בע"מ 851-23 בע"מ 851-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגנית הנשיאה ו' פלאוט) ברמ"ש 32496-09-22 מיום 8.1.2023, בגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת נ' גדיש) בתלה"מ 38431-07-22 מיום 29.8.2022. בהחלטה הנ"ל נקבע כי חיוב המבקש במזונות בנו הקטין, יוותר אומנם בעינו, אך יופחת לסך של 550 ש"ח, חלף סך של 1,250 ש"ח בהם חויב לשאת עובר למתן ההחלטה.

2.לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

3.מעיון בבקשה עולה כי היא נטועה עמוק בנסיבותיו העובדתיות הקונקרטיות של המקרה הנדון, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). זאת ועוד, נקבע לא אחת, כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות בבקשת רשות ערעור שיסודה בהחלטת ביניים המצויה בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, כבענייננו, שמורה למקרים חריגים (ראו: בע"מ 1835/18 פלונית נ' פלונית (6.3.2018); בע"מ 5203/19 פלונית נ' פלוני, פס' 5 (2.8.2019)). הדברים נכונים ביתר שאת, ביחס להחלטה שעניינה מזונות זמניים. וראו לעניין זה דברי השופט נ' הנדל:

"רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה בבואו לקבוע מזונות זמניים עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור בסוגיה" (בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלונית, פס' 3 (27.4.2011).

(וכן ראו: בע"מ 5021/10 פלוני נ' פלונית (11.7.2010)).

לכל האמור יש להוסיף כי לא שוכנעתי שמתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין.

4.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, אשר חלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.