" במשק של הוריהם. יצוין, כי ככל שחיים מוכר כבן ממשיך, נכללת בכך גם אשתו על פי תקנה 1 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), התשל"ג-1973 (להלן: תקנות האגודות השיתופיות ) המגדירה את המונח בן ממשיך ככולל את "בן זוגו".

3.

בערכאות הקודמות הוצגו שני הסכמים שנעשו ביחס למשק. ההסכם הראשון נכרת בין המתיישבים לבין הסוכנות בשנת 1958, והעניק להם את הזכויות במשק (להלן: הסכם ההתיישבות ). הסכם זה הקנה למתיישבים אפשרות להקים משק במקרקעין עד אשר ייחתם חוזה חכירה עם הקרן הקיימת לישראל. סעיף 31 להסכם ההתיישבות קובע בין היתר כי בפטירת המתיישבים "הסוכנות תשתדל ותהיה לה הרשות לבוא לידי הסכם עם יורשיהם של המתיישבים... לשם מינוי אחד היורשים... כבא במקומם של המתיישבים". ההסכם השני שהוצג הוא הסכם שנכרת בין המינהל לבין האגודה בשנת 2004 (להלן: החוזה הדו-צדדי ). לפי הסכם זה, יחסי השכירות הם בין המינהל כמשכיר לבין האגודה כשוכרת הקרקע, וחברי האגודה אינם שוכרים אלא רק בני רשות, כל אחד במשקו הוא. סעיף 19 לחוזה הדו-צדדי קובע הוראות בנוגע לעבירות זכויותיהם של חברי האגודה, ובין השאר מורה כי העברת זכויות השימוש במשק תיעשה רק בהסכמת המשכיר; כי במקרה של פטירת חברי האגודה יעברו זכויותיהם במשק לאחד מילדיהם המסוגל ומוכן לקיימו, ובהעדר הסכמה על כך יכריע בסוגיה בית המשפט; וכי אם ניתנו עובר לחתימה על חוזה זה אישורים או התחייבויות בכתב של הסוכנות לגביי מסירת זכויות במשק לאחד מילדיו של חבר אגודה ששמו ננקב במפורש, ינהגו לפי התחייבות זו.

4

עובר לפטירתם של ההורים, התגוררו חלק מילדיהם עמם במשק – חיים התגורר בו החל משנת 1973, ולאחר נישואיו הצטרפה אליו אשתו. גם יורם התגורר בו יחד עם אשתו החל משנת 1989.

5.

ביום 2.2.2010 הגישו דוד, בת שבע ורחל תביעה כנגד חיים, המינהל, הסוכנות והמושב בבית המשפט לענייני משפחה בקריות (תמ"ש 28658-01-10, השופט א' נאמן ), תוך שהם מצרפים את יורם כמשיב פורמלי (להלן: התביעה הראשונה ).

בתביעה זו ביקשו השלושה צו "המבטל את מינויו" של חיים כבן ממשיך, כפי שהדבר הוגדר על-ידם. בהמשך לכך, ביום 9.1.2011 הגיש יורם תביעה נוספת בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, ובה טען כי ההליכים לרישומו של חיים כבן ממשיך לא בוצעו ולא הושלמו כנדרש, ולכן אין להכיר בו כבן ממשיך (תמ"ש 48862-12-10, השופט א' נאמן ) (להלן: התביעה השנייה ). ביום 29.11.2011 הורה בית המשפט לענייני משפחה על מחיקת התביעה הראשונה, ועל צירופם של דוד, בת שבע ורחל לתביעה השנייה, לבקשתם. ביום 21.12.2011 מחק בית המשפט לענייני משפחה גם את התביעה השנייה, בשל חוסר סמכות עניינית, בקובעו שלמבקשים מחלוקת משפטית ועובדתית עם המינהל, ועל כן הסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

6.

בספטמבר 2012 הגישו יורם ואשתו תביעה כנגד חיים ואשתו בבית משפט השלום בחיפה. לתביעה צורפו בת שבע, דוד ורחל כמשיבים פורמליים, והצדדים הודו בסמכותו של בית המשפט לדון בתביעה. בתביעה נטען, בעיקרו של דבר, כי לפי ההסכמים החלים על הזכויות במשק כלל לא ניתן להכיר בחיים כבן ממשיך, וכי יש לפעול על פי סעיף 19(ג)(3) לחוזה הדו-צדדי המורה על העברת הזכויות לאחד מהיורשים על פי הסכמתם, ובהעדר הסכמה כזו, מורה שיכריע בכך בית המשפט. כן נטען כי גם לו ניתן היה למנות בן ממשיך, לא הוכח כי אכן התקיימו התנאים להכרה בחיים כבעל מעמד כזה, וזאת מאחר שלא התקיים הליך למינויו כבן ממשיך על ידי המנוחים ואף אין בנמצא הסכם או מסמך המעיד על כך. לחלופין, טענו יורם ואשתו כי יש להכיר בזכויותיהם של חיים ואשתו בכפוף לזכותם שלהם להמשיך להתגורר במשק. שלושת המשיבים הפורמליים הצטרפו לטיעוניהם של יורם ואשתו. חיים ואשתו דחו את טענות התובעים, ואילו המינהל, האגודה והסוכנות השאירו את התביעה לשיקול דעת בית המשפט, אך הבהירו שלשיטתם חיים אכן הוגדר כבן ממשיך במהלך השנים.

7.

ביום 15.3.2014 דחה בית משפט השלום את התביעה. בית משפט השלום קבע כי ההסכמים שחלו על המשק אינם שוללים את האפשרות להגדיר בן ממשיך לפי תקנות האגודות השיתופיות. בהמשך לכך, בית משפט השלום קבע כי חיים אכן מונה כבן ממשיך, על בסיס דיון בשינויים שעברו תקנות האגודות השיתופיות במשך השנים בראיות הקונקרטיות, לרבות מסמכים שונים, שהוצגו בכל הנוגע למינויו של חיים כבן ממשיך להוריו. בית משפט השלום המשיך וקבע כי גם אם היו מחילים על המקרה את סעיף 19(ג)(3) לחוזה הדו-צדדי, לפיו יקבל את המשק מי מהילדים שיכול ומוכן לקיימו, אזי ניתן לומר שחיים ואשתו יכולים ומוכנים לקיים את המשק, בה בשעה שיורם ואשתו לא הוכיחו כי הם "יותר יכולים או יותר מסוגלים". בהקשר זה ציין בית משפט השלום את העובדה שיורם נמצא בהליכי פשיטת רגל, וכי נראה שגם הוא וגם האחים האחרים ידעו כבר שנים על כך שחיים הוא בן ממשיך דה פאקטו. יש אפוא לתהות, כך נקבע, על המועד שבו עלו טענות אלו. גם ביחס לסעד החלופי שהתבקש לפיו יש להכיר בזכויותיהם של חיים ואשתו במשק בכפוף לזכויותיהם של יורם ואשתו להמשיך ולהתגורר במקום, דחה בית משפט השלום את הטענות. בית משפט השלום קבע בהקשר זה כי לא הוכח שניתן ליורם ואשתו רישיון בלתי הדיר בחלק מן הקרקע, וכי פיצול זכויות שכזה כלל לא מתאפשר מקום שבו מי שמתגורר במשק הוא בר רשות מול המינהל.

8.

על פסק דין זה הוגשו שני ערעורים לבית המשפט המחוזי: ערעור אחד שהגישו יורם ואשתו וערעור נוסף שהגישו בת שבע ודוד, שהוגדרו עד אותה עת כמשיבים פורמליים. עמדת הגורמים המיישבים בהליך זה הייתה כי לא ניתן לפצל את המשק בין יורם וחיים, וכי רק אחד מהם יכול להיות בן ממשיך.

9.

ביום 28.10.2014 דחה בית המשפט המחוזי את שני הערעורים. בפתח דבריו ציין בית המשפט המחוזי כי הערעור של בת שבע ודוד מעורר תמיהות. בית המשפט המחוזי סבר שהתביעה שהוגשה על ידם בתחילה בבית המשפט לענייני משפחה מעידה על כך שידעו על מינויו של חיים כבן ממשיך, ואילו כעת הם טוענים שחיים כלל לא מונה כאמור. כן ציין בית המשפט המחוזי כי השניים לא הגישו תביעה נוספת לאחר שתביעתם נמחקה, אלא הצטרפו לתביעתו של יורם כמשיבים פורמליים מבלי לבקש סעד, וכעת מערערים על פסק דין אשר לא הטיל עליהם חיוב כלשהו. בית המשפט המחוזי שב וקבע כי גם נוכח התשתית החוזית הקיימת המנוחים רשאים היו למנות בן ממשיך, וכי אף המינהל, הסוכנות והאגודה הכירו בחיים כבן ממשיך, ובהמשך לכך כי יש להשלים את רישום הזכויות בהתאם. ביחס לסעד החלופי שהתבקש נקבע כי כיוון שהוא סותר את החוזה הדו-צדדי וכי המינהל והסוכנות אינם מסכימים לכך, לא ניתן להעניק ליורם ואשתו זכות כלשהי במשק. נקבע כי ככל שיורם ורינה השקיעו במשק כספים, יהיה עליהם למצוא תרופה במישור משפטי אחר.

בקשת רשות הערעור

10.

המבקשים טוענים בפני, בעיקרו של דבר, כי מינוי בן ממשיך צריך להיעשות אך בהתחייבות בכתב, וכי בלא התחייבות כזו אין להכיר בבן ממשיך, בשים לב לכך שמדובר בקביעה במישור הקנייני, ולא רק במישור ה"חברות באגודה". לטענת המבקשים יש להכיר בכך שתקנות האגודות השיתופיות קובעות כי כתב הוא תנאי לתקפות העסקה בדומה למקובל ביחס לעסקאות במקרקעין לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. כן טוענים המבקשים כי טעו הערכאות הקודמות כאשר דחו את טענותיהם לפיהן המערכת ההסכמית המתייחסת למשק שוללת את האפשרות למנות בן ממשיך. המבקשים גורסים בהקשר זה כי הערכאות הקודמות התעלמו מן הראיות שהוצגו בפניהן והתבססו על מסמך חסר ולא פורמלי לצורך הקביעה כי חיים מונה כבן ממשיך. המבקשים טוענים עוד כי, מכל מקום, המנוחים נתנו ליורם וזיוה רישיון בלתי הדיר להתגורר ולעשות שימוש במקרקעין, וכי טענה זו נדחתה מבלי שנדונה כנדרש.

דיון והכרעה

11.

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

12.

כלל נקוט הוא שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מתעוררת שאלה כללית ועקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982)).

13.

אכן, הסוגיה של בן ממשיך היא סוגיה שעשויה להיות מורכבת, בשל האופן שבו היא משלבת בין ענפי משפט שונים, ובכלל זה דיני הקניין, דיני האגודות השיתופיות ודיני הירושה (ראו עוד: סמדר אוטולנגי "ההסדרים המשפטיים בנוגע לירושת משק במושב עובדים" עיוני משפט

ט 469 (1983); בע"מ 6458/14 פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל, מחוז מרכז

(22.10.2014)). אולם, לא השתכנעתי כי במקרה דנן מתעוררת שאלה עקרונית בדבר האופן שבו צריך להיעשות מינוי של בן ממשיך. השאלות אשר מעלים המבקשים בפני הן שאלות ספציפיות הנוגעות ליישום הדין על עובדות המקרה, לפרשנות ההסכמים הקונקרטיים שהסדירו את הזכויות במשק ולמסמכים אשר הוצגו בערכאות הקודמות. בית משפט השלום נדרש באריכות למסמכים השונים ולחוזים שהוצגו בפניו, וכן לנוסחן של תקנות האגודות השיתופיות ולכללים שחלו על אופן מינויו של בן ממשיך בזמנים הרלוונטיים להליך. ככלל, תקנות האגודות השיתופיות מציינות את המקורות למעמד בן ממשיך, אך הענקת זכויות של בן ממשיך אינה נעשית באופן אחיד במושבים ובכפרים השיתופיים השונים, בשל קביעות שונות בתקנוני האגודות ובהסכמים החלים (ראו גם: גדעון ויתקון דיני מקרקעי ישראל 1005 (2009)). במקרה דנן, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בחנו את מערך ההסכמים שהוצג בפניהם וקבעו כי הוענק מעמד של בן ממשיך לחיים על סמך המסמכים והראיות שנפרשו בפניהם, כמו גם לנוכח נוסחן של תקנות האגודות השיתופיות. אלו קביעות עובדתיות שערכאת הערעור לא תטה להתערב בהן, ולא כל שכן בגדרו של "גלגול שלישי".

14.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.