בע"מ 580/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ת' בזק-רפפורט , מ' ברעם ו- ע' זינגר ) מיום 21.11.2017 בעמ"ש 15416-03-17, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט ש' אלבז ) מיום 10.2.2017 בתמ"ש 40573-02-13.

2.

הצדדים לבקשה הינם בני זוג לשעבר, אשר נישאו בשנת 1993 והתגרשו בשנת 2008, ולהם שני ילדים. בשנת 2001 נסעו השניים עם ילדיהם לארה"ב, שם התגוררו יחדיו עד לשנת 2004, שאז הגישה המשיבה נגד המבקש תלונה בטענת אלימות והתעללות, והוצא נגדו צו הרחקה מהבית והוא אף היה נתון במעצר. באותה עת הגישה המשיבה נגד המבקש תביעת גירושין, בה עתרה בין היתר לחלוקת רכוש. המבקש ידע אודות תביעה זו בארה"ב, אשר לדבריו נמסרה לו כשהיה עצור, ופנה לעורך דין אמריקאי על מנת שייצגו בהליך. המבקש עזב את ארה"ב והגיע ארצה ביולי 2004, מאז הוא שוהה כאן, כאשר המשיבה והילדים נותרו בארה"ב.

ביום 18.10.2004 ניתן נגד המבקש פסק דין בתביעת הרכוש בארה"ב (להלן: פסק הדין הזר ), בהיעדרו, בלא שהתקיים דיון בנוכחותו או בנוכחות בא כוחו, אשר לדבריו (של המבקש) חדל מלייצגו. בפסק הדין הזר נקבע, בין היתר, כי למבקש אין זכות בבית בארה"ב; כי הדירה בדרך בית לחם בירושלים, שהזכויות בה רשומות על שם המשיבה, שייכת למשיבה בלבד; וכי חשבונות הבנק הרשומים על שם המשיבה, הם כולם רכושה הבלעדי.

בשעה שההליך בארה"ב היה תלוי ועומד, הגיש המבקש ביום 13.9.2004 לבית המשפט בישראל תובענה לאיזון משאבים (תמ"ש 10521/04). תובענה זו נדחתה בפסק דין מיום 15.11.2007 משום שהמבקש לא התייצב לדיון, אך בערעור שהוגש נקבע כי התובענה תימחק ולא תידחה (ע"מ 442/09). בהמשך לכך, שב והגיש המבקש בחודש יוני 2011 תובענה לאיזון משאבים, אך זו נמחקה מחוסר מעש ביום 12.8.2011.

3.

בחודש פברואר 2013 הגיש המבקש פעם נוספת תובענה לאיזון משאבים, במסגרתה מנה את הרכוש ואת חובות הצדדים ביניהם נדרש לאזן. בהחלטה מיום 10.2.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים את התביעה על הסף, בשל מעשה בית דין, בעיקר בהתבסס על פסק הדין הזר בתובענה לחלוקת רכוש שהגישה המשיבה במדינת ניו יורק, כאמור לעיל.

4.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו טען כי לא היה מקום לסילוק התובענה על הסף משום שהעובדות הנחוצות לא התבררו בהליך של שמיעת ראיות; לא הוגשה בקשה לאכיפת פסק הדין הזר במשך שנים רבות מאז הינתנו; וישנם נושאים, דוגמת חשבונות הבנק וחובותיו להוצאה לפועל, שכלל לא נידונו בפסק הדין הזר.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי לפי ההלכה אודות הכרה עקיפה בפסק דין זר, "המשיבה נמצאת במסלול המתאים לטיב טענותיה", ואין הוראה חוקית המגבילה את פרק הזמן בו ניתן להתגונן בדרך זו מפני תביעה שהוכרעה בהליך קודם. עוד נקבע, כי בנסיבות המקרה דנן צדק בית המשפט לענייני משפחה כאשר ביצע הכרה עקיפה כאמור בפסק הדין הזר, משום ש"מן הדין ומן הצדק לעשות כן", כדרישת סעיף 11 לחוק אכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-1958. בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי כי פסק הדין הזר ניתן לפני שנים רבות, ועל פי הנטען מפי המבקש עצמו, המשיבה פעלה לפיו זה מכבר. כמו כן, המבקש קיבל הזמנה וידע על מועד הדיון אך לא התייצב לו, ואף לא עתר לביטול פסק הדין הזר כשנודע לו אודותיו ולא ערער עליו. מצב זה, כך נקבע, אינו מהווה כלל ועיקר "פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי" כטענת המבקש בערעור.

יצוין, כי במסגרת הערעור דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגיש המבקש להוספת ראיה חדשה, היא חוות דעת מומחה לדין הזר באשר לתוקפו של הפסק הזר ולסמכות בית משפט בארה"ב לדון בזכויות הצדדים ובנכסיהם בארץ. נקבע, כי במהלך 13 שנים המבקש יזם שלושה הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה, בהם הלכה למעשה ביקש להתעלם מהכרעות פסק הדין הזר, "ולא נראה מדוע מבוקשת הגשת חוות הדעת אך עתה", מה גם שטענת המערער לקיומו של דין זר במדינת ניו יורק, השונה בתוכנו מהדין בישראל, במסגרת הראיה החדשה, מהווה בפועל הרחבת חזית שאין לאפשרהּ.

5.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר מהווה חזרה נוספת על הטענות שהועלו בפני הערכאות קמא. כמו כן, במסגרת הבקשה מגולל המבקש השתלשלות אירועים אשר לטענתו מתארת את "הסיפור האמיתי" בנוגע למשיבה, סיפור שכלל בגידה, שקרים וחטיפת ילדים, ממנו התעלמו בתי המשפט דלמטה שעה שדחו את טענותיו על יסוד הכרה בפסק הדין הזר.

בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור, הוגשה גם בקשה ל"מתן סעד דחוף", המורה למשיבה "לאפשר לילדי הצדדים להתקשר למבקש" ולקבל דיווח על מצבם מנציג הקונסוליה הישראלית בניו יורק.

6.

כלל ידוע הוא, כי

בקשת רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תתקבל רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה רחבת היקף החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר עולה חשש מפני עיוות דין או אי-צדק מהותי שנגרם למבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה שלפניי נסובה כל כולה סביב הנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבה, ואין מתעוררת אפוא כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. אף לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין כטענתו. בהקשר זה ראוי להזכיר, כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, קל וחומר שעה שעסקינן בערכאת ערעור ב"גלגול שלישי", שלא אך שאינה שומעת ראיות, אלא כבענייננו אף אינה חשופה לתמונה המלאה ( בע"מ 7872/17 פלוני נ' פלונית (6.12.2017) ; רע"א 2135/14 יואל נ' אמסלם (4.2.2015);

רע"א 8028/14 חן נ' חן (6.1.2015)).

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית, ויחד עמה גם הבקשה שנכּרכה בה ללא הצדקה למתן "סעד דחוף". משלא נתבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.