בע"מ 6622-23 בע"מ 6622-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' נאמן) מיום 12.7.2023 ברמ"ש 21987-07-23, שבמסגרתו נדחתה, על יסוד תקנה 138(א)(1) ו-(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018, בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ש' ברגר) מיום 6.6.2023 בתמ"ש 20321-09-21.

2.המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר ולהם שני ילדים קטינים המצויים במשמורת המשיב (להלן: הקטינים). ביום 9.9.2021 הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה נגד המבקשת לתשלום מזונות הקטינים; ובהחלטת ביניים מיום 23.10.2022 קבע בית המשפט, בין היתר, כי על המבקשת לשלם למשיב מזונות זמניים לקטינים בסך 1,500 ש"ח לחודש (להלן: המזונות הזמניים). במסגרת דיון בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו, הסכימו הצדדים כי ההחלטה האמורה תבוטל; כי סוגיית המזונות הזמניים תיבחן פעם נוספת על-ידי בית המשפט לענייני משפחה; וכי הצדדים יהיו רשאים להגיש לשם כך אסמכתאות לעניין מצבם הכלכלי. להסכמות הנ"ל ניתן תוקף של פסק-דין (רמ"ש 59153-11-22; להלן: פסק הדין המוסכם). לאחר הגשת האסמכתאות כאמור, חזר בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי על המבקשת לשאת בתשלום מזונות זמניים בסך 1,500 ש"ח לחודש (להלן: ההחלטה השנייה). בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטה זו – נדחתה (רמ"ש 21191-03-23). בהמשך לכך, ביום 21.5.2023, הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט לענייני משפחה לעיכוב הליכי גביית המזונות הזמניים. בית המשפט דחה את הבקשה, וקבע, בין השאר, כי לא התקיימו הנסיבות החריגות המצדיקות את קבלתה. על החלטה זו, הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הבקשה על יסוד תקנה 138(א)(1) ו-(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, וקבע, בין היתר, כי טענות המבקשת נסובות על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא בלבד; וכי מדובר ב"ערעור סרק וטורדני".

3.מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה חוזרת המבקשת, אשר אינה מיוצגת, על עיקר טענותיה בפני הערכאות הקודמות, וטוענת, בין היתר, כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לשלם את סכום המזונות הזמניים אשר הושת עליה; כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שלא קיים דיון טרם ניתנה ההחלטה השנייה; כי ההחלטה השנייה סותרת את פסק הדין המוסכם; וכי חלוקת הנטל בתשלום המזונות הזמניים בינה לבין המשיב אינה שווה.

4.דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים בלבד, שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, או כדי למנוע עיוות-דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים נכונים שבעתיים, עת עסקינן במתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטה בערעור ברשות על החלטת ביניים של הערכאה הראשונה, כבענייננו, השמורה למקרים נדירים ביותר (ראו, מני רבים: בע"מ 6203/22 פלונית נ' פלונית, פס' 7 (28.9.2022); בע"מ 1835/18 פלונית נ' פלונית, פס' 4 (6.3.2018)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות המידה המצמצמות הנ"ל, ולפיכך, כאמור, דינה להידחות.

5.למעלה מהצורך, אציין, כי אף לגוף הדברים לא ראיתי מקום להתערב בקביעות הערכאות הקודמות, משעה שמרבית טענותיה של המבקשת מכוונות כנגד החלטות חלוטות, ואינן נוגעות להחלטה מיום 6.6.2023, העומדת ביסוד הבקשה דנן.

6.אעיר, כי לא נעלמה מעיניי טענת המבקשת כי בניגוד לאמור בפסקה 6 לפסק-דינו של בית המשפט המחוזי מושא הבקשה דנן, החלטתו השנייה של בית המשפט לענייני משפחה ניתנה ללא שהתקיים דיון. אולם, לא ראיתי בכך נימוק המצדיק את קבלת הבקשה.

7.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א–2020.

יצוין, כי ביום 21.9.2023, הגישה המבקשת, במסגרת ההליך בבית משפט זה, בקשה לעיכוב ביצוע הליכי גביית המזונות הזמניים וביטול עיקול אשר הוטל על חשבונה בבנק. לאור התוצאה לעיל, מתייתר הצורך לדון בבקשה האמורה.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.