בע"מ 8088-23 בע"מ 8088-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט צ' ויצמן) מיום 2.11.2023 ברמ"ש 41824-09-23, שבגדרו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת ש' שי) מיום 10.9.2023 בתלה"מ 50984-06-22.

2.המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר, הורים לארבעה ילדים קטינים (להלן: הקטינים). בחודש יוני 2022 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה עתר לאחריות הורית משותפת על הקטינים, ולסעדים נוספים. בסמוך לכך הגישה המבקשת, בתיק קשור, תביעה להעתקת מקום מגורי הקטינים למקום מגוריה החדש, ולקביעת זמני שהות בהתאם לכך (תלה"מ 25373-12-22). ביום 31.1.2023 הורה בית המשפט לענייני משפחה כי הבת הבכורה תעבור להתגורר עם האם, לאחר שסירבה לקיים כל קשר עם אביה. ביום 26.2.2023 הורה בית המשפט על הסדרי שהות זמניים לשלושת הקטינים האחרים, אשר שונו בהחלטה מיום 2.4.2023. לאחר שהוגשו בהליך חוות דעת של מומחים שמונו מטעם בית המשפט וגורמי המקצוע המטפלים במשפחה (להלן: המומחים), הגישה המבקשת ביום 30.8.2023 בקשה שעיקרה הוצאת שלושת הקטינים מבית המשיב והעברתם להתגורר בביתה, זאת, בעקבות המסוכנות שלטענתה נשקפת להם מאביהם, כפי שעולה, לגישתה, מעמדת המומחים.

3.בהחלטתו מיום 10.9.2023 קבע בית משפט לענייני משפחה – לאחר ששמע שניים מהקטינים ונדרש לחוות הדעת המקצועיות – כי אין מקום לשנות מהותית את הסדרי השהות של שלושת הקטינים בטרם הושלמה חקירת המומחים. עוד הדגיש בית המשפט, כי הוא התרשם שלא נשקפת סכנה למי מהקטינים בעת השהייה אצל האב, וכן הורה על חידוש הטיפול במשפחה על ידי מטפלת רגשית. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וטענה בגדרה, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט לענייני משפחה טעה בכך שלא ייחס משקל מספק לחוות דעת המומחים ולאמור בתסקירים שהוגשו בהליך.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, והטעים כי, ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים. כן ציין, בין היתר, כי המבקשת באה לשערי בית המשפט בידיים שאינן נקיות מאחר שלא קיימה את החלטת בית המשפט לענייני משפחה; וכי חוות הדעת המרכזית שעליה מבססת המבקשת את טענותיה, נשענת ברובה אך על טענותיה של המבקשת עצמה.

5.על החלטה זו של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי, בגדרה חוזרת המבקשת על עיקר טענותיה לפני בית המשפט המחוזי, ומוסיפה, בין היתר, כי היא קיימה את החלטות בית המשפט לענייני משפחה, ולפיכך באה בשעריו וידיה נקיות; כי מדובר בסוגיה עקרונית; וכי מתן רשות ערעור נדרש על מנת למנוע עיוות דין.

6.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

כידוע, בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אך במקרים חריגים, אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית, בעלת השלכות רוחב, או על מנת למנוע עיוות דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הדברים מקבלים משנה תוקף במקרים בהם מוגשות בקשות רשות ערעור על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית, כבענייננו (ראו, מיני רבים: בע"מ 1835/18 פלונית נ' פלונית, פס' 4 (06.03.2018)), וביתר שאת, כאשר עסקינן בהחלטות ביניים הנוגעות להסדרי שהות, אשר ניתנו טרם השלמת שמיעת הגורמים המקצועיים בהליך, כבמקרה דנן (ראו: בע"מ 7559/23 פלוני נ' פלונית, פס' 8 (29.10.2023)).

חרף טענת המבקשת, הבקשה שלפניי אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, והיא נטועה עמוק בנסיבותיו של המקרה דנן. כמו כן, לא שוכנעתי כי מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עיוות דין. על כן, הבקשה אינה נופלת בגדר המקרים החריגים ביותר, כאמור, המצדיקים קבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטות ביניים של הערכאה המבררת בענייני הסדרי שהות.

7.בשים לב לכל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.