בע"מ 6645-22 בע"מ 6645-22

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' נד"ב, ו' פלאוט וצ' ויצמן) אשר ניתן ביום 3.8.2022 בעמ"ש 13279-05-22, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ראשון לציון (השופטת מ' סער) אשר ניתן ביום 15.3.2022 בתלה"מ 56092-06-21, ואשר בגדרו נקבעו זמני השהות של המבקש והמשיבה, בני זוג לשעבר, עם שתי בנותיהם הקטינות; נקבעו מסגרות החינוך בהן תלמדנה הקטינות; וכן נקבע כי המשיבה תתגורר במרחק שלא יעלה על 15 ק"מ ממסגרות החינוך של הקטינות וממקום מגורי המבקש (להלן: המושב). בית משפט קמא הפך בחלקו את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וקבע כי המשיבה רשאית להתגורר בטווח שלא יעלה על 30 ק"מ מהמושב, וכי המבקש יהיה אחראי להסעת הקטינות מהמושב לבית המשיבה, מלבד ביום ג' בכל שבוע.

2.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

3.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

4.בקשות-רשות-ערעור בענייני הורים וילדים ראויות אמנם להיבחן לפי אמת-מידה מקלה וגמישה יותר מהרגיל (ראו: רע"א 4499/19 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (14.7.2019)), אולם גם בקשות אלה לא תעבורנה את סף דלתנו בלא טעמים מיוחדים של ממש. במקרה דנן, טעמים כאמור אינם בנמצא.

5.פסקי הדין קמא נטועים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין. קביעותיו של בית המשפט המחוזי, לרבות החלטתו לסטות בחלקה מהמלצת המומחית, מנומקות היטב ונתמכות על ידי שיקולים נכונים שבהם לא מצאתי מקום להתערב. לזאת אוסיף, כי ממילא העובדה שבית המשפט המחוזי, ביושבו כערכאת ערעור, הגיע לתוצאה שונה – קל וחומר שונה במקצת – מזו של בית המשפט לענייני משפחה, אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ, פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ, פסקה 7 (3.1.2018); וכן חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).

6.אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. אין צו להוצאות.