בע"מ 5203/19 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת והמשיב הם הוריו של הקטין, גרושים זו מזה, ונקבעו זמני שהות בקשר לקטין. ביום 26.7.2019 פנתה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקוה בבקשה למתן צו הגנה במעמד צד אחד נגד האב. ברקע הבקשה טענות המבקשת כי האב סטר לקטין, איים עליו, והורה לו למשוך באיבר מינו (של הקטין עצמו). עוד באותו היום נעתר בית המשפט לבקשה, ואסר על המשיב, בין היתר, להיכנס לדירה שבה מתגוררים המבקשת והקטין, ולהימצא במרחק 500 מטרים מהקטין. נקבע כי הצו יעמוד בתוקפו עד לשמיעת הבקשה במעמד הצדדים שנקבעה ליום 307.2019.

2.

במועד האמור התקיים דיון במעמד הצדדים ובעקבותיו נדחתה הבקשה למתן צו הגנה. בפסק הדין מיום 1.8.2019 קבע בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת מ' דבירי-רוזנבלט ) כי לא נמצא טעם להותיר את צו ההרחקה בתוקף. בית המשפט עמד על כך שברקע הדברים ישנו תסקיר חיובי מהליך המשמורת שהתנהל בין הצדדים לפני שנתיים שבו צוין כי ניכר כי קיים קשר תקין, חם וקרוב בין הקטין לבין כל אחד מהוריו. לאחר מכן פנה בית המשפט לבחון את טענות המבקשת שעמדו ברקע צו ההגנה. תחילה נדרש בית המשפט לטענה כי המשיב סוטר לקטין מדי פעם, טענה המוכחשת על ידי המשיב. בית המשפט ציין כי מעדות המבקשת לפניו התברר כי גילתה על הסטירות האמורות לפני כשנה ולא פעלה בעניין, ואף לא ניסתה לפנות בדברים למשיב. לטענת המבקשת, רק לאחר שהבינה בעת האחרונה כי מדובר בעניין חוזר ונשנה, החליטה לפנות לגורמי הרווחה, אשר סברו כי אין לפנות למשטרה אלא לטפל בעניין באמצעות שיחות וטיפול בהורים. ואולם, כעולה מהדו"ח שעמד לפני בית המשפט, בסופו של דבר המבקשת לא שיתפה פעולה עם גורמי הרווחה, ותחת זאת הגישה תלונה במשטרה ואת הבקשה לצו הגנה כאמור. בית המשפט הוסיף כי גם בהנחה שטענות המבקשת כי המשיב סוטר לקטין מדי פעם הן נכונות, אין בהן כדי להביא להפסקת זמני השהות של הקטין עם האב, אלא למתן הדרכה הולמת, כפי שהציעו גורמי הרווחה. בית המשפט הוסיף ובחן את טענת המבקשת בדבר האיומים. נמצא כי המבקשת התייחסה לאיומים כלליים ומילוליים, שהוכחשו גם הם על ידי המשיב; וכי מכל מקום גם באלה אין בסיס לצו הרחקה. לבסוף בחן בית המשפט את הטענה כי המשיב הורה לקטין למשוך באיבר מינו (של הקטין), שהוכחשה גם היא על ידי המשיב. נקבע כי "גם אם היו הדברים הללו נכונים, הרי שעניינם שיקול דעת פגום [...] אך אינם עונים על ההגדרה של פגיעה מינית בקטין מידי אביו". גם בהקשר זה נקבע כי אף אם הדברים נכונים, הרי שמקומם הוא במסגרת הליך טיפולי ולא במסגרת של צו הרחקה.

נוכח כל אלה הורה בית המשפט על ביטול הצו שניתן במעמד צד אחד, על חידוש זמני השהות כאמור בפתח הדברים, ועל שהיית הקטין אצל המשיב במהלך שבת זו.

3.

המבקשת ערערה על פסק הדין ובצד ערעורה הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. היום, יום 2.8.2019 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ע' זינגר ) את בקשת עיכוב הביצוע. בית המשפט עמד על כך שבית המשפט לענייני משפחה ראה לבטל את צו ההגנה שניתן במעמד צד אחד לאחר ששמע את שני הצדדים. מכאן, כי לא התרשם כי ישנה מסוכנות המציקה את הותרת הצו על כנו. מטעם זה סבר בית המשפט המחוזי כי אין מקום לעכב את ביצוע פסק הדין בטרם תישמע עמדת המשיב. נקבע כי המבקשת תמציא את ההחלטה ואת המסמכים הנוגעים בדבר למשיב לכל המאוחר עד ליום 4.8.2019 שעה 10:30, וכי המשיב יוכל להגיב עד ליום 6.8.2019.

4.

נגד החלטה זו מופנית הבקשה שלפניי. המבקשת חוזרת, בעיקרם של דברים, על הטענות שעמדו ברקע בקשתה למתן צו הגנה, וטוענת כי בגינם אין לאפשר לקטין לשהות לבד במחיצת המשיב. המבקשת מבקשת אפוא כי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה יעוכב, וכי צו ההגנה יוותר על כנו עד לטיפול מתאים מצד המשטרה וגורמי הרווחה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה מצאתי כי דינה להידחות. בית המשפט לענייני משפחה, לאחר ששמע את שני הצדדים, סבר כי האיזון בין שלום הקטין וטובתו מזה, לבין המשך קיום זמני השהות כסדרם מזה, אינו מחייב את הותרת צו ההגנה על כנו; וכי ניתן בשלב זה להסתפק בהפניית בני המשפחה להליך טיפולי מתאים. גם בית המשפט המחוזי, לאחר שעיין במכלול החומר שלפניו, סבר כי אין מקום להתערב בקביעה האמורה בטרם יישמע המשיב. בדומה לכך, גם אני לא שוכנעתי כי על פי אמות המידה המקובלות הונחה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. נזכיר כי עסקינן בבקשת רשות לערער על החלטה בעניין סעדים זמניים, המצויה בלב שיקול דעתה של הערכאה המבררת, אשר ככלל לא תצדיק, ככלל, מתן רשות לערער (בע"ם 3838/18 פלוני נ' פלוני , פסקה 10 (12.6.2018); בע"ם 1835/18 פלונית נ' פלונית , 6.3.2018)). הדברים יפים על דרך של קל וחומר, כאשר הבקשה לעיכוב ביצוע טרם הוכרעה לגופה, אלא התבקשה תגובת המשיב קודם למתן הכרעה.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.