רע"א 7847-23 רע"א 7847-23

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סג"נ א' ואגו) ברע"א 46529-07-23 מיום 24.8.2023, שבה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט י' ברוזה) בת"א 62396-05-21 מיום 29.6.2023, שבה נתקבלה בקשת המשיבה להביא ראיות לסתור.

1.המבקש היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.1.2019. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובהמשך לכך נקבעה למבקש נכות צמיתה בתחום הנפשי בשיעור של 10%, בתוספת הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, שהעמידה את נכותו על שיעור של 12.5% (קביעת המל"ל מיום 14.12.2021).

2.בעקבות התאונה הגיש המבקש לבית משפט השלום תביעה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). במסגרת בירור התביעה, הגישה המשיבה בקשה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. בבקשה נטען, בין היתר, כי לנגד עיני הוועדה לא עמד תיקו הרפואי של המבקש מתקופת שירותו בצה"ל, שממנו עולה כי למבקש עבר נפשי; כי המבקש מסר מידע מטעה לגבי טיפולים פסיכולוגיים שהוא מקבל; וכי למבקש אירעה תאונה נוספת ביום 3.7.2019 שבה נפגע בקרסולו, שלא קיבלה התייחסות של הוועדה הרפואית של המל"ל.

3.בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיבה. לאחר תיאור השתלשלות העניינים, בית המשפט ציין כי המומחה הפסיכיאטרי הראשון שבדק את המבקש מטעם המל"ל מצא שאין עדות לפסיכוזה או ל-PTSD, אך על מנת "לעשות צדק" עם המבקש, נקבעה לו נכות זמנית למשך חמישה חודשים לצורך פנייה לטיפול אינטנסיבי, תוך הבהרה כי בתום תקופה זו יגיש מסמכים לגבי הטיפולים שקיבל בצירוף תיקו מתקופת שירותו הצבאי (החלטת ועדה רפואית מיום 25.5.2020). בית משפט השלום ציין כי המבקש נבדק על ידי ועדה חוזרת ביום 14.2.2021, שבה ישבה מומחית אחרת שכלל לא התייחסה לקביעות המומחה הראשון.

בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי הורה למבקש להציג את המסמכים שהוצגו לפני הוועדות הרפואיות, מה שהעלה כי מדובר בשני מסמכים בלבד וכי הוועדות לא קיבלו מסמכים שמתארים טיפולים בתחום הפסיכולוגי או הפסיכיאטרי, אלא הסתמכו על דברי המבקש לבדם. בית המשפט ציין כי יש להקפיד שהמומחים יראו שאכן היה טיפול, יקבלו תיעוד על תוכן המפגשים ויהיו ערניים לתאונות או אירועים אחרים שיכולים להביא לדחק נפשי. ואולם, הוועדה השניה של המל"ל התעלמה מכך ובפועל לא ראתה כל מסמך המעיד על טיפול. לנוכח האמור, בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיבה להביא ראיות לסתור.

4.בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחתה (יצויין כי החלטת בית המשפט המחוזי הוכתרה כ"פסק דין" אולם בפועל מדובר בהחלטה אחרת). בית המשפט המחוזי ציין כי קשה לחלוק עצם קיומה של היתכנות לכך שאילו היו נלקחים בחשבון מלוא החומרים, בפרט לגבי מצבו הנפשי של המבקש בתקופת שירות הצבאי והתאונה המאוחרת שבה נפגע, התוצאה היתה משתנה. בית המשפט קבע כי טענות המבקש אינן נותנות מענה משכנע לכך; ודי בכך שהבירור הרפואי במל"ל לא היה מלא ושהחוסר יכול להקים ספק ממשי לגבי נכונות הקביעה, כדי לבסס טעם מיוחד להתיר הבאת ראיות לסתור. בית המשפט המחוזי עמד בהחלטתו על ההלכות לגבי התערבות בהחלטות מסוג זה, וקבע כי הגם שניתן היה להחליט אחרת בבקשה להביא ראיות לסתור, אין מקום להתערבות בהחלטת בית משפט השלום.

5.על החלטת בית המשפט המחוזי נסבה הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. המבקש טוען, בין היתר, כי בית משפט השלום שגה בהנחתו כי לנגד עיני הוועדות הרפואיות עמדו שני מסמכים בלבד; כי החומרים "החסרים" אינם בעלי פוטנציאל לשנות את מסקנת הוועדה הרפואית; כי הפגיעה שנגרמה למבקש בתאונה השניה היא אורתופדית בלבד; כי המסמך היחיד הרלוונטי שלא עמד לנגד עיני הוועדה הוא תיקו הרפואי מצה"ל, אולם מדובר בתיעוד רפואי מלפני כ-11 שנה שאין בו פוטנציאל לשנות את מסקנות הוועדה; כי המשיבה לא עמדה בנטל להצדיק הבאת ראיות לסתור; וכי החלטת בית המשפט המחוזי פוגעת בסופית החלטת הוועדה הרפואית ומרחיבה את הדין הקיים, במובן זה שכעת ניתן יהיה להסתפק ב"כל בדל של ראיה בכדי לקבל רשות להביא ראיות לסתור", כלשונו.

6.לאחר עיון בהחלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, ולאחר עיון בבקשה על נספחיה, המסקנה היא כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

לא זו בלבד שהבקשה שלפנינו היא בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" – שבית משפט ייעתר לה רק במקרים חריגים שמעוררים שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; לא זו בלבד שמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית – שבית משפט זה ייעתר לה במקרים "חריגים שבחריגים"; ולא זו בלבד שמדובר בהחלטה שעניינה הבאת ראיות לסתור – שבית המשפט יתערב בה במקרים חריגים בלבד; אלא שמדובר בהחלטה שבה נתקבלה בקשה להביא ראיות לסתור – שההתערבות בה מצומצמת אף ביתר שאת לעומת החלטה הדוחה בקשה מסוג זה (ראו, בין היתר, רע"א 4752/20 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ בניהול מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 והאסמכתאות שם (22.11.2020); רע"א 6959/23 פלוני נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 והאסמכתאות שם (28.9.2023)). כל אחת מהמשוכות האמורות, לא כל שכן הצטברותן יחד, מובילות למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה דנן, שאינה עונה על אמת המידה הבסיסית המצדיקה התערבות בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

7.אוסיף, כי ניסיונו של המבקש לשוות להחלטת בית המשפט המחוזי ולבקשת רשות הערעור שהגיש בעקבותיה אופי עקרוני בעל חשיבות משפטית וציבורית – אין בו ממש. ההלכות הנוגעות להוראת סעיף 6ב לחוק והתנאים להבאת ראיות לסתור עומדות על תלן (ראו, לדוגמה, רע"א 3657/22 י.ס נ' חדד, פסקה 10 והאסמכתאות שם (6.7.2022); רע"א 3221/21 פלוני נ' עאמר, פסקה 5 והאסמכתאות שם (8.6.2021)). למקרא החלטותיהם של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, אין רמז לניסיון לסטות מהלכות אלו או לשנותן, ואף לא יומרה לעשות כן. אין זאת אלא שבית משפט השלום הסיק כי בהתאם להלכה הנוהגת, טיבם של החומרים שלא עמדו לנגד עיני הוועדה מצדיק להיעתר לבקשת המשיבה להביא ראיות לסתור. מדובר אפוא בשאלה של יישום הדיון בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן, וכפי שציין בית המשפט המחוזי, גם אם ניתן היה להחליט אחרת, אין בכך כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. זאת, על אחת כמה וכמה שעה שמדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

8.אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.