בע"מ 6778-22 בע"מ 6778-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' זגורי) ברמ"ש 4409-09-22 מיום 10.9.2022 בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' השופטת ו' ריקנטי-רוסהר) בתלה"מ 56127-06-20 ותלה"מ 1706-06-20 מיום 31.8.2022 בגדרה צומצמו זמני השהות של המבקשת עם הקטינים, וזאת כסעד זמני.

העובדות בתמצית

2.המבקשת והמשיב הנמצאים בהליכי גירושין הם הורים לשלושה קטינים (להלן: הקטינים). ביום 24.8.2022 התקיים דיון בבית המשפט לענייני משפחה בטבריה בנוגע להמלצות ואבחונים של גורמים מקצועיים בעניינם של הקטינים, המבקשת והמשיב, ובבקשת המבקשת לשנות את המסגרות החינוכיות של הקטינים. בהחלטתו מיום 31.8.2022 אימץ בית המשפט את ההמלצות שבדיווח של עו"ס לסדרי דין מיום 23.6.2022 שהתייחס לממצאים של אנשי המקצוע ולהחלטות וועדות תכנון טיפול; ונקבע שהקטינים ישהו בביתו של המשיב במרבית השבוע, כך שיצומצמו זמני השהייה של הקטינים עם המבקשת, מבלי להטיל פיקוח על מפגשים אלה. כמו כן, נדחתה בהחלטה זו בקשת האם לשינוי המסגרת החינוכית של הקטינים; וכן נקבע כי שאלת הסדר ההורות תיבחן לאחר שתידון בקשת האם לפסילת חוות דעת הפסיכולוג. עוד יצוין כי בית המשפט לענייני משפחה מצא שלא לשמוע את הקטינים במהלך הדיון מטעמים שנומקו בהחלטתו. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

להשלמת התמונה, יצוין כי בימים 5.9.2022 ו-6.9.2022 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטות נוספות אשר אימצו את ההמלצה מאוחרת יותר של עו"ס לסדרי דין להעברת הקטינים למשיב, והורה על הגבלת הקשר שלהם עם המבקשת כך שיהיה תחת פיקוח בלבד (להלן: ההחלטות המאוחרות). יובהר שבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי לא עסקה בהחלטות אלה.

3.בית המשפט המחוזי דחה בהחלטה מפורטת ומנומקת את בקשת המבקשת. בתמצית, נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, וכי קביעותיו מוצדקות ומבוססות היטב. בית המשפט המחוזי התייחס בהרחבה לתופעה של ניכור הורי פתולוגי; בתוך כך נקבע כי בנסיבות המקרה אכן ראוי להימנע מלשמוע את הקטינים כשהם נתונים להשפעת המבקשת, ואף הוער שהיה נכון לשקול את צמצום זמני השהות עם המבקשת בשלב מוקדם יותר.

4.על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה דנן, בה חזרה המבקשת על טענותיה לפני בית המשפט המחוזי, וכן טענה, בעיקרו של דבר, שלא היה מקום לקבוע שהמקרה דנן הוא מקרה של ניכור הורי וכי האפוטרופא לדין והעו"ס לסדרי הדין לא היו מוסמכים להציג את מצב הקטינים בלי שפגשו אותם משך חודשים.

דיון והכרעה

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

6.עיון בבקשה מעלה כי חרף ניסיון המבקשת לשוות לבקשתה נופך עקרוני, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". בנוסף, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. משכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות לקבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", ודינה, כאמור להידחות (ראו: בע"מ 3531/22 פלוני נ' פלוני, פס' 8 (29.5.2022); בע"מ 1485/22 פלוני נ' פלוני, פס' 4-3 (14.4.2022)). הדברים מקבלים משנה תוקף ביחס לבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שעניינה ערעור ברשות על החלטת הערכאה הראשונה, השמורה למקרים חריגים שבחריגים ((בע"מ 928/06 פלוני נ' פלוני, פס' ג' (2.2.2006); בע"ם 6905/09 פלונית נ' פלוני, פס' ו' (27.10.2009); בע"מ 5203/19 פלונית נ' פלוני, פס' 5 (2.8.2019)), וביתר שאת, ביחס להחלטות ביניים שעניינן הסדרי שהות זמניים, כבענייננו (ראו: בע"מ 1835/18 פלונית נ' פלונית (6.3.2018); בע"מ 4400/22 פלונית נ' פלונית (11.7.2022)). כאמור, לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר מקרים חריגים שבחריגים אלה.

7.בשולי הדברים אציין כי נוכח ההחלטות המאוחרות – המשנות את ההחלטה מושא הבקשה דנן - ספק אם כלל יש מקום להידרש לבקשה בשלב זה.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.