בע"מ 70648-09-24 בע"מ 70648-09-24

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 11.7.2024, ברמ"ש 733-07-24 (השופט ש' שוחט – סג"נ), שבגדרה נדחתה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, מיום 30.5.2024, בתמ"ש 16970-10-23 (השופטת ל' אקוקה).

רקע עובדתי

2.על הפרק, לדאבון הלב, ריב אחים. הרקע לדברים, בתמצית שבתמצית, הוא זה: המבקשים, 3 אחים, תובעים מאחִיהם, המשיב, כי יאפשר חלוקה שווה של מניות החברה המשפחתית (להלן: החברה), שאותן העביר לידיו אב המשפחה. זאת, על-אף שרצונם האמיתי של האב ושל האם היה ונשאר, לטענת המבקשים, ביצוע חלוקה שווה של המניות בין הילדים, כך שיקוים בהם מאמר חכמים: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו – נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (בבלי, שבת י, ב).

3.במסגרת 'פרק' קודם בסכסוך, הגישו המבקשים תביעה נגד המשיב להשבת המניות; בתביעה זו צוינו ההורים כנתבעים פורמליים, ולא נתבקש מהם דבר (תמ"ש 5015-12-21). אחת מטענות המבקשים באותו ההליך היתה, כי האב כלל לא יכול היה להעביר למשיב את השליטה הבלעדית בחברה, כיוון ש-50% מן המניות שייכות לאם. זאת, נוכח הסכם ממון שנערך בין ההורים, ומכוחה של חזקת השיתוף הכללית.

4.בהחלטה שניתנה ביום 10.7.2022, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי דין התביעה להימחק על הסף, בשל העדר יריבות (להלן: ההחלטה הראשונה). נפסק, כי ככל שהמבקשים טוענים כי רצון הוריהם, כפי שבא לידי ביטוי בהבטחות ובהתנהגות לאורך השנים, הוא חלוקה שווה של המניות בין האחים, והמשיב הוא שמסכל זאת, הרי ששני נתיבים פתוחים לפניהם: הגשת תביעה נגד האב, בגין הפרת ההתחייבות הנטענת; או תביעה להשבת המניות שיגיש האב, נגד המשיב. באשר לטענה בדבר העברת מניות האם, צוין בהחלטה, כי "עיון בכתבי הטענות [...] מלמד כי האם לא הייתה בעלת מניות בחברה, ועל כן לא ברור כיצד זו יכלה להתחייב ליתן את מה שלא היה בידה. עסקינן בנכס חיצוני לתא המשפחתי ולא נטען על ידי האם דבר לעניין חלקה במניות החברה".

5.על רקע החלטה זו, הגישו המבקשים תביעה חדשה נגד המשיב (תמ"ש 16790-10-23). זו הפעם, צירפו המבקשים מסמך "המחאה בלתי חוזרת", חתום על-ידי שני ההורים, המסמיך אותם להגיש תביעה, נגד המשיב. המשיב, מצִדו, הגיש בקשה למחיקת התביעה על הסף, ולחלופין ביקש כי בית המשפט יורה על דיון מקדמי בשאלת תוקפה של המחאת הזכות.

6.בהחלטה מיום 30.5.2024, דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המשיב למחיקת התביעה על הסף, וקיבל את בקשתו לגבי קיום הדיון המקדמי (להלן: ההחלטה השניה). בהציגו את גבולותיו של דיון מקדמי זה, ציין בית המשפט לענייני משפחה – בהסתמך על דבריו הנזכרים מן ההחלטה הראשונה – כי אין כל מקום לדון בו לגבי תוקף ההסמכה שהעניקה האם למבקשים, מאחר ש"הצגת חתימת האם על כתב המחאת הזכות אינה יכולה להקנות לתובעים את זכות העמידה בהליך זה שכן [בעל] הזכות המקורית לטעון טענות באשר לאותה מתנה שניתנה מהאב לבן, הנתבע, הוא האב עצמו".

7.על ההחלטה השניה הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 733-07-24). בבקשה טענו המבקשים, בין היתר, כי קביעות בית המשפט לענייני משפחה בהחלטותיו הנזכרות מאיינות את זכויות האם במניות החברה, מבלי שנערך בנושא כל דיון לגופו, ומבלי שהובאו ראיות או נשמעו עדויות בעניין. עוד טענו המבקשים, כי שגה בית המשפט לענייני משפחה, שעה שהסתמך בהחלטה השניה על קביעה שניתנה בהערת אגב בהחלטה הראשונה, אף שזו אינה יוצרת, לדידם, השתק פלוגתא.

8.בהחלטה מיום 11.7.2024, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הרשות לערער. נקבע, כי ההחלטה השניה היא החלטה בעלת אופי דיוני מובהק, כך שחל לגביה סעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט), המורה כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה לגבי שלבי הדיון בהליך. לגופם של דברים הוסיף בית המשפט, כי אף אם אכן שגה בית המשפט לענייני משפחה בהחלטותיו בדבר העדר זכויות לאם במניות החברה, עדיין יהיה בידי המבקשים לערער על קביעה זו, בזכות, לאחר מתן פסק דין סופי. עוד צוין, כי אין בסוגיית זכויות האם כדי לחרוץ את דין תביעת המבקשים, וכי גם תחת הקביעה שלפיה האם נעדרת מניות בחברה – עדיין יכולים המבקשים לסיים את ההליך כש'מלוא תאוותם בידם'.

מכאן הבקשה שלפנַי, שבגדרה זנחו המבקשים חלק ניכר מן הטענות שהעלו בבקשת הרשות לערער שהוגשה לבית המשפט המחוזי, והתמקדו בטענות לגבי זכויות האם במניות. באשר לכך שבו המבקשים, בעיקרו של דבר, על הטענות שהעלו לפני בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

9.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, ללא צורך בתשובה מאת המשיב. עסקינן בבקשת רשות ערעור ב'גלגול שלישי', המכוונת כלפי החלטת ביניים שניתנה על-ידי הערכאה הדיונית; בכגון דא, תינתן רשות ערעור רק במקרים "חריגים שבחריגים" (בע"מ 2464/24 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (4.4.2024); רע"א 7847/23 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 6 (6.11.2023)). לא מצאתי כי העניין דנן בא בקהל מקרים מצומצם זה.

10.הקביעה שעליה מלינים המבקשים תחומה לעניינם הפרטני, ואינה 'מציפה' כל שאלה כללית; המבקשים אף לא טענו לכך. גם צורך במניעת עיוות דין – אינו מתעורר. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, המבקשים יכולים להצליח בתביעתם, גם תחת הקביעה שלפיה האם נעדרת זכויות במניות; כמו כן, אם בסופו של דבר לא יהיו המבקשים שבעי רצון מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, תהיה פתוחה להם הדרך לתקוף גם את קביעותיו באשר לזכויותיה של האם במניות. אין מדובר אפוא בעיוות דין; ודאי לא בכזה שיש בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שבגדרה נדחתה בקשתם לערער על החלטת הביניים שנתן בעניינם בית המשפט לענייני משפחה. משזו מסקנתי, איני נדרש לשאלה אם חל בעניין דנן סעיף 1(4) לצו בתי המשפט, אם לאו.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.