בע"מ 7272/10פלוני נ. פלוני

1.

במסגרת בקשה למתן רשות ערעור, עותרת המבקשת להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, ד"ר ע' זרנקין ומ' רניאל ) בעמ"ש 14810-06-09 עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים שהגישו המבקשת כאן ובתה והותיר על כנו את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה לפיו נקבע היקף הרכוש העומד לחלוקה בין בני הזוג באופן שהזכויות בבית המגורים המוחכר לדורות לבתם של הצדדים הן רכוש משותף, בחלקים שווים בין בני הזוג. זאת, הואיל והוא נרכש באמצעים משותפים של בני הזוג ולא מתוך כוונה להעניקו במתנה לבתם. נוסף על כך, הורה בית המשפט לענייני משפחה על פירוק השיתוף בבית זה, הגם שהוא רשום אך ורק על שמה של המבקשת. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של המבקשת להפעיל את סעיף 8 (1) או (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973, ולסטות מעיקרון איזון המשאבים המורה על חלוקה שווה של נכסים מטעמי צדק והגינות. זאת, בשל ניסיונו של המשיב לרצוח אותה. הסוגיה המרכזית העומדת בבסיס בקשת רשות הערעור היא אפוא האם קביעת המחוקק לפיה ניתן לסטות מאיזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג עקב "נסיבות מיוחדות" מגלמת בתוכה גם הכרה באלימות של אחד כלפי האחר.

2.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה על החלטתו של בית המשפט המחוזי (בע"מ 7272/10), אשר נידונה להישמע לפני הרכב. חודש לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה תביעה לאכיפת פסק דין, במסגרתה עתר למינוי כונס נכסים. בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה באופן חלקי, באופן שמינויו של כונס הנכסים על המשק ומכירתו יעוכב עד למתן החלטתו של בית משפט זה. לגבי יתר הוראות פסק הדין – כך למשל גביית תשלומי הגמלה מהמבקשת לפי חוות דעת מומחה ולחלוקת הכספים בין הצדדים, לא נעתר בית המשפט לבקשה לעכבם. בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי דחייה חלקית של בקשת עיכוב ביצוע כמוה כסירוב, כמשמעותו בתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי. לטענתה, סיכוייה לזכות בבקשת רשות הערעור שהגישה הם גבוהים ביותר. עצם העברת התיק לדיון לפני הרכב מעיד על סיכוייו הגבוהים בערעור. במסגרת בקשה זו היא חוזרת על הטענות אותן העלתה בבקשה לרשות ערעור. באשר למאזן הנוחות בין הצדדים, היא טוענת, כי לא ייגרם כל נזק בעיכוב ביצוע הוראות אלו. המשיב עודנו מרצה עונש מאסר ואין כל "דחיפות" בחלוקת הכספים בפועל. המשיב מנגד, מבקש לדחות את בקשת עיכוב ביצוע פסק הדין. המבקשת מצדיקה את בקשתה זו בכך שהמשיב הזדרז והגיש תביעה לאכיפת פסק הדין לבית המשפט לענייני משפחה. ברם, טוען המשיב בתגובתו, המבקשת נמנעה מלהגיש כתב הגנה ואף עתרה לבית המשפט לענייני משפחה שלא לקיים דיון לגופה של התביעה טרם מתן החלטה של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור התלויה ועומדת. לטענתו המבקשת נוקטת דרך של הפרת החלטות שיפוטיות ואי ניקיון כפיים. כך למשל, זו העלימה מעיני בית משפט זה כי הגיעה לפשרה עימו למתן פיצוי מצידו במסגרת תביעה נזיקית שהגישה, באופן המייתר את טענותיה בבקשת רשות הערעור שהוגשה דכאן.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה ובפסקי דינם של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות.

כידוע, הכלל הוא כי פסק דין יבוצע מייד עם נתינתו. בעל דין המבקש לעכב את ביצועו נדרש להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאם פסק הדין יבוצע יהיה זה מן הנמנע או למצער קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו. מבחינת מאזן הנוחות, נקודת המוצא היא כי יש לאפשר לזוכה על פי פסק הדין ליהנות מזכייתו. מקום שמדובר בבקשה לעכב ביצוע של חיוב כספי –כבמקרה דנא –בדרך כלל לא קיים חשש לנזק בלתי הפיך, למעט באותם המקרים שבהם הוכיח המבקש כי לא יוכל להיפרע מן הזוכה במידה שיזכה בערעור (ראו ע"א

6880/11 משהב חברה לשיכון בניין ופיתוח בע"מ נ' בהג'ת (13.11.2011); ע"א 2075/11 ושדי נ' עיזבון המנוח עלאא ראדי מוזבלט ז"ל (12.6.2011)). זאת, משום שההנחה במקרים כאלה היא שככלל אין בביצועו המיידי של פסק הדין לגרום לנזק בלתי הפיך ולמנוע השבת המצב לקדמותו במקרה של קבלת הערעור (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181; ע"א 7156/02 פישר נ' יוכמן (28.10.2002); ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל אביב 4,

פ"ד נג (1) 187, 189). בנידון דידן, אין המבקשת טוענת כי קיים חשש שהמשיב יתקשה בהשבת הכספים שחולקו, אם יתקבל הערעור. יתר על כן: לא רק שמצבו הכלכלי של המבקש לא הוכח כדבעי אלא המבקשת אף היא לא הציגה כל מידע אודותיו. כל שכן, כאשר מדובר באחד משני השיקולים הרלוונטיים לשם עיכוב ביצוע של חיוב כספי.

באשר לסיכויי הערעור, אף שטענותיה של המבקשת נדחו בשתי ערכאות שבחנו את העניין, נראה כי לא ניתן לומר שמדובר בבקשת רשות ערעור המשוללת כל סיכוי, ולו מפאת היות המקרה מעורר סוגיה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. עם זאת, בנסיבות העניין, איני נדרש להביע עמדה ביחס לסיכויי הבקשה או הערעור – אם הבקשה למתן רשות ערעור תתקבל, מאחר שהמבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שאם פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא יעוכב ייגרם לה נזק בלתי הפיך. באשר למשקלם היחסי של כל אחד מן השיקולים, נפסק שאם סיכויי הערעור טובים או לחלופין סיכויי הערעור קלושים, אזי יפחת משקלו של השיקול בדבר מאזן הנוחות. אולם אם סיכויי הערעור מאוזנים או שלא ניתן להעריך אותם, משקלו של מאזן הנוחות גובר והוא זה שיכריע (ראו ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה, פ"ד נח

(2) 301, 306; ע"א 6261/10

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אלרן (ד.ד.) השקעות בע"מ,

(28.9.2010)).

בית המשפט המחוזי בחן בהחלטתו את מאזן הנוחות בין הצדדים וקבע כי באשר למשק המשותף שהינו נכס מקרקעין, קיים חשש שמא לא תתאפשר החזרת המצב לקדמותו. על כן, נקבע כי מינוי כונס נכסים שיופקד על המשק ומכירתו יעוכב עד למתן החלטה של בית משפט זה בבקשת רשות הערעור. באשר ליתר הוראות פסק הדין, לא קיים חשש דומה. נראה, וזה העיקר לצורך ההכרעה בבקשה זו, כי בית המשפט המחוזי בקבלתו את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין באופן חלקי ביצע איזון ראוי ואיני מוצא מקום להתערב בו.

4.

סוף דבר. הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב על סך של 3600 ש"ח.