בע"מ 7559-23 בע"מ 7559-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ברמ"ש 31599-09-23 (השופטת ח' זנדברג) מיום 22.9.2023, שבגדרו נדחו בקשות רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתלה"מ 37175-07-23 (השופטת ה' גלבוע) מיום 6.8.2023; בתלה"מ 44626-07-23 (השופט ע' שילה) מיום 13.8.2023; ובתלה"מ 37175-07-23 (השופטת מ' דבירי-רוזנבלט) מיום 30.8.2023.

2.המבקש (להלן: האב) והמשיבה 1 (להלן: האם) הם הורים לקטין כבן שש (להלן: הקטין). בחודש פברואר 2023 עברה האם למקלט לנשים מוכות (להלן: המקלט), ועמה הקטין. בחודש יולי 2023 הגישה האם תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה ביקשה, בין היתר, כי משמורת הקטין תהיה בידה, וכי מפגשיו עם האב יערכו במרכז קשר (תלה"מ 44626-07-23; להלן: תביעת האם); האב הגיש אף הוא תביעה דומה בעיקרה (תלה"מ 37175-07-23; להלן: תביעת האב).

3.ביום 19.7.2023 הגיש האב, במסגרת תביעתו, בקשה לסעד זמני להעברת המשמורת על הקטין לידיו. ביום 6.8.2023 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה, וציין, בין השאר, כי אין מקום להידרש לסוגיה זו במסגרת סעד זמני, וטרם שנערך תסקיר מקיף בנדון (להלן: ההחלטה הראשונה). כמו כן, ביום 3.8.2023 הגיש האב בקשה למחיקת תביעתה של האם על הסף. ביום 13.8.2023 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה, בהתאם להלכה שלפיה יש למעט בסילוקן של תביעות על הסף, ומן הטעם שטענות האב, הנוגעות לסיכויי התביעה ברובן, אינן מבססות עילה לסילוקה כאמור (להלן: ההחלטה השנייה). בהמשך לכך, ביום 29.8.2023 הגיש האב בקשה לצו מניעה זמני כנגד רישום הקטין לגן בו בחרה האם, המצוי בסמוך למקלט בו מתגוררים השניים, וכן בקשה לרישומו של הקטין לגן בעיר בה התגוררה המשפחה טרם מעברה של האם והקטין למקלט. ביום 30.8.2023 דחה בית המשפט לענייני משפחה אף בקשה זו, בשל חשיבות הקרבה שבין המסגרת החינוכית למגורי הקטין (להלן: ההחלטה השלישית). על כל ההחלטות הללו הגיש האב בקשת רשות ערעור מאוחדת לבית המשפט המחוזי.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה. בנוגע להחלטה הראשונה ציין בית המשפט המחוזי, כי המקרה הנידון אינו נמנה על המקרים החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב בשיקול הדעת הרחב המסור לערכאה המבררת ביחס למתן סעדים זמניים. בעניין ההחלטה השנייה, בית המשפט המחוזי קבע כי טענות האב מחייבות בירור עובדתי, ולפיכך הן אינן מבססות טעם לסילוקה של התביעה על הסף. לבסוף, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור על ההחלטה השלישית מן הטעם שהאב עצמו אינו מתגורר עוד בעיר בה הוא מבקש לרשום את הקטין לגן, וכן מנימוקים המתבססים על טובת הקטין.

5.על החלטה זו של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי.

6.האב עותר בבקשתו, בעיקרו של דבר, להורות על בטלות החלטת בית המשפט המחוזי. במסגרת הבקשה נטען כי, הלכה למעשה, האב הופשט ממעמדו כאפוטרופוס של הקטין ללא קיום הליך מתאים; כי האם לא הגישה בקשה להסדרת המשמורת הזמנית על הקטין עת עברה למקלט; כי החלטת בית המשפט מכשירה בדיעבד את התנהלותה של האם, הנוגדת את הדין; וכי טובת הקטין לא נשקלה על ידי בית המשפט קמא.

7.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

8.כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים, המעוררים שאלה משפטית עקרונית, בעלת השלכות רוחב, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים האמורים מקבלים משנה תוקף בכל הנוגע לבקשות רשות ערעור על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, כבענייננו (ראו מיני רבים: בע"מ 5203/19 פלונית נ' פלוני, פס' 5 (2.8.2019)), וביתר שאת, על החלטות ביניים שעניינן הסדרי שהות זמניים שניתנו טרם קבלת תסקיר מקיף מהגורמים המקצועיים, כבמקרה דנן.

בענייננו, הבקשה איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, והיא נטועה עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנדון. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. לפיכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה המצומצמות מאוד לקבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית בענייני הסדרי שהייה זמניים.

9.בשולי הדברים אציין כי המבקש הגיש בימים אלו "פנייה להקצאת גורם שיפוטי" במסגרתה הגיש בקשה לצירוף ראייה – החלטת הערכאה הדיונית מיום 26.10.2023. החלטה כאמור לא צורפה, וממילא אין מקום להתייחס לבקשה זו.

10.בשים לב לכל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.