בע"מ 711/12 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור, בגלגול שלישי, על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (רמ"ש 25376-11-11, כב' השופט יוסף שפירא ), לפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 359-02-11, כב' השופט נ' פלקס ).

2.

המבקש מחזיק מאז שנת 1980 במשק במושב גבעת ישעיהו (להלן: המשק). כמו כן הוא בעל זכות שימוש בשטח של כשלושה דונם בַּמושב (להלן: החלקה). המבקש והמשיבה התגוררו יחדיו במשך כשבע שנים, עד לאפריל 2004, בבית ששכרו במושב שריגים. במהלך תקופת מגוריהם יחדיו הקימו השניים מספר מיזמים עסקיים משותפים, אשר ברבות השנים כשלו. באפריל 2004 עזבה המשיבה את הבית המשותף.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים פסק בתביעות הדדיות לפירוק השיתוף בין המבקש למשיבה (תמ"ש 21421/04 ותמ"ש 21423/04, כב' השופט ב' גרינברגר ; להלן: פסק הדין הראשון), וקבע כי המשיבה הינה "שותפה שווה ובעלת מחצית הזכויות במשק במושב ישעיהו, לרבות ב[חלקה], ובכל הבנוי עליהם – מסעדה, קונדיטוריה, יקב וכרמים..." (סעיף 80). כמו כן נקבע כי "זכויותיהם של הצדדים בכלל הזכויות שנצברו על ידיהם בתקופת החיים המשותפים, קרי: מחודש 1/97 עד 4/04, הינן זכויות משותפות" (סעיף 82).

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים (בע"מ 121/08, כב' השופטים ע' חבש , מ' דרורי , נ' סולברג ). בהמשך הגיעו המבקש והמשיבה להסכמות, וההסדר ביניהם קיבל תוקף של פסק דין בפני אותו מותב. בין היתר הסכימו השניים לתת תוקף לסעיף 82 בפסק הדין הראשון, לפיו, כאמור, הזכויות שנצברו על ידם בתקופת חייהם המשותפים הן משותפות. לאור הסכמה זו, נקבע כי לצדדים יהיו זכויות משותפות בנכסים שהוזכרו במפורש בסעיף 80 בפסק הדין הראשון.

התיק חזר להמשך דיון בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (תמ"ש 359-02-11, כב' השופט נ' פלקס ). הצדדים נחלקו, בין היתר, בשאלה האם על פי פסק הדין הראשון הם שותפים גם בשטח של שבעים דונמים בו נטועים כרמים ביישוב גבעת ישעיהו. המשיבה טענה כי מגיעות לה זכויות משותפות גם באותם כרמים, בהתאם להסכמות אליהן הגיעה עם המבקש ולאמור בפסק הדין הראשון. המבקש,

לעומתה, טען כי אין בבעלותו שבעים דונמים כרמים, אלא רק זכות עיבוד אישית ב-23 דונמים - זכות שניתנה לו זמן רב לפני שהחלה מערכת יחסיו עם המשיבה, ועל כן איננה משותפת.

בית המשפט לענייני משפחה החליט בסוגיית הכרמים כי מפסק הדין הראשון עולה במפורש שכל זכויותיו של המבקש בשבעים הדונמים האמורים – הינן זכויות משותפות לו ולמשיבה. זאת גם אם אין מדובר בזכויות בעלות מלאות, אלא רק בזכות עיבוד (כפי שהגדיר זאת המבקש). הלה לא הרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח שאין למשיבה כל חלק בזכותו לגבי הכרמים.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (רמ"ש 25376-11-11, כב' השופט י' שפירא ). נקבע כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי הסביר כי הוא תמים דעים עם החלטת בית המשפט לענייני משפחה, וכי לא נמצא בה מתום. על החלטה זו של בית המשפט המחוזי מוגשת בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

במסגרת הבקשה שלפניי שב המבקש וטוען כי אין בבעלותו שבעים דונם כרמים, אלא רק זכויות עיבוד בכמה דונמים. זכויות אלו התקבלו עוד לפני שהחל בחיים משותפים עם המשיבה, ועל כן הן אינן זכויות משותפות. כמו כן, המבקש טוען כי טעה בית המשפט קמא בהחלטתו הראשונה כאשר קבע כי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה קובע פרוצדורה זהה, לעניין פרשנות פסק דין, לזו המופיעה בסעיף 12 לחוק הוצאה לפועל.

עמדת המשיבה היא כי מעולם לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שהמשק בגבעת ישעיהו כולל 70 דונם של כרמים. הדברים הוזכרו הן בכתב התביעה שהגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה, והן בכתב ההגנה שהגיש המבקש. פסק הדין הראשון – אשר מתייחס לכתבי הטענות הללו - קובע, כאמור, כי לצדדים יש זכויות משותפות במשק, בחלקה "ובכרמים שעליהם" – משמע: גם באותם 70 דונם כרמים אשר מצויים במשק.

4.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. הלכה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

לא מצאתי בטענות המבקש סוגיה משפטית חשובה ועקרונית, בעלת השלכות החורגות מעניינו הפרטני. טענותיו של המבקש נטועות בעניינו הספציפי, ואין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי בפני בית משפט זה (ראו והשוו לאחרונה: בע"מ 8326/11 פלוני נ' פלוני (22.2.2012) ;

רע"א 8826/11 ש. ניר הצפון 1991 בע"מ נ' קפלן (25.1.2012 )).

אף לגופו של עניין, לא הוכח בפניי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה אשר אושרה על ידי בית המשפט המחוזי. המבקש עצמו, במסגרת כתב ההגנה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה (סעיף 18), טען כי "במשק ישנו... 30 דונם כרמי ענבים ו-40 דונם כרמי זיתים". מכאן שכאשר קבע בית המשפט לענייני משפחה, בסעיף 80 לפסק הדין הראשון, שהמשיבה הינה שותפה לזכויותיו של המבקש במשק, בחלקה וב"כרמים שעליהם" – על פני הדברים כוונתו הייתה אף לזכויות באותם שבעים דונם של כרמי ענבים וזיתים. הצדדים הסכימו לסעיף זה, כאמור.

באשר לטיב זכויותיו של המבקש בשבעים הדונמים – עיינתי בחוות דעתו המעודכנת של השמאי, אשר הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה לפי בקשתו של הכונס (נספח ח' לתשובת המשיבה): מחוות הדעת עולה כי למשק בגבעת ישעיהו משויכים כ-18 דונם כרמי זיתים, ולחלקה - כ-5 דונם כרמי ענבים, ובנוסף יש למבקש הסכמי עיבוד בשטחים שונים ברחבי המושב – 21 דונם כרמי ענבים ו-25 דונם כרמי זיתים. חרף – ובשל - כל האמור, טרם מתן החלטתי זו ובמטרה להביא את הצדדים להסכמה בעניינם הפרטני, ניתנה החלטה אחרת בה הוצע כי הצדדים יגיעו להסכמה בסוגיית הכרמים. לחלופין, קיבל כל צד הזדמנות להציג את עמדתו. לאחר עיון בחומר הנוסף שהוגש על ידי המבקש והמשיבה, לא מצאתי כי הליך זה הוא המסגרת המתאימה לקבוע את טיבן של הזכויות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבעה כי "הזכויות אינן דווקא זכויות בעלות אלא עשויות להיות אף זכויות אחרות, לרבות זכות עיבוד כטענת הנתבע [המבקש] . אין באמור כדי לקבוע מסמרות בסוגית ערכה של זכות כגון דא והאם יש לה כלל ערך". ואולם, לצד זאת נקבעה עצם השותפות בין הצדדים בזכויות שיש למבקש באותם שבעים דונמים של כרמים. אלו הקביעות הרלבנטיות שעולות מן ההליכים בערכאות קמא, ולא מצאתי לנכון לפתוח את הסוגיה מחדש במסלול הדיוני הנוכחי.

5.

הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ₪.

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

12007110_Z03.doc

יק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il