בע"מ 6203-22 בע"מ 6203-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת א' אלון) ברמ"ש 25428-07-22 מיום 17.8.2022, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט נ' זיתוני) בתלה"מ 45720-08-21 מיום 23.6.2022.

רקע בתמצית

2.המבקש והמשיבה הם בני-זוג לשעבר, ולהם שתי בנות קטינות (להלן: הקטינות). היחסים בין הצדדים הידרדרו, וביום 23.12.2020 הודיעה המשיבה כי בכוונתה לעזוב את בית המגורים המשותף (להלן: בית המגורים). בית המשפט לענייני משפחה, בהחלטתו מיום 12.1.2021, אישר את מעבר המשיבה עם הקטינות, באופן זמני, למקום המרוחק כ-42 ק"מ מאזור בית המגורים, בו ממשיך להתגורר המבקש. בקשת רשות ערעור על החלטה זו, שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, נדחתה.

3.ביום 19.8.2021 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בגדרה ביקש לקבוע כי הקטינות יחזרו להתגורר באזור בית המגורים, וכי ייקבעו זמני שהות שווים. הבקשה לגבי מעבר הקטינות נדחתה. בהחלטה מיום 13.12.2021, נקבע כי יורחבו זמני השהות, וכי עיקר נטל ההסעות יוטל על המשיבה.

4.ביום 2.6.2022 הוגש לבית המשפט לענייני משפחה תסקיר עובדת-סוציאלית לסדרי דין, שהמליץ על הרחבה נוספת של זמני השהות, על המשך מגורי המשיבה במקום שאושר, ועל רישום הקטינות למסגרות חינוכיות באזור זה. בהחלטה שניתנה ביום 23.6.2022, אומצו עיקרי המלצות התסקיר, לאחר שנקבע כי טובת הקטינות מצדיקה זאת. עוד נקבע כי התסקיר נותן משקל לצורך בקשר משמעותי של הקטינות עם שני ההורים, לצד חשיבות הביטחון והיציבות בחייהן, וכי המלצותיו מספקות מענה לצרכים אלו. יצוין כי בד בבד עם הרחבת זמני השהות, הורחב נטל הנסיעות על המבקש, שאחראי להחזרתן למסגרות החינוכיות בימים בהם הן לנות אצלו.

5.על ההחלטות בנוגע לרישום למסגרות החינוכיות, ובנוגע למעבר הקטינות ונטל ההסעות, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. הבקשה נדחתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר שנקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, וכי היא מתבקשת בנסיבות הקונקרטיות ועולה בקנה אחד עם טובת הקטינות. עוד נקבע כי מדובר בעניין זמני, אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בו. זאת במיוחד כאשר לא נפל פגם בשיקול דעת בית המשפט, שבחן את העניין באופן מפורט ומעמיק.

על פסק-דין זה מוגשת בקשת הערעור שלפניי, בגדרה חוזר המבקש על עיקר טענותיו בפני בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

7.הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק-דין, שעניינו ערעור ברשות על החלטת הערכאה הראשונה, שמורה למקרים חריגים ביותר (ראו מיני רבים: בע"מ 1835/18 פלונית נ' פלונית (6.3.2018); בע"מ 928/06 פלוני נ' פלוני, פס' ג' (2.2.2006); בע"מ 5203/19 פלונית נ' פלוני, פס' 5 (2.8.2019)). הדברים נכונים ביתר-שאת ביחס להחלטות ביניים הנוגעות להסדרים זמניים, כבענייננו (ראו: בע"מ 6905/09 פלונית נ' פלוני, פס' ו' (27.10.2009)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה.

8.עיון בבקשה מעלה כי חרף ניסיון המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני בעל השלכות רוחב, הלכה למעשה, הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה הנדון, ואיננה מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", כאמור. עוד אציין, כי לא שוכנעתי שמתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין.

9.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

בנסיבות, ומשלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.