רע"א 8826/11 ש.ניר הצפון 1991בע"מ נ. רוני קפלן

1.

המשיבה 4 (להלן: כלל ) ביטחה את תל בר תעשיות למוסדות בריאות בע"מ (להלן: המכבסה ), בביטוח מפני נזקי שריפות. בחודש מרץ 1997, פרצה שריפה במכבסה, שבעקבותיה נדרשה כלל לשאת בתשלום הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו למכבסה. לאחר שהתברר כי מקור השריפה היה הצתה, הגישה כלל תביעת שיבוב נגד המבקשת – חברת שמירה – שלפי הנטען, התרשלה במתן שירותי שמירה למכבסה. יוער כי במועד השריפה הייתה המבקשת מבוטחת בפוליסת אחריות מקצועית אצל המשיבה 2 (להלן: עילית ), בעוד שבמועד הגשת תביעת השיבוב הייתה מבוטחת בפוליסת אחריות מקצועית אצל המשיבה 4 (להלן: איילון ). המבקשת שלחה הודעת צד ג' לעילית, אך זו טענה שהפוליסה שלה לא מכסה את התביעה, שכן מועד תחולתה נקבע לפי יום הגשת התביעה. לעומת זאת, לפי הפוליסה של איילון נקבעת תחולת הביטוח ביחס למועד קרות האירוע הביטוחי. המבקשת, שחשה

כי נותרה קירחת מכאן ומכאן, שלחה הודעה צד ג' לסוכן הביטוח שלה, משיב 1 (להלן: הסוכן ), בטענה כי נהג כלפיה ברשלנות, בכך שלא דאג להעביר את הודעתה בדבר קרות אירוע הביטוח לעילית, וכן משום שלא נהג כפי שהיה אמור לנהוג סוכן ביטוח סביר. עילית שלחה אף היא הודעת צד ד' לסוכן, מטעמים דומים. הסוכן הגיש מצידו הודעת צד ה' לאיילון, שבה הוא היה מבוטח בביטוח אחריות מקצועית.

1.

בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ח' וינבאום-וולצקי ) קבע כי המבקשת אכן נותרה ללא כיסוי ביטוחי במועד האירוע, ולכן עליה לשאת בנזקי השריפה. בית המשפט קבע כי הסוכן התרשל בכך שלא דאג לשמור על רצף ביטוחי למבקשת, והוסיף כי יש לזקוף לחובת המבקשת אשם תורם בשיעור של 10%. עוד נקבע כי לא ניתן לחייב את הסוכן אלא בגבול האחריות שבפוליסה (300,000 ש"ח). הודעת צד ה' שהגיש הסוכן נגד איילון נדחתה. לסיכום, בית משפט השלום חייב את הסוכן בשיפוי המבקשת בסך של 270,000 ש"ח, וחייב את המבקשת לשלם לכלל את ההפרש בין סכום זה לבין סכום הנזק כולו (600,000 ש"ח).

2.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר , ק' ורדי

ו ר' לבהר-שרון ) קיבל את ערעור הסוכן לאחר שמצא כי הטענות בדבר התרשלותו ביחס לשמירה על רצף ביטוחי כלל לא הועלו במסגרת כתבי הטענות שהגישה המבקשת לבית משפט השלום. בנוסף, דחה בית המשפט ערעור שהגישה המבקשת. נפסק אפוא כי המבקשת תשפה לבדה את כלל במלוא הנזק.

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה נטען כי ערכאת הערעור התערבה שלא כדין בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית. לגופם של דברים, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתעלם מטענות המבקשת כי הסוכן התרשל כלפיה בכל הקשור לשמירה על רצף ביטוחי. עוד נטען כי לא היה מקום להגביל את אחריותו של הסוכן לתקרת הפוליסה בלבד.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור תינתן מקום שבו מעלה הבקשה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בית המשפט המחוזי ביטל את קביעתו של בית משפט השלום בדבר רשלנות הסוכן, לאחר שנמצא כי זו לא נטענה כדבעי בכתבי הטענות. ברי כי אין מדובר בשאלה המצדיקה מתן רשות ערעור על רקע אמות המידה האמורות, שכן כל עניינה נעוץ בנסיבותיו הפרטניות של המקרה. למותר לציין, כי אף אם פסק-דינו של בית המשפט המחוזי משנה מהכרעתה של הערכאה הדיונית, אין הדבר מוציא את המקרה מגדר "גלגול שלישי" ואינו מצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור (רע"א 7079/10 ברעלי נ' הוצאת ספרים ע''ש י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית (לא פורסם, 31.10.10). דברים אלה יפים גם לגבי טענותיה הנוספות של המבקשת.

הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.