בע"מ 6696/06 פלוני נ. פלוני

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 9.8.06 (השופטת ברון) בתיק בר"ע 2107/06, לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 31.7.06 (השופטת קופלמן פרדו) בתיק בש"א 9246/06.

ב.אלה העובדות כפי שניתן לדלותן מן הבקשה ונספחיה. המבקשת (להלן תכונה הקטינה ), הוכרזה "קטינה נזקקת" לפי סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך - 1960. הפרטים בנוגע לכך לא צורפו. לקטינה אפוטרופוס לדין, עורכת דין פלונית

(המשיבה 2). הבקשה נשוא ההליך הוגשה באמצעות אבי הקטינה, ועניינה טיול של הקטינה לחו"ל. ביום 11.6.06 החליט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, במסגרת הליך עיקרי, כי לאור הכרזתה כקטינה נזקקת "אין מקום להיעתר לבקשה לאפשר למי מההורים, גם לא האם, להוציא את הילדה לטיול לחו"ל" (בש"א 6645/06, סגן הנשיא שנהב). מסתבר כי במועד מאוחר יותר הוגשה בקשה לאפשר לקטינה לצאת לטיול בחו"ל עם דודתה ובני משפחתה. בקשה זו היתה על דעת אבי הקטינה, האפוטרופוס של הקטינה לדין (המשיבה 2 בבקשה שלפנינו), ופקידת הסעד (המשיבה 1) ועל פניה נראתה כמוסכמת. ואולם, בדיון בבקשה שנערך ביום 31.7.06 התחוור, כי על אף האמור בבקשה, עם תום הטיול המתוכנן לאנגליה עם הדודה כאמור, תכנן אבי הקטינה לקחת אותה ל"טיול בת מצווה" עמו בלבד בפריס. בנסיבות אלא משכה המשיבה 2 את הסכמתה לבקשה, והיא נמחקה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון טענה המשיבה 2 - האפוטרופוסית לדין: "טובת הילד... היה טוב יותר אם היו מפסיקים להגיש כל הזמן בקשות שפוגעות בקטינה. הוגשה בקשה בהסכמה של כל הנוכחים שהקטינה תיסע לטיול עם דודתה בלבד. בררתי את תוכנית הנסיעה יחד עם דודתה, בעלה ובנה, ולא דובר על הצטרפות האב. חתמתי על ההסכמה... והסיבה לכך היתה טובת הקטינה, לאפשר לה פעם אחת לעשות משהו שהיה מוסכם על שני ההורים, ולאפשר לה גם להיות מחוץ לסכסוך המשפטי שהיא נמצאת בו מאז תחילת דרכה" (עמ' 4 לפרוטוקול). דברים נוגעים ללב. ביום 9.8.06 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור (השופטת ברון), תוך הפניה להחלטת סגן הנשיא שנהב מיום 11.6.06. כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נטען שהסוגיה כלל לא נדונה לגופה, ושהחלטות בתי המשפט פוגעות בקשר שבין הקטינה ואביה, שבו, כנטען, חפצה הקטינה.

ג.לא אוכל להיעתר לבקשה. אין הצדקה משפטית לרשות ערעור בגלגול שלישי על החלטת בית משפט מחוזי שלא לתת רשות ערעור על החלטת ביניים במסגרת תיק המתנהל בבית המשפט לענייני משפחה (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, מ"מ הנשיא - כתארו אז – שמגר; ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד , סעיף 185 עמ' 181). הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית, או אף עובדתית, המצדיקה הליך נוסף. גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בבקשה לאחר שהמשיבה 2 האמונה על טובת הקטינה מתנגדת לה בנסיבות שנוצרו, קרי, משהסתבר כי לא הטיול המוסכם הוא הטיול המתוכנן בפועל. מעבר לכך אוסיף, כי טוב יעשו הצדדים אם יצליחו בזמן הקצר שנותר מימי החופש לנסות להגיע להסכמה על מנת לאפשר לקטינה להצטרף לדודתה לטיול משפחתי; על פי הנוסח המוסכם וללא הטיול הנוסף עם האב. מסיבה זו ניתנת החלטה זו מייד עם הגשת הבקשה. הסיטואציה מצערת ביותר, אם מבקש אני לחוש את שאולי חשה הקטינה. תקוותי היא כי ברצון טוב יוכלו הנוגעים בדבר להשתדל ולהגיע לתוצאה שתביא קצת שמחה לקטינה אשר חייה - חוששני - אינם במישור ובנחת.

ד.לא אוכל להיעתר לבקשה.